המדינה יורדת לחייכם? תגידו תודה

אם אתם מרגישים לפעמים שהמדינה יורדת לכל פרט קטן בחיים, אולי כדאי שתחשבו שוב. טומאזו קמפנלה, נזיר איטלקי שחי במאה ה-16, קרא להתערבות טוטלית של ממסד שינוהל על ידי פילוסופים. הנפגעים העיקריים: הרומנטיקה והחופש, כאשר אפילו ההזדווגות נקבעת מלמעלה

אושי שהם-קראוספורסם: 20.05.11 , 08:25

השאלה על התערבות המדינה בחברה ובכלכלה היא שאלה מורכבת. יש המון גישות. מהליברליזם שמתעב התערבות כזו, ומאפשר אותה רק כדי למנוע מאדם מסוים לפגוע בשכן שלו, דרך מדינת הרווחה הקיינסיאנית שמתערבת בכלכלה, ועד לקצה הטוטליטרי – למשל המשטר הסובייטי, שלא מאפשר זכויות אדם בסיסיות.

בפרקים הקודמים

דוגמא קיצוניות להתערבות של המדינה רלוונטיות מאוד לימינו. ואני מתכוון לנושא השבחת הגזע. נשמע מזעזע? לא בטוח שאנחנו רחוקים משם. פרוצדורות רפואיות בזמנינו "מנפות" עוברים חולים, פגומים ונכים. עובר עם חיך שסוע, למשל, לא ישרוד.

הצעד הבא יכול להיות יצירה מודעת של סדרות אנשים מושלמים. אחד מהאנשים שרצה התערבות כזו בהשבחת הגזע, אבל הוסיף לה חינוך חינם לנוער, וחלוקת עבודה יוצאת דופן היה הנזיר האיטלקי בן המאה ה-16 טומאזו קמפנלה. קמפנלה, שרוב חייו היה אסיר פוליטי-דתי, מציג את הגותו באחת האוטופיות המעניינות שנכתבו, "עיר השמש" (בעברית בהוצאת נהר ספרים).

שלטון הטובים ביותר

רבים מאיתנו יזדעזעו לקרוא את קמפנלה. המדינה שלו נכנסת לתוך כל סנטימטר בחיים הפרטיים שלנו. ג'ון לוק, אבי הליברליזם שלנו, ואפילו לורד קיינס האבא של המדינה שמתערבת בכלכלה היו בוודאי מסתייגים. ובכן, המדינה הזו מנוהלת כמובן על ידי פילוסופים.

לא מדובר כאן במורים לפילוסופיה כמוני או כמו רוב החברים שלי, אלא באנשים חכמים ביותר. בעצם, אפשר לקרוא למדינה כזו בשם "אריסטוקרטיה". ונזכיר, בימינו אריסטוקרט הוא פרזיט שנולד למשפחה ידועה; למשל וויליאם וינדזור, נכדה של המלכה אליזבט הראשונה, אבל פירוש המושג ומשמעותו ביוון העתיקה היתה שונה. הפירוש הוא: שלטון הטובים ביותר.

אצל קמפנלה אלה החכמים ביותר והמתאימים ביותר למשרות שלהם. ומי קובע? ובכן, החכמים יודעים לזהות חכמים אחרים והאחרים חכמים מספיק כדי לקבל את מרותם. ואיך חיים במדינה כזו? ובכן, החיים נקבעים מראש על ידי המומחים המתאימים ביותר. כל האזרחים ישנים במגורים משותפים. אלה חדרי שינה עם שירותים. החדרים מסומנים באותיות האלף בית וכל שישה חודשים מתבצעת על ידי המומחים החלפה ומיון של הישנים.

בכל אחד מחלקי העיר יש מטבח ציבורי ומחסן מצרכים. יש שם כמובן ממונה על הסדר שרשאי אפילו להצליף במפריעים. הממונה הזה נבחר, כמובן, גם הוא על ידי המומחים. השולחנות ערוכים בשתי שורות. אחת לנשים ואחת לגברים. ובכלל, הארוחה כאן מזכירה ארוחה במנזר. יש אדם שתפקידו להקריא לאוכלים חומר תיאורטי לשם השכלתם, ואפילו שרים ומנגנים בזמן הארוחה. לא מפתיע. קמפנלה התחיל כנזיר.

כולם עובדים

המנות שונות אחת מהשנייה והן מותאמות למקום עבודתו של האוכל. אדם שעובד עבודה פיזית מתישה יזכה לכמות מזון גדולה יותר. ומי מחליט? המומחים. כאן הרופאים הם אלה שמייעצים לטבחים מה להכין למי. הרופא הוא זה שמייעץ לחייט גם על הבגדים שיתאימו לכל אחד. אלא שהבדים והצבעים אחידים.

