ילדה ושמה לייק, ילד ושמו באטמן

"זו ממש התעללות לקרוא לתינוקת בשם 'לייק'. מה, הם לא יודעים שזה שם של בן?" (דורון שרם).

"התאבד הילד שההורים שלו קראו לו דה מרקר קפה" (צפריר בשן).

כן, בסדר, כולנו שמענו על זוג הנודניקים שקרא לבת שלו "לייק". אבל אנחנו עוקבים פה אחרי נודניק אחר, אוריאל דסקל, שהתחייב לקרוא לבן שלו "באטמן" אם סטטוס שכתב על כך יקבל אלף לייקים. חודש וקצת אחרי הפרסום הוא הגיע ליעד. אפי פוקס לייכטג כתב לו: "אנא לתשומת ליבך היותי עו"ד והעובדה שבמידה ותביא עולל לעולם ולא תקרא לו באטמן, יש לי רשימה של אלף תובעים פוטנציאלים שהפרת מולם התחייבות כדין. בא לי למצוא לך מישהי להרביע רק בשביל להוכיח את זה". גבריאל וקנין כתב: "לבן שלך יש הצדקה (וקייס!) לתבוע את מארק צוקרברג. ואותך".

"אם יהיה לי בן אני אקרא לו באטמן. אם תהיה לי בת אני אקרא לה לואיס ליין. התחייבתי בפני הפייסבוק - איך אפשר בכלל לחשוב אחרת", אומר לי דסקל.  באופן אירוני, באטמן דסקל לא יוכל להירשם לפייסבוק: באטמן הוא אחד מהשמות שנחסמים על ידי פילטר שנועד להילחם בפרופילים מזוייפים.

החוק הראשון של יום הנכבה: אתה לא מדבר על הנכבה 

בוטים בטוויטר הם פרופילים שמגיבים אוטומטית לציוצים שונים לפי מילות מפתח. בטוויטרספירה העברית ידוע לשמצה ה"משובוט", שמאתר ציוצים שעושים שימוש במילה "משו" ונוזף בהם: "אומרים 'משהו', לא 'משו'". משו-בוט זכה לבוט משלו, אנטימשובוט, שעל כל ציוץ של משובוט משיב: "שתוק כבר".

בוטים יכולים להיות גם פוליטיים. יואב צובל סיפר לנו על ה"נכבה בוט", שמחפש ציוצים שמכילים את הצירוף "יום העצמאות" ומשיב עליהם במילים "נכבה, קוראים לזה נכבה". אגב, מעניין אם מבחינה משפטית הבוט עובר על חוק הנכבה, ואיך מערכת המשפט מתכוונת להתמודד עם בוט.

יום הנכבה העסיק את המולטיספירה. בטוויטרספירה הערבית נפוצה שמועה, שמקורה אולי במיסאינפורמציה מכוונת שנועדה לזרוע בהלה בקרב הישראלים, שלפיה צה"ל דיווח על שני חיילים שנחטפו במג'דל שאמס.

שמח בנכבה

גם חבורת LOL לא פספסה את ההזדמנות להגיב ליום הנכבה ובכלל ליחסי ישראל-פלסטין:

ליאור גולגר: "צריך לשלוח מחר לגבול לבנון ניידות גזלנים שימכרו קולה חמה ושערות סבתא במחירים מופקעים לכל מי שיבוא להפגין. נגיד להם שזה כל מה שאוכלים ושותים כאן, ושהדלק יקר רצח".

דור צח: "כוחות הביטחון עברו סדנה מיוחדת על מנת להבחין בין זעם בעקבות הנכבה לבין זעם בעקבות יום ראשון".

אור רייכרט איחל לפלסטינים: "יום נכבה שמח! תיברחו ותתנדפו!"

מה קורה כשאוהדי כדורגל פורצים למגרש? יובל פינטר: "לוזון החליט להוריד לסוריה 10 נקודות אוטומטית".

צפריר בשן: "יומני היקר, היום מציינים הערבים המגעילים את יום הנכבוש".

