סתם כיף: "עד הבאזזר"
צפינו ב"חוויית הצפייה האינטראקטיבית החדשנית" מבית בנק לאומי ולא הרגשנו מאוד אינטראקיביים או חדשנים. מצד שני, המוח שלנו נכבה היטב ל-45 דקות של כיף ורותם סלע
<< אסוס Transformer: טאבלט עם הרבה יותר מהנראה לעין
"עד הבאזזר" היא סדרת רשת שיווקית מבית היוצר של מקאן-אריקסון עבור בנק לאומי. המטרה – לקדם את מועדון ההטבות לצעירים של הבנק, המכונה, שלא במפתיע, "באזזר". במקאן טוענים לחדשנות כפולה: מצד הכלה, רמת הפקה של טלוויזיה "אמיתית" שכמוה "עוד לא ראינו בסדרות אינטרנט בארץ", כולל תקציב שמנמן וצוות במאי-תסריטאית מקצועי (רם נהרי ותמר מרום, ששיתפו פעולה ב"אמאל'ה"). מצד החתן, נגן וידאו המאפשר "חווית צפיה אינטראקטיבית חדשנית". מה יוצא מכל אלה? בעיקר, לטובה ולרעה, כיף.
חוויית צפיה אינטראקטיבית? לא ממש
בן (אסף בן שמעון) וצ'יפ (ויטלי פרידלנדר) הם שני חברים טובים, צעירים אחרי צבא, בלי הרבה כסף מעבר לשקית הטיפים מהמלצרות, עם אהבה עזה למועדון הכדורגל ברצלונה ונטיה קשה להתערבויות מטופשות, מהסוג שגורם לך לגלח גבה. יום לפני גמר ליגת האלופות הם מוצאים ברחוב מעטפה עם כרטיס VIP למשחק הגדול בוומבלי. כרטיס אחד.
הם מגייסים את ניקה (הדוגמנית רותם סלע, שהוכיחה כבר ב-"אבודים באפריקה" יכולת משחק מפתיעה) כדי לשפוט בהתערבות ביניהם: מי שיצליח להישאר ער כל הלילה, עד המשחק, יזכה בכרטיס. כדי לשכנע את ניקה, סטודנטית עסוקה לכלכלה ומושא התשוקה של השניים, לשתף פעולה הם מציעים לפנק אותה – לקחת אותה למסעדות והופעות עד אור הבוקר.
שבעת הפרקים, באורך כולל של 45 דקות, מתארים את התרחשויות הלילה – הבילויים, הבריחה מפזית, בעלת הכרטיס המקורית לגמר והחיסכון המשמעותי שמאפשר לשני תפרנים לעשות גוד טיים לדוגמנית – סליחה, מנהלת משמרת – אחת לאורך לילה שלם, באדיבות באזזר.
לפעמים העלילה היא רק תירוץ, וכאן היא מגיעה מאותה המגירה של הכלב שאכל את שיעורי הבית: רצינו לשים כמה חברה בלילה של בילויים עם ההטבות שאנחנו מקדמים, וזה מה שיצא. מי שמציל את המצב הן הדמויות החביבות, שאמנם נופלות לסטריאוטיפים מפעם לפעם – ברור הרי שתפקידה של הבחורה הוא להיות יפה, להשאר בגופייה ולבלות על חשבון הבחורים – אבל הדמויות חמודות, שנונות לעיתים וקלות מאוד להזדהות. אלה דמויות כיפיות שעוברות לילה של כיף ופותרות בעזרת שנינות והיכולת לכייף את הקשיים האיומים בעלילה (אמאל'ה, הדודה המפחידה תבוא ותיקח לי את הכרטיס למשחק שמצאתי על המדרכה ששייך לה).
רמת ההפקה, הצילום והבימוי בהחלט משתווים לכל מוצר טלוויזיוני בפריים טיים. רמת המשחק משתנה – בעוד ניקה והבנים משוחקים היטב, כאמור, דמויות משנה שונות מציגות חוסר יכולת מביכה.
