"קרייזי אדי", 20 שנה אחרי
רחוק ככל האפשר מהמצלמות ומלוס אנג'לס, מנהל אדי ודר חיים של כוכב בעל-כורחו כבר שני עשורים. עם צאת אלבומו החדש, שמתבסס על גיטרת היוקליילי, ולקראת חגיגות ה-20 להקמת פרל ג'אם, הוא מוכיח שאפשר להצליח גם בדרכו הייחודית
ודר. מקמץ בראיונות (צילום: Gettyimages)
ברגע ש"פרל ג'אם" התפוצצה, בתחילת שנות התשעים, עם שירים מצוינים מאלבום הבכורה שלה, "Ten", ודר נבהל מפרסום הלהקה ומהתעסקות היתר של התקשרות בסצנת הרוק של סיאטל, וברח קילומטרים אחורה. זה התבטא בהפסקה ארוכה שהלהקה נטלה מהוצאת קליפים ל-MTV, ובחרם שהכריזה, בצעד אמיץ, נגד חברת הכרטיסים "Ticketmaster" כדי להוריד את מחירי הכרטיסים להופעות. במישור האישי, ודר עצמו תמיד העדיף להרחיק את משפחתו מהתקשורת ובחר בקפידה את הראיונות שהעניק. חוץ מזה, הוא מעולם לא עזב את סיאטל לטובת שכנתה הדרומית קליפורניה. בסיאטל ממוקמת מפקדת הלהקה, שם מתאמנים חבריה עד היום.
כשכן בחר להעניק קומץ ראיונות כמנהיג "פרל ג'אם", תמיד היה חשוב לוודר להדגיש שמדובר בלהקה, בגוף יצירתי אחד ולא רק בזמר רגיש עם פרצוף יפה ונגני ליווי. ההתעקשות הזאת הובילה לעתים לאנקדוטות משעשעות: במהלך הופעה ב-2006, ודר הראה לקהל את מגזין "רולינג סטון" וסיפר שהלהקה התראיינה לשם. לאחר הראיון שאל צוות המגזין את הלהקה אם אפשר לשים רק את ודר על השער, אך ודר אמר להם "פאק יו, אנחנו להקה, אנחנו ביחד".
למרות סירובם, המגזין מצא לנכון לקחת בכל זאת תמונה ישנה יותר של ודר לשער. "יש לי בערך 50 עותקים של המגזין עם הראיון", הראה ודר לקהל, "וכל פעם שאני מחרבן אני מנגב איתם את התחת", הכריז והדגים את התנועה.
צפו: ודר מנגב את התחת עם מגזין "רולינג סטון"
אבל דרך החיים האנטי מסחרית של ודר היא גם זו שהביאה לו את האהדה הגדולה מצד מעריציו הוותיקים. הדרך בה בחר ודר לחיות את חייו, רחוק מהמצלמות (עד כמה שמתאפשר) ומהכותרות בעיתונים, גורמת למאזין להתעניין עוד יותר בעולמו הפנימי, כפי שזה נשקף ביצירתו. מדובר בעולם שמכיל טקסטים חסרי פשרות וצלילים מקסימים, ועל כן עתיד ה-31 במאי להפוך ליום חג לאוהדי ודר: זהו תאריך היציאה של אלבום הסולו השני שלו, "Ukulele Songs", למרות שסביר להניח שיודלף לרשת כבר בימים הקרובים.
עומד בפני אחת השנים העמוסות ביותר (צילום: Gettyimages)
ארבע שנים מאז אלבום הסולו הראשון והמצוין שלו, שהיה למעשה פסקול הסרט "עד קצה העולם", שביים חברו הטוב שון פן. הפעם החליט ודר בן ה-46 ליצור אלבום שלם עם היוקליילי שלו, אותה גיטרה קטנטנה עם ארבעה מיתרים שמייצרת צלילים גבוהים, שמקורה בהוואי.
מעריצי הלהקה כבר מכירים את הביצועים של ודר עם הכלי, לדוגמה בשיר הנפלא והקטן "Soon Forget" מתוך "Binaural" של פרל ג'אם, שיצא ב-2000. מהאלבום הטרי ודר הוציא באחרונה את הקליפ לשיר "Longing To Belong", בה גם נראה הזמר מנגן על הכלי הקטנטן. האלבום צפוי לכלול שירים שוודר כתב במהלך לא פחות מעשר שנים, לצד חידושים לשירים ידועים, בין היתר לקלאסיקה האמריקאית "Dream a Little Dream of Me".