גיל רובינשטיין: "כשאהיה גדול אמציא חג חדש שבו מציינים יום התקוממות ערבי בהדלקת מדורות בכל רחבי הארץ. אקרא לו נכבעומר".

גיא בניוביץ': "המשפט הכי גדול בכתבה על הגולן הוא 'האירוע תפס את צה"ל בהפתעה'. באמת? יום הנכבה? גם הכדור הגדול והמאיר שצף באופק בשש בבוקר הפתיע אתכם?"

יאיר קיבאיקו: "ביום הנכבה לא צריך לקנות לאמא או לחברה כלום, נכון?"

יובל דריר שילה: "טרנד מסתמן: שמאלנים שמקטרים שנמאס להם משמאלנים שמקטרים על יום העצמאות".

מיכאל זילברמן: "לפי ההצלחה של יום הנכבה, בטוח עובדים כבר על סיקוול. 2 נכבה 2 חרטא".

איילת הלוי: "הערבים בחו"ל ימשיכו לחגוג מחר את יום הנכבה - יום טוב שני של ג(ז)לויות!"

דן קופר: "אם מיליון איש יפרצו את הגבול בין סוריה לישראל מנכ"ל פייסבוק ישים תמונה של ביצת קינדר בלוגו של האתר!"

מיכל הקבוק ויצמן: "תגידי, לאבא שלך קוראים ישראל? כי את כובשת".

ושמישהו ינסה לעצור אותו

הסטטוס הסתמי למראה של יגאל שתיים, "ישוחזרו לאלתר > גברים הנמשכים לבנות גילם", אסף עד כה 6,329 תגובות.

ספרבוק

למעלה מ-500 בדיחות מרכיבות את "שורה בציבור", ספרו החדש של עופר שפירא, בן 28 מנצרת עילית, איש מחשבים, יזם ויוצר. מקריאה שלו ספק אם תזהו את ייחודו – מקור הבדיחות הוא בסטטוסי פייסבוק של שפירא ושל כמה מחבריו, חלקם אנשים שהוא מכיר רק שם, ברשת החברתית. פייסבוק אינו ידידותי לקריאה ארכיונית, וליקוט הסטטוסים היה לדברי שפירא "חוויה נוראית. זה לקח זמן, אבל פחות זמן מלכתוב ספר. הספר נכתב לאורך השנים בלי שאני אדע".

לפי שפירא, מה שמייחד את ההומור הפייסבוקי, לפחות זה שבספר, הוא משחקי מילים, כמו "רעיונות לפתיחת עסקים - לפתוח בצ'ק פוסט מאפיה ולקרוא לה 'בצק פוסט'", או "מה משותף לשרה'לה שרון ולמחבל? ערבי שירה בציבור". גם שם הוצאת הספרים שפתח שפירא לכבוד הספר הוא משחק מילים כזה, "הוצאת תקע", כי "כשמוציאים את התקע אין חשמל למחשב ולהתחבר לפייסבוק, אז אפשר לקרוא את הספר".

על ניתוק הסטטוסים מסביבתם הטבעית, המטוקבקת והמלוייקקת אומר שפירא: "מה שעשיתי זה לגזור חתיכה מההיסטוריה המעניינת של פייסבוק ולאגד אותו לספר אחד. פייסבוק הוא דינמי ואף אחד לא יעבור על הבדיחות לאורך השנים שלי ושל שאר האנשים". יתרון אחד של ההגירה מהרשת החברתית לנייר הוא קהל חדש של מבוגרים שמנותקים מהרשת. "חילקתי את הספר לחברים וסיפרו לי שההורים שלהם קראו ואהבו. גם הורים שפחות מתחברים למדיה הדינמית, לרשתות חברתיות, פתאום נחשפים לזה בצורה מרוכזת ומאוד נהנים".