בועות נוסח VH1
"חווית הצפיה האינטראקטיבית החדשנית" מתבררת כאוסף של בועות מידע קופות נוסח VH1, שמופיעות מדי פעם לכמה שניות ומציעות לצופה פיסות תוכן קטנות נוספות. למשל, כשבן וצ'יפ דנים בהתערבויות הקודמות שלהם בתחילת הפרק הראשון, קופצת בועה שמציעה לראות גלריה של ההתערבויות. הקלקה עליה חושפת ארבע תמונות משעשעות של המפסיד מבין השניים אוכל לוף באחת, גלוח-גבה באחרת וכן הלאה. כלומר, האינטראקטיביות מסתכמת בבחירה האם לצפות בעוד בדיחה-שתיים-שלוש לפרק, או לא. משעשע וחביב – זה כן, וזה גם מתאים יותר לאינטרנט מסתם עוד וידאו. "חווית צפיה אינטראקטיבית חדשנית" – לא ממש.
בעינינו את קודם כל דבר קטן ויפה שנועד להנאה מינית. עד הבאזזר
מלבד הפופ-אפים הספק-אינטראקטיביים, האינטרנטיות של הסדרה חיה יותר בעולם התוכן שיצרו מקאן ללאומי סביב הסדרה – סרטונים נוספים שבהם מסבירים בן וצ'יפ מושגים מתחום הבנקאות, קידום פייסבוקי של הדמויות – ופחות בסדרה עצמה. אין כאן שום דבר מהותי שלא היה יכול לעבוד בטלוויזיה, פרט לעובדה שאף אחד מאיתנו לא היה יושב לצפות בפרסומת באורך 45 דקות אם לא היו קוראים לה "סדרת אינטרנט". כלומר, האינטרנטיות של הסדרה היא יתרון גדול למפרסם, שיכול לבנות לה עולם תוכן ולהעביר את מסריו לקהל היעד הגלשני שלו בעליצות וביעילות, אבל לא באמת משרתת את הצופה. היא בעיקר מעבירה לו עוד כמה דקות בכיף.
בשורה התחתונה, הבעיה המרכזית בסדרה היא בכך שהיא לא מדברת עם צעירים בשפה משותפת - היא מדברת אל הצעירים של היום בשפה שלהם, ורואים שהיא מתאמצת לעשות את זה – ורק את זה. להיות קומוניקטיבית, כיפית ותו לא. לי אישית הפריעו גם הנפילות החוזרות לשפת הפרסומות ההו-כל-כך-שוביניסטית: אם ניקה מוצגת על המסך כאישה שהיא גם סוג-של בוסית (מנהלת משמרת) וגם סטודנטית חכמה שממהרת להגיש עבודה על שוק ההון (בניגוד לשני גברברינו שאינם בליגה), מיד יציע לנו המפרסם להציץ למחשבותיו של צ'יפ, שם האימג' החזק של ניקה עירומה תחת עלי ורדים א-לה אמריקן ביוטי מקטין אותה מיד לדרגת פנטזיה אירוטית. שנאמר, מיידעל'ה, לא משנה כמה תהיי מוצלחת, חכמה וחזקה, בעינינו את קודם כל דבר קטן ויפה שנועד להנאה מינית.
אבל "עד הבאזזר" לא מתיימרת להיות יותר מסדרה כיפית עם תוכן שיווקי, ובזה היא מצליחה היטב – המילה "פאן" בהגיה אמריקאית כתובה עליה מלמעלה למטה, מכל הכיוונים ובכל שכבות הפופ-אפים, והתוכן השיווקי ברור אבל אינטגרטיבי לעלילה ולא זועק לשמיים. אם אנחנו רוצים קצת יותר מהתפריט האינטרנטי הישראלי, זו כבר בעיה שלנו.
לא, אין לפייסבוק כפתור דיסלייק >>