גם השמות לא נקבעים על ידי ההורים. כי אין הורים. את זה נראה בהמשך. הפילוסוף הראשי המכונה "המטפיזיקן" מחליט על השם ומתייעץ במדע האסטרולוגיה שקמפנלה מעריך כמדע מהימן. כמו בקיבוץ, יש אנשים שעובדים בחדר האוכל. ולא כמו בקיבוץ בסוף ימיו, הם לא נחשבים לחשובים פחות.

כל עבודה נתפסת כלמידה של משהו חדש ולכן כל עבודה מכבדת את בעליה. התושבים מחלקים בניהם את כל העבודות. הם עובדים כארבע שעות ביום וביתר נהנים מעשייה תרבותית. איך זה שהעבודה מועטה כל כך? במנאפולי, כך קמפנלה מסביר לנו, יש 350 אלף איש, אבל עובדים בה רק 50 אלף. הם אלה שנושאים בנטל. בעיר שמש המצב שונה. כולם עובדים. וחוץ מזה, כולם משתמשים בחפצים מהמאגר הכללי, ולכן אין עניים ועשירים ואין רכוש פרטי. קצת קיבוץ, לא?

אין רומנטיקה

שיא ההתערבות הוא בהסדרת הילודה וההזדווגות. כל אלה מנוהלים על ידי המומחים. המדריכים של הצעירים מזהים מי מהם כבר מוכן ליחסי מין. הם גם בוחנים אילו איברים מתאימים זה לזה. כן, ככה. מכאן הזוגות מתמיינים על ידי המומחים. הם מזדווגים מדי שלושה ימים, ובאופן הבא: נשים יפות ובריאות עם גברים יפים ובריאים. נשים שמנות עם גברים רזים ולהיפך. זו הדרך הימי ביניימית של קמפנלה לייצר צאצאים מאוזנים. רזים ויפים. כל זה כמובן הוא סקס לצורך התרבות.

גם סקס חופשי קיים אבל הוא נעשה עם נשים הרות או עקרות. אם אישה לא נכנסת להריון ממישהו משדכים אותה למישהו אחר, ואם היא נתפסת כעקרה היא מותרת לכולם. סקס חופשי וללא פיקוח עם מי שרוצה. אחרי הלידה מטפלות הנשים בתינוקות שלהן בעצמן. הן גרות בבתים מיוחדים ומניקות כשנתיים. כשהילדים נגמלים הם נלקחים מהאם ומועברים למדריכים ומדריכות. שם הם לומדים ומתפתחים.

חינוך חינם

המדענים שבעיר מלמדים בדרך מיוחדת מאוד. הם מציירים את התיאוריות המדעיות, את הנוסחאות וממחישים בציורים קונקרטים על חומות העיר. וככה, צורות גיאומטריות, מפות של העולם וארצותיו, מערכות כתב ודקדוק של שפות זרות, עשבים ועצים (כלומר, בוטניקה) – כל אלה מצוירים על הקירות.

בגיל שלוש מתחילים ללמד את הילדים אלף בית. גם את זה עושים בעזרת הציורים על החומות. המורים נודדים עם הילדים בין החומות ומלמדים אותם מקצועות שונים. הם גם שולחים את הילדים לסדנאות של בעלי מלאכה, לעבוד בשדה ולרעות צאן. כל אדם בעיר שמש הוא בעל השכלה חקלאית ויכול לעבוד בשדה או עם הצאן. אבל כל אחד עובד בעבודה שנקבעה לו. ומי קובע? המומחים.

לסיכום

מדינת מומחים מהונדסת כל הזמן שמספקת לכל אדם את כל מה שהוא צריך בחיים בתחום הפיזי ובתחום הרוחני. כל דבר מלבד חופש. אז מה? זו אוטופיה (תיאור של חברה מושלמת) או דיסטופיה (ההיפך)? שוב אנחנו נתקלים בשאלה שמעסיקה את התרבות שלנו. ליברליזם עם עוני ודלות, לעומת המשטר הסובייטי, למשל, בו אין חופש אבל העוני מופחת.

מה עדיף? עם הקורא התשובה.

ולמעוניינים להעמיק; טומאזו קמפנלה, עיר השמש, נהר ספרים, מאיטלקית ארנו בר, עם הקדמה מאת ראובן מירן ואחרית דבר מרתקת של מירי אליאב – פלדון.

ד"ר אושי שהם-קראוס הוא סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף - על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com