כאב מתוק
בניגוד למקרה המצער של MGMT, ההופעה של צמד הסינת'פופ הבריטי Hurts סיפקה לקהל הישראלי הזדמנות ליהנות ממופע משובח של הרכב צעיר שמגיע לכאן בעת פריצתו
מי שבליל אמש (ג') עבר במקרה סמוך למועדון רדינג 3 במהלך שאיפת רעלים קיצית, עשוי היה לחשוב שמימי הירקון עשו את הבלתי יאמן ובזיהומם קידמו את תחיית המתים. הרעש, ההערצה והחיבה הלא פרופורציונלית שהפגין הקהל הישראלי כלפי הצמד Hurts, הזכירו הקלטות ישנות של הצווחות להן זכו הביטלס בראשית דרכם.
לא שהם לא היו ראויים לכך: שני הבריטים המעונבים העניקו למארחיהם (שגדשו את ההאנגר עד אפס מקום) תמורה מלאה לכספם ונתנו כאן הופעה הרבה יותר ממספקת, בהתחשב בעובדה שהקטלוג שלהם לא מונה יותר מאלבום. עתיר להיטים אמנם, אך עדיין בודד. וזה בהחלט לא מובן מאליו.
הגיעו בשיא, ולא אכזבו. Hurts על הבמה (צילומים: טל אטרקצי)
עוד בטרם עלה צמד הסינת'פופ לבמה, אפשר היה לשמוע את ההתלחששויות. בפעם האחרונה שהרכב ינוקא בעת פריצתו הגיע אלינו בזמן אמת ולא 30 שנה מאוחר מדי, זה נגמר במפח נפש עבור כל המעורבים בדבר, ודעת קונצנזוס כי ההופעה של MGMT היתה חתיכת צ'יקמוק. מאז, הקהל הישראלי למוד האכזבות נוטה להתייחס מעט בחשדנות כלפי אקטים לוהטים כמו ה-Drums, או במקרה זה ה-Hurts, שהחודש תמלא שנה מאז הפציעו לראשונה עם "Better Than Love", שהתקבל אתמול בשאגות עונג.
מצלמות הסמארטפונים על תקן גחליליות
"Wonderful Life" הפתיע כבר בשיר הרביעי, ואחריו "Happiness" ו-"Blood, Tears & Gold". במחי מחוות יד רזה ועדינה, ת'או האצ'קראפט משלהב קהל שלם, שכמו צמא לפקודותיו. מצלמות סמארטפונים זוהרות בחשיכה, כמו גחליליות ביער עמוק ומכושף, ממש כמו הצליל הרועם של "Silver Lining". בזה אחר זה, Hurts מספקים את סחורת הלהיטים שלהם, פאתוס אייטיזי במלוא תפארתו. מדברים עליהם במונחים של דפש מוד ופט שופ בויז, אך הגדולה האמיתית של צמד הכואבים היא ביכולתם לסגל את שנות השמונים האפלות לדור הפייסבוק, למעין מיזוג אימתני אך נוטף קיטש, במינונים לא גבוהים מדי.
יחזרו הביתה מרוצים
"תודה על יומיים פנטסטיים" אומר ת'יאו, בשמו ובשם אדם אנדרסון. ביצוע של "Confide In Me" של קיילי מינוג, והכרזה על "Stay" המצויין זוכים לשאגות שמחה, כמעט בלתי נתפסות עבור הרכב צעיר כל כך. חוקי ההיגיון לא תפסו אמש בהופעה של Hurts, וניכר היה כי הם עצמם טרם עיכלו והפנימו את גודל המעמד.
וכך גם הקהל
"הסתובבנו בכל העולם ואף פעם לא חשבנו שנגיע לתל אביב", הודה בפנינו אתמול הצעיר בחליפה והשיער המשוח, שבניגוד לתדמית הקרה והמנוכרת שצבר עם שותפו מאז התפרסמו, התגלה כפרפורמר כריזמטי למדי. גם אם הם לא נהנו מספיק מהביקור בחופי הים של תל אביב, עליו דאגו לעדכן את
עוקביהם בטוויטר אתמול, הגיוני לחשוב שאחרי גלי האהבה ששטפו אותם אתמול ברדינג, החברים ממנצ'סטר יעזבו את ישראל עם זכרונות מתוקים. גם ביחס לקהל שגם כך ידוע בקבלת האורחים המופתית שלו.
כולם יצאו מרוצים אתמול, הן מגזרת הבמה והן מגזרת הקהל, שקיבל את ליטרת הלהיטים לה ציפה, מהרכב שיודע לייצר אותם בקצב מבהיל. ואולי כל התיאורים לא יועילו ומוטב להסתמך על דעתו של אחד, האצ'קראפט, שבשיא הערב הביט בקהל המהופנט ובים הידיים המונפות, ולרגע פלט בהשתאות: "וואו".
