פעמיים אבא: איך זוג חד-מיני מתכונן להורות?
האם שני הומואים שרוצים ילד צריכים להכניס אמא לתמונה? האם לגלות לילד מי אביו הביולוגי? הפסיכולוג ד"ר אילן אבירם מסביר ב"זמנים מודרניים" ב"ידיעות אחרונות" איך צריכים זוגות הומואים ולסביות להתמודד עם הדילמות הייחודיות וטוען שמשפחה חד-מינית עדיפה על חד-הורית
"סטרייטים הולכים לקורס הכנה ללידה, שמתייחס למספר השעות המוגבל שהם יעברו בחדר הצירים, ואילו זוגות חד-מיניים הולכים לקורס הכנה להורות שמתייחס לחיים שלמים," אומר ד"ר אילן אבירם ,(36) פסיכולוג קליני לילדים. הקהל שמולו מונה ארבעה זוגות, המורכבים משמונה גברים. שני זוגות כבר הפכו להורים, השניים האחרים בדרך.
"אי-אפשר שלא לתת קרדיט לאנשים שמוכנים להשקיע כל-כך הרבה כדי להפוך להורים," הוא מתרגש. "הם לא נכנסים לגוגל, כותבים 'בייבי קום' ואחרי תשעה חודשים מקבלים תינוק. הם גם לא שני אנשים שנפגשו במקרה, נכנסו למיטה והופ, יש היריון.
"הם נדרשים לעבור תהליך מורכב, מסובך וגם יקר, רצוף באכזבות. הם באמת רוצים, באמת משקיעים ובאמת מתכוננים. תגידי את האמת, לא מגיע להם כל הכבוד?".
למה הם באים דווקא אליך?
"זוגות חד-מיניים מעדיפים שהדמות הטיפולית תהיה הומו או לסבית, בהנחה שהטיפול יתחיל ממקום של שוויון, עם פסיכולוג שחווה על בשרו את התהליכים שהם חווים, כמו הבושה שנלווית ליציאה מהארון, ולא יסתכל עליהם בעין חשדנית או ביקורתית. התופעה הזאת קיימת בקבוצות מיעוט נוספות. מטופלים ערבים, לדוגמה, יעדיפו מטפל ערבי."
ד"ר אבירם עובד ביחידה לגיל הרך במרכז לבריאות הנפש ברמת-גן ובשוק הפרטי. במסגרת ת.ל.מ – רשת טיפול, ייעוץ ואבחון – הוא מעביר קורסי הדרכה להורות אחרת, "שגם דומה מאוד להורות רגילה וגם שונה מאוד ממנה."
קשת האפשרויות: מתינוק שבא לעולם כתוצאה מתרומת זרע אנונימית וגדל ללא דמות אב, דרך הומו ולסבית שמתאחדים להורות משותפת ועד לגבר שבעזרת פונדקאית מביא לעולם תינוק שגדל ללא דמות אמהית. כמו במקרה שלו.
לפני שנתיים אבירם התחתן בקנדה עם עו"ד אלון טבק ,(41) ובימים אלה הם ממתינים להולדת בתם. "אני ובן הזוג שלי כבר 15 שנה ביחד. עברנו הרבה עד שהגענו לבשלות ולהחלטה שאנחנו רוצים ילד משותף, וגם עברנו הרבה כישלונות ואכזבות עד ליצירת ההיריון," הוא מספר.
"כשהתחלנו לבדוק את האופציות להורות, חשבנו על אימוץ, ודי מהר הבנו שהמסלול הזה לא ריאלי עבורנו, הוא קיים רק על הנייר. בהמשך שקלנו את האפשרות לעשות ילד עם אישה ונפגשנו עם כל מיני מועמדות, אבל זה הרגיש לנו לא נכון. כשחברים סטרייטים שאלו אותי למה לא רציתי לעשות ילד עם אישה, שאלתי אותם', איך אתם הייתם מרגישים אילו הכנסתם לזוגיות שלכם צלע שלישית?'
"בשבילי זה לא דבר טבעי. אתה רוצה להביא ילד עם הבן-אדם שאתה הכי אוהב והכי סומך עליו, ושאתה רוצה שיהיה ההורה של הילד שלך. החלטנו לעשות ילד עם פונדקאית, שלעולם לא תוכל לבוא אלינו בתביעת אמהות."