צפו בקליפ לשיר "Longing To Belong"
השבוע העניק ודר ראיון לעיתון "שיקגו טריביון" וסיפר כי הפעם הראשונה שגילה את היוקליילי התרחשה לפני 14 שנים. הוא היה בהוואי עם חברו הטוב קלי סלייטר (אחד הגולשים הגדולים בכל הזמנים). כשחיכה לסלייטר שישוב מחנות הוא ראה בחלון ראווה את הכלי. הוא נכנס לחנות, קנה אותו ועד שסלייטר הגיע, הוא כבר כתב בית ופזמון לשיר. באותו הרגע אנשים החלו לעבור ולהשליך לעברו מטבעות. זו היתה הנקודה שהוא חשב שלכלי הקטן הזה יש פוטנציאל גדול.
פרל ג'אם. "פאק יו, אנחנו להקה", אמר ל"רולינג סטון"
בראיון נשאל האם הוא עדיין מזדהה עם ודר של תחילת שנות התשעים, שדבק בו הכינוי "קרייזי אדי" (בתרגום: אדי המשוגע), שכותב טקסטים אפלים וטעון כמו אקדח. ודר הסביר שגרסתו הצעירה עדיין קיימת בתוכו והוא הגיע למסקנות לגביה לאחר שיחה ארוכה עם חברו, הבוס ברוס ספרינגסטין. "ברוס ואני הגענו למסקנה שהבחור שהיית פעם, עדיין נמצא בתוך המכונית. הוא תמיד יהיה בתוך המכונית, רק אל תתן לו לנהוג. יכול להיות שיצעק ויבקש הוראות דרך, אבל לא משנה מה תעשה, אל תתן לו לשבת שוב מאחורי ההגה".
מיד אחרי צאת האלבום החדש ודר צפוי לצאת לסיבוב הופעות סולו. מעניין למה ודר מצפה יותר, לרגעים שיהיה בדרכים לבדו מול עיני הקהל, או עם "פרל ג'אם", בחגיגות ה-20 להקמתה שיחלו בחודשים הקרובים. אתמול (ב') חשפה הלהקה את כל הפרטים על החגיגות, שיתקיימו תחת הכותרת "PJ20". במסגרת חגיגות "לייבור דיי" האמריקאי, ב-3 וב-4 בספטמבר, תקיים הלהקה פסטיבל יום הולדת. מול עשרות אלפי צופים נלהבים בוויסקונסון תצרף אליה להקות רבות כמו "הסטרוקס", "מאדהאני" ו"קווינס אוף דה סטון אייג'". מיד אחר כך תצא לסיבוב הופעות בקנדה.
במסגרת החגיגות ייצא גם "Pearl Jam Twenty", סרטו הדוקומנטרי של הבמאי המוערך קמרון קרואו, שידוע בהערצתו ללהקה. הסרט נערך מחומר גלם שכלל יותר מ-1,200 שעות מצולמות על ידי קרואו, שליווה את הלהקה מתחילת דרכה ועד היום. בנוסף, גם ינחת בחנויות וברשת פסקול עם שירי הלהקה בעריכת קרואו. כממתק אחרון, עתידה לצאת ביוגרפיה של הלהקה, שנכתבה על ידי עיתונאי המוזיקה ג'ונתן כהן והסופר מארק ווילקרסון. הספר מסתמן כתיעוד המדויק והמעמיק ביותר על הלהקה מבין עשרות הספרים השונים שראו אור בנושא עד כה.
וכשוודר יעמוד שם באמצע, בין אלבום הסולו, לסיבוב ההופעות, לחגיגות עם הלהקה, לסרט התיעודי, לספר הביוגרפי ולעוד סיבוב הופעות, הוא כנראה יחווה את אחת השנים העמוסות ביותר רגשית בחייו המוזיקליים. ובגלל שאצל ודר כל צעד קטן ויצירתי שהוא עושה הוא צעד גדול ומשמעותי עבורו בנשמה, תהיו בטוחים שהוא ייתן גם לכם לחוש בזה.
