יום הולדת שמח, ג'ול

40 יום חלפו מאז נרצח ג'וליאנו מר חמיס. ג'וליאנו - לוחם חופש, גיבור תרבות, שחקן, במאי, מוקיון, מורה, בעל, מאהב, רודן, משרת, אב, (קצת אם), פרובוקטור, פרא אינטלקטואלי, ויותר מהכל - ידיד נפש. שנים רדפו את ג'וליאנו שדים, עד שלימדם להישמע לרצונו. הוא קשרם בעבותות ורתם אותם כסוסי פרא מאולפים למרכבת החופש, בה דהר למחוזות רחוקים מלאי השראה. הוא רכב בחיפוש אחר החופש ומשמעות גבולותיו, ובנדיבותו לקח אותנו איתו למסעו המרתק.

40 יום לא יכולתי לכתוב על הימים שאחרי הרצח. על הבדידות, המלנכוליה, המתחים ועל המשפחה שנשארה מיותמת שתצטרך לסחוב את הריק הכבד מנשוא של אובדן אב, בעל וחבר. באיזו שפה בוחרים כדי לומר קדיש על שהיד שבא ממשפחה נוצרית והוא עצמו בכלל קומוניסט? כמה התרגשתי בהלוויה, שמיד לאחר ההספד המצמרר ביופיו של בתו הצעירה, נשמע לפתע ניגון מפוחית של מנגינת השיר "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב".

סרטון לזכר ג'וליאנו מר, שערכו אנשי "תיאטרון החופש" בג'נין

פצעים חשופים לרווחה

את הימים שאחרי הרצח העברתי עם התלמידים של ג'ול. אלו שלמדתי להכיר ולאהוב בשנה האחרונה. אפשר לספר על תחושת הנרדפות של התלמידים, על תחושת השליחות, האין-האונים מול האלימות מוסתרת הפנים. יומיים אחרי הרצח החלטנו, הסטודנטים ואני, לנסוע לרמאללה, כדי למצוא מרחב שבו נוכל לבכות, להתאבל, להיזכר ולצבור כוחות.

חיפשנו מקלט הרחק מאזור הטראומה, מהמקום בו נרצח האיש שהפך קבוצת מנודים לחבורת שחקנים מוכשרת. עכשיו הם מהלכים ברחובות רמאללה וג'נין, מחפשים בזעם קדוש סם-מרפא כדי להשקיט את כאבם. ידידי, עדי חליפה, סטנדאפיסט פלסטיני מחיפה, בא ללמד אותנו לצחוק על ג'ול באהבה. וכך, ישבנו חבורת אבלים ולא הפסקנו לצחוק ולבכות שבעה ימים ושבעה לילות.

רוח החופש

בלילה השני גורשנו מבית המחסה שנתן לנו מקלט על-ידי מנהלת עם מבטא גרמני, משום שאני יהודי ישראלי. והנה מול הגירוש, התייצבו בזעם 12 פלסטינים צעירים ממחנה הפליטים ג'נין וכגוף אחד צעקו על המנהלת הנוצריה-אירופית, שאם היא לא נותנת כבוד ליהודי-ישראלי שבא לתמוך במאבק לשוויון ולצדק, סימן שהיא גזענית.

הללויה. איזה חינוך מדהים נתן להם ג'וליאנו. איך הקדים את זמנו. את רוח המהפכה הערבית וכיכר א-תחריר הוא הביא לג'נין, כדי שתפרוץ משם לפלסטין כולה. איתגר את התלמידים מחדש, מעין בחינות פתע ברוח החופש: מעבר לדת, מעבר ללאומיות ומעבר למגדר.

הפונדמנטליזם והדקדנס, אחד הם

בעבודה קשה ובכישרון אין קץ הפך ג'ול לאמן-מנהיג, שהחל ליצור שינוי