שלישייה זה מסובך מדי
באופן כללי הוא מצדד בהורות של שני גברים על פני אפשרות של הורות משותפת של זוג עם אמא קונקרטית. "אני לא רוצה לתקוף את האופציה הזאת מפני שאני מכבד אותה," הוא מסייג, "אבל יש לה מורכבויות משלה, כמו העובדה שהילד גדל בשני בתים, מצב שעלול לעורר חילוקי דעות מהותיים. האופציה של הומו שעושה ילד עם אישה, והם מגדלים אותו בהורות משותפת, נראית לי יותר נוחה מהמצב של שני גברים שעושים ילד עם אישה. שלישייה זה תא משפחתי יותר מדי מסובך.
"בכל מקרה, הדבר החשוב ביותר הוא ההתאמה בין שני ההורים, האם והאב הביולוגי, וחשוב שהם יעשו עבודת הכנה, שבה יגדירו את כל הסעיפים שקשורים בגידול הילד עם התייחסות לעתיד הרחוק. בני זוג יכולים להתגרש, אבל הורות היא מערכת יחסים שאי-אפשר לסיים."
הדרך אל ההורות הפרטית שלו ושל בן זוגו הייתה ארוכה, "בגלל תקלות שנבעו מצירופי מקרים או סתם מחוסר מזל. בהודו עברנו שני ניסיונות הפריה שלא צלחו, וכיוון שאחוזי ההצלחה בהודו נמוכים מאוד, החלטנו שלא לבזבז שם עוד זמן וכסף ועברנו לארצות-הברית, שבה הדברים היו אמורים ללכת יותר בקלות, אבל גם בה עברנו חמש פונדקאיות. לדוגמה, עמדנו לחתום על הסכם עם מישהי, ובדקה ה90- בעלה עזב אותה והיא התחרטה."
מי האבא הביולוגי - אתה או בן-זוגך?
"אנחנו לא יודעים, נדע רק אחרי הלידה. כבר היו מקרים של זוגות חד-מיניים שהולידו תאומים, ואחרי הלידה התברר שכל תינוק נוצר מזרעו של גבר אחר. שנינו נהיה הורי התינוקת, וכיוון שכבר החלטנו שאנחנו רוצים שני ילדים, בסיבוב הבא נשתמש בזרעו של זה שעדיין לא הפרה."
גם במשפחה רגילה האב יכול למלא פונקציה אימהית (צילום: shutterstock)
אבירם מודה שהוא מרגיש כמו אישה בהיריון. "בדיוק ככה. ההיריון מלווה בהמון חרדות. יש לי חברות בהיריון שמהוות עבורי קבוצת תמיכה. הפונדקאית שלנו ביקרה בישראל פעמיים, והרופאים נדהמו כשבאנו איתה לאולטרסאונד. זו הייתה הפעם הראשונה שהם נתקלו בסיטואציה המוזרה: אישה אמריקאית מתייצבת לבדיקה עם שני גברים".
איך אתה מדמיין את ההורות שלך?
"כאושר גדול. הילדה תהיה סוג של פרי של הזוגיות והאהבה. התרחיש שאני מדמיין לא שונה בהרבה ממה שהיה קורה אילו הייתי בזוגיות הטרוסקסואלית. בכל מקרה הייתי רוצה להיות אבא מאוד מעורב. אבא גיי יותר דומה לאמא – הוא שונה מאבא סטרייט, שבמקרים רבים הוא אבא של שבת.
"להורות אחרת יש פנים רבות, והמכנה המשותף לכולן הוא תחושת המיעוט. גם כיום, כשנערכת בגן מסיבה, רוב הילדים מגיעים עם אמא ואבא. במצבים כאלה, המשפחה החד-הורית מרגישה עצמה כמיעוט, לילד ולהוריו יש חוויה אחרת בתוך סביבת החיים הקרובה.
"זה טבעי שהילד מעלה שאלות, וההורים צריכים להיות במקום שבו יוכלו להכיל אותן ולהתמודד איתן, כדי שהשונות לא תהפוך לחריגות, שעלולה להיות בעלת קונוטציה שלילית."
