מהפכה חרדית, כמו במצרים
אם הרב שך לא הצליח לטפל באפליה, מבקר המדינה או הארגונים החברתיים ודאי לא יצליחו. השינוי יכול וצריך להתחולל מבפנים - ביום שבו יצאו עשרות אלפי צעירים חרדים להפגין נגד ההתנלות בחינוך החרדי-ליטאי, תהיה מהפכה
אלא שבצל האנדרלמוסיה, צחצוח החרבות וקולות המלחמה, נשכחה דמות קטנה אחת - ילדת בית הספר הספרדית מכיתה ח', שסיכוייה לצלוח את מסלול המשוכות
הליטאי-אשכנזי לקראת המשך לימודיה בסמינר לא השתפר במאום.
דו"ח המבקר לא ישנה דבר במציאות הקיימת. ההיגדים הקשים והאמירות המתלהמות בעקבותיו, ש"מעכשיו הכל ישתנה" או "נפסיק להם את התקציבים" חסרי כל ביסוס. להפך, מנהלי המוסדות ילמדו איך לא לקבל את התלמידות ה"נגועות" תוך שהם מוצאים דרכים להתחמק מלשון החוק.
מנהלי הסמינרים, הישיבות ושאר מוסדות החינוך החרדיים, לא באמת חוששים מהמבקר, מתרגשים מהעמותות הלוחמות באפליה, או מגלים חמלה כלפי דמעות הילדות המסורבות. את מרב הדאגה, רגשות המוסר, והאחריות הם ממקדים במוסד שעליו הם אחראים, ושעל שמו הטוב הם מופקדים. מוניטין של "סמינר מצוין", כך זה בחברה החרדית, נצבר רק כשעל שורותיו נמנות תלמידות ספרדיות מעטות.
גם הרב שך ניסה
שימור יוקרת המוסד כבר צלחה מבחנים קשים משל המבקר לינדנשטראוס החילוני. בהיסטוריה הלא-רחוקה של הנרטיב החרדי, היה מנהיג מיתולוגי בשם הרב אלעזר שך ז"ל, שעמד בראש ישיבת פוניבז' היוקרתית. הרב, אולי המנהיג הכריזמטי ביותר של הרחוב החרדי, שהוכר כמעט ככל יכול, פנה לא פעם לראשי הישיבות הצעירים בדרישה לבטל את "מכסות הספרדים" האיומות ולקבל את כל הפונים על-פי קריטריונים תקפים של כישורים והתאמה בלבד.
אלא שתופתעו לשמוע שבקשתו של הרב שך נענתה בשלילה מוחלטת. מנהלי הישיבות וראשי הסמינרים פשוט לא נענו לבקשתו-תביעתו. הם גם לא הסכימו לקבל דרישה חלקית לפיה "יעלה" אחוז התלמידים המזרחיים לרף של 40 אחוז. החשש שנהירת ה"פרענקים" - כפי שהם מכונים בעגה הליטאית - תמוטט את
שמו הטוב של המוסד, הביא את המנהלים לגלות עזות מצח סרבנית גם כלפי "גדול הדור" של אותם ימים.
והרב שך לא לבד. לא מכבר סיפר אחיין של ראש ישיבה מובילה בירושלים על פגישה מעניינת שנערכה בין דודו לבין "פוסק הדור" הנוכחי, הרב יוסף שלום אלישיב. הרב אלישיב ביקש לברר האם נכונה העובדה שראש הישיבה מקבל ללימודים אחוזים בודדים (במספר חד ספרתי) של תלמידים ממוצא מזרחי. ראש הישיבה, בלי להסמיק, אישר את העובדות, ואל מול קריאתו של הרב שיחולל תמורה במערך הקבלה, ענה כי הדבר פשוט לא אפשרי.
למקורביו אמר ראש הישיבה כי הישיבה היא "שלו", והוא שיחליט את מי לקבל ומאיזה גזע לברור. העובדה שהמוסד נתמך בחלקו הגדול מכספי המדינה לא הפריעה לרב לקבוע שהישיבה "שלו", ועל כן גם תנאי הקבלה הם בתחום אחריותו.
האם הקונספציה ההזויה הזו נובעת רק משנאת ספרדים טהורה? נדמה שבמקרים מסוימים אכן מדובר בדחייה, או אפילו תיעוב, על רקע אתני-סטריאוטיפי, אך במקרים רבים יותר, דחיית הספרדים היא, כאמור, פונקציה ישירה של שמירה על שמו הטוב של המוסד. הנתון המרגיז-אך-עובדתי לפיו ישיבה או סמינר הכוללים בתוכם אחוז גבוה של תלמידים ממוצא מזרחי נחשב ל"פחות טוב" מוביל, כמעט במסלול ישיר, את ראשי המוסדות לעצב את מוסדם ברוב אשכנזי – ליטאי.
המהפכה תבוא מלמטה
אז מה בכל זאת יש לעשות? השינוי יכול וצריך להתחולל מבפנים. המבקר, העמותות, ההורים ואפילו הרב שך לא יכלו
לתופעה, שכן הם ניסו לשנות את הקונסטרוקציה "מבחוץ". כמעט בלתי אפשרי להתמודד עם מנהל סמינר מתוחכם, שיעשה הכל כדי לשמור על יוקרתו האישית והממסדית.
ביום שבו יצאו עשרות אלפים מצעירי החרדים, שרובם הגדול יש להניח סולד מההתנהלות הליטאית-ממסדית, ויפגינו, כמו בהפגנת עמנואל, ועם אותו זעם צודק וקדוש, בקריאה לשוויון מעמדי בין העדות, או-אז יכול לחול שינוי ותיתכן רוויזיה מנטלית אמיתית.
כי מהפכות, למדנו משכנינו, יכולות להגיע רק מהעם.
לפנייה לכתב/ת 