נשיא מטריקס נתקע בפינה

חברנו תני גולדשטיין מספר מהנעשה בפייסבוק:

נשיא חברת ההייטק מטריקס, אליעזר אורן, נתקע השבוע פעמיים בפינה לא נעימה: פעם אחת, כאשר חזר לחניון מסיבוב בקניון וגילה שמכוניתו נחסמה ופעם שנייה כששיתף את חבריו באירוע בעמוד הפייסבוק שלו. "מי נתן לך רישיון??" שאל בכותרת הפוסט, "לנהגת הפולסקווגן בורה 8*****8 שחנתה ביום ראשון בבוקר בקניון שבעת הכוכבים והיה לה את כל מרחב החניה שבעולם, אך התעקשה לחנות באלכסון ולחסום אותי - מי נתן לך רשיון!!!!!!! איך אני יודע שזו נהגת ולא נהג? נו, באמת, Prove me wrong". חבריו של אורן לא הפגינו יותר פמיניזם ממנו: התגובה הראשונה לפוסט הייתה "מדהים. אולי בכלל אין לה רישיון"; הבא בתור אמר: "עם מכונית כמו שלך היא בטח רצתה להרגיש קרובה לכסף"; ואחריו: "זה כדי שיחכה לה כשיחזור".

אודליה בנאי, האישה הראשונה שהגיבה לפוסט, העירה: "אהבתי שכולכם יוצאים מנקודת הנחה שמדובר באישה. בדרך כלל אנשים שחונים כך לאו דווקא לא יודעים לנהוג אבל פשוט שמים פס על העולם". אבל אורן ענה: "אודליה, בנקודה הזאת לא מדובר, להערכתי, בחוסר התחשבות אלא בחוסר קומפטנטיות. ההימור שלי הוא עדיין על נהגת". כשמישהו אחר המשיך לטעון שמדובר בחניה מקצועית מדי בשביל אישה, אורן התעקש על ההימור שלו, בטענה ש"הרכב ממש נוגע ברכב שלי. בואנה, זה נשמע עכשיו כמו עדות ממשפט קצב". אחד החברים כתב: "אני מהמר על מנשק/ת מזוזות".

הגיגיו של אורן אודות נהיגת נשים מעניינות לאור העובדה שמטריקס, שהוקמה בידי אישה חרדית, גאה בהעסקת נשים רבות בעמדות מפתח ובאופן כללי מקדמת תעסוקה במגזרים שונים של החברה הישראלית. הקוד האתי של החברה מדגיש זאת ומציין תחת סעיף "הטרדה מינית", כי מנהלי החברה צריכים "להימנע מאמירות בעלות אופי הפוגע בנשים". אין פלא שאורן, שקיבל בהמשך עוד כמה תגובות נרגנות מחבריו וחברותיו על הפוסט הבלתי-תקין-פוליטית שלו, מחק אותו יומיים לאחר מכן.

"מדובר באמירה חצי מבודחת, שכבר מחקתי אותה הבוקר", אמר אורן ל-ynet בתגובה, "לא צריך לעשות עניין מכל חצי-בדיחה שמישהו כותב בפייסבוק. לא התכוונתי ברצינות לדברים והם לא מבטאים את דעתי על נשים. מטריקס מעסיקה נשים רבות, חלקן כמנהלות בכירות, ואנחנו האחרונים שאפשר להאשים בשובניזם".

הפוסט נמחק בסמיכות לטלפון שאורן קיבל ממערכת ynet: אורן טוען שמחק אותו עוד לפני הפנייה מהאתר, אף שהפוסט עדיין היה באוויר גם אחרי השיחה ונעלם רק לאחר מכן. ולמי שדואג למכונית: אורן הזעיק לקניון את בנו שאסף אותו, ושיחרר את מכוניתו בערב, אחרי שהנהג/ת שחסמה אותו נעלמה. הנהג/ת, אגב לא הגיב/ה לפוסט ולא נמצא/ה מעולם וגם מינ/ו/מינ/ה נותר בגדר נעלם.

המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות

טורים קודמים אפשר למצוא בארכיון "מהנעשה במולטיספירה". אפשר להתעדכן במולטיספירה במהלך השבוע גם בבלוג, פייסבוק ובטוויטר.

תודה לאיילת מור על הסיוע באיסוף הסטטוסים.