זה אפשרי?
"בהחלט. התיאוריות הפסיכולוגיות עברו אבולוציה, וכיום כבר לא מדברים על כך שילד זקוק בהכרח לאמא קונקרטית או לאבא קונקרטי. צריכות להיות בחייו פונקציה אמהית, שמתוארת כיותר רכה ומכילה, ובמקרים רבים כרוכה בהזנה, ופונקציה אבהית, שקשורה בהצבת גבולות, בעידוד סקרנות וחקרנות ובעלת מגע יותר מחוספס.
"לכל אדם יש גם מרכיבים נשיים וגם מרכיבים גבריים, שיכולים לבוא לידי ביטוי במצבים שונים ושקיימים גם בהורות החד-מינית, כשאחד מבני הזוג הוא זה שלוקח את חופשת הלידה ונשאר בבית. ברור שהוא לא מיניק, אבל העובדה שהוא אחראי על ההאכלה מבקבוק הופכת אותו לפונקציה אמהית שמתורגמת לחוויה של אמא."
לא גדלים להיות הומואים בעצמם
בישראל התופעה עדיין בחיתוליה, גם מבחינה מחקרית, אבל אבירם מרבה לצטט מחקרי אורך שנערכו בארצות-הברית החל משנות ה80- ובדקו ילדים ממשפחות שבהן יש שתי אמהות או שני אבות.
המחקרים העלו שילדים במשפחות חד-מיניות לא גדלים בהכרח להיות הומואים ולסביות - השכיחות היא כמו במשפחות סטרייטיות, כ10- אחוזים. בבדיקת ממדים נוספים, כמו הסתגלות חברתית והצלחה בלימודים, הילדים מהמשפחות החד-מיניות היו שווים לילדים ממשפחות הטרוסקסואליות, ואפילו הסתגלו והצליחו יותר.
"ההבדל המשמעותי ניכר בעיקר בעובדה שהם גדלו לאנשים ליברליים, בעלי יכולת להתגמש ולקבל את האחר. ההישגים שהם הפגינו נובעים מהעובדה שבמקרים רבים מדובר בילד יחיד, שקיבל את מלוא תשומת הלב וההשקעה."
אתה מציג תמונה פסטורלית. הילד לא עסוק כל חייו בחיפוש אחר דמות האם או האב שנעדרת מחייו?
"לא. המציאות הוכיחה שגם בתא המשפחתי המסורתי לא תמיד האישה היא זו שממלאת את הפונקציה האמהית. אנחנו עדים ליותר ויותר משפחות שבהן האמא קרייריסטית, מפרנסת, נעדרת מהבית ואילו האבא הוא זה שמטפל בילדים.
"בהורות אחרת גבר יכול לספק לילד את הפונקציה האמהית. כמטפל אני פוגש לא מעט אנשים מבוגרים שחיפשו דמות של אמא ומצאו אותי, ויש כאלה שחיפשו דמות של אבא ומצאו אותה בפסיכולוגית שלהם. לא ההופעה החיצונית היא זו שקובעת את הפונקציה, אלא מה שבפנים."
עם זאת, הוא ממליץ להורים חד-מיניים לצרף עוד אדם חשוב לאורח החיים של משפחתם: "דמות קרובה ומשמעותית מהמין שחסר בבית. גם בגיל הרך, כשהילד מתחיל לשאול וגם בהמשך, בגיל ההתבגרות, חשוב שיהיו בתמונה סבתות, דודות או חברות, דמות שהילד יוכל לקבל ממנה דברים מסוימים".
איך זוגות חד-מיניים מתמודדים עם העובדה שרק אחד מהם הוא ההורה הביולוגי?
"רובם מעדיפים לא לתת משמעות גדולה מדי לעובדה הזו. בדרך-כלל זו שאלה שהסביבה הסקרנית שואלת אותם, אבל חשוב מאוד שגם אם הם עצמם מתעלמים ממנה, הנושא הזה לא יהיה בגדר טאבו. נתקלתי רק במשפחה אחת שבה זהות האב הביולוגי נשמרה בסוד, ולטעמי, סוד משפחתי הוא אף פעם לא דבר מומלץ".
ההמלצה שלו להורים החד-מיניים היא לנסח סיפור".כמו זה שבו משתמשים במקרה של אימוץ - כמה רצינו אותך ומה עשינו על מנת שתגיע אלינו. חשוב, כמובן, שהסיפור יהיה מחובר למציאות, ושהם ירגישו בנוח לספר אותו. באימוץ ההמלצה היא להשמיע את הסיפור כמעט מגיל אפס.
"בהורות חד-מינית אין המלצה גורפת, והעיתוי תלוי בסקרנות שמביע הילד. בדרך-כלל לקראת גיל 4-3 ילדים מתחילים להתעסק ב'מאיפה באתי,' והתופעה חוזרת בגיל ההתבגרות. כדאי שהסיפור יהיה מנוסח ומוכן, אם לא במסמך כתוב ומצולם אז לפחות בתודעה, כדי שההורים החד-מיניים לא יצטרכו לאלתר במקרה חירום, כשמתגלע משבר".
"חוויה משפחתית טובה מנצחת את החסר" (צילום: shutterstock)
מציאות טבעית עבור הילד
בשנים הראשונות לחייו ילד במשפחה חד-מינית לא ירגיש חריג. "ההתחלה היא אותה התחלה," מתאר אבירם, "זו המציאות שלתוכה הוא נולד, ועבורו היא טבעית. תצפיות העלו שגם ילדים של חד-מיניים משחקים באמא ואבא. הם מבינים את דמות האם גם כשאין אמא בביתם, ואת דמות האב, במקרה שאינו קיים בעולמם, הם בונים אולי על סמך סיפורי אגדות. ההבנה שבעולם יש שני מינים היא משהו מולד".
איך יגיב הילד שנולד לזוג גברים כשישמע שאין לו אמא ולעולם לא תהיה?
"השאלה הזאת תקפה לגבי כל משפחה שבה קיים איזשהו חסר. הילד עלול להביע צער, כאב, כעס, תסכול, וחשוב לאפשר לו לשחרר את רגשותיו בלי לנסות לסתור אותם או להפחית מעוצמתם. זוג האבות יכול לומר, 'אנחנו גם האמא וגם האבא שלך,' בדיוק כשם שאמא יחידנית או זוג נשים אומרות לילד, 'אנחנו גם האמא וגם האבא שלך.'
"אם המשפחה מנהלת אורח חיים בריא וחיוני, השאלות האלה צצות ונמוגות מתוך ההבנה שזו המציאות. נכון, משהו חסר בה, אבל היא עדיין מציאות לא כל-כך רעה. כשהחוויה המשפחתית טובה, היא מנצחת את מה שמצטייר כמגרעה. בהורות אחרת, ההורים צריכים להרגיש בטוחים בעצמם, ביכולות שלהם ובמה שהם מעניקים לילד, על מנת לאפשר גם את הקולות האלה".
לאיזה ילד יהיה קל יותר, לזה שגדל עם שתי אמהות או לזה שגדל עם שני אבות?
"מחקרים שנערכו בנושא המגדר של ההורה העלו שזה לא משמעותי. לעומת זאת, המחקרים הוכיחו ששני הורים, לא משנה מאיזה מין, עדיפים על פני הורה אחד. אני מציין את הממצא הזה בהסתייגות ובחשש, מפני שאני רואה אמהות חד-הוריות שעושות עבודה נפלאה.
"גם אמא אחת יכולה למלא שתי פונקציות בעולמו של הילד - מצד אחד להציב גבולות, ומצד שני להיות הדמות המגוננת. הדגל שלי הוא לאפשר לכל אדם לממש את ההורות, אבל צריך להכיר בעובדה שבחד-הוריות יש גם בעייתיות בשל הצורך ההתפתחותי של הילד בשתי דמויות."
איך הצורך הזה מסופק כשיש שני אבות?
"ילדים, שהם יצורים הרבה יותר גמישים מאיתנו, מוצאים לעצמם את הסידור הנוח להם. ילד יכול לקרוא לשני הגברים 'אבא' או לקרוא להורה אחד 'אבא' ולשני 'אבוש' או בשמו הפרטי. ההורה שלא קוראים לו 'אבא' לא צריך להיפגע, עליו להבין שזה הצורך ההתפתחותי של הילד לעשות אבחנה.
"זהו המעבר של הילד מעולם דו-ממדי, שבו קיימים רק ילד והורה אחד, לעולם תלת-ממדי, שבו יש מקום לצלע שלישית. בהמשך הוא יבין שבמקביל לקשר שלו עם הוריו קיים קשר בין ההורים, וכך נוצרת מערכת היחסים המשולשת".
ואם הוא קורא "אבא" דווקא לגבר שאינו אביו הביולוגי?
"אסור להתערב. צריך לאפשר לילד ביטוי ספונטני, שנובע מדרך ההבנה שלו את העולם ואת המשפחה, ובמקביל לנסות להבין מה הילד ביטא בבחירה שהוא עשה. ההורה הביולוגי, שלא זכה בכינוי 'אבא,' עלול להרגיש שהוא נדחק, אבל עליו להפגין סוג של חוסן ולהבין שזה תהליך טבעי וחיובי, שמתרחש גם בזוגיות הטרוסקסואלית - הילד צריך לחוות תקופה זמנית של דחיית הורה אחד, כדי שבסופו של דבר ילמד לאהוב ולקבל את שניהם.
"לכן כל-כך חשוב להכין מראש את הסיפור של 'איך הגעת לעולם.' בגיל חמש, כשהילד ישאל, צריך לספר לו מי משני האבות הוא הביולוגי, והאבא השני יראה לו את הספר או הסרט המשפחתי ויאמר לו, 'גם אני הייתי שם.' הגילוי הזה יתקבל בטבעיות אצל הילד הבטוח באהבה שהוא מקבל משני אבותיו".
החברה שיפוטית ותוקפנית
כל ילד למשפחה חד-מינית צריך להתמודד בשלב מסוים עם תגובות החברה. "הקשיים עלולים להופיע לקראת גיל ההתבגרות, כשהחברה הופכת ליותר שיפוטית, ולצערנו גם ליותר תוקפנית," מזהיר אבירם. "יש מצב שהילד ייתקל באמירה כמו, 'אתה הומו, כי שני ההורים שלך הומואים' או 'יש לך שתי אמהות, אז בטוח שגם את תהיי לסבית'.
"בגיל הזה ההורים צריכים לעמוד לצד הילד ולהוות לו מודל להתמודדות. הומואים ולסביות הם אנשים בעלי ניסיון. כל מי שגדל קצת שונה יודע איך זה מרגיש ואיך להתמודד. כשזה מגיע, צריך להיות קשובים לילד ולחזק אותו באמירות כמו, 'גם אנחנו עברנו את זה, זה לא נעים ולא קל, אבל מתבגרים ומתגברים'. בכל מקרה כדאי לשמור על פרופורציה ולזכור שגיל ההתבגרות הוא תמיד שלב מאתגר".
מה עושים כשהילד רוצה לחפש את ההורה שחסר בחייו?
"אם מדובר בתרומה אנונימית, של ביצית או של זרע, צריך להכין את הילד לעובדה שזה חיפוש שכנראה לא יעלה דבר, ויחד עם זאת לאפשר לו להביע את המשאלה. כשהתרומה לא אנונימית, צריך להכין את הילד לעובדה שאם יום אחד הם ייפגשו, זה לא יהיה מפגש אמהי בנוסח 'מרקו.' הוא יפגוש את האישה שתרמה ביצית ויש לה חלק במטען הגנטי שלו, שזה דבר חשוב, אבל לא בגידולו.
"המפגש הזה, אם יצליח לצאת לפועל, לא יהיה שונה מזה שעוברים ילדים מאומצים שמגלים את הוריהם הביולוגיים. בדרךכלל זה לא מפגש של השלמת פערים בני 20 שנה, שבעקבותיו הם מתאחדים ויוצאים למסלול חיים משותף. זו תחנה פרטית שהם עוברים במסע החיים שלהם, ואחריה הם ממשיכים הלאה".
לפנייה לכתב/ת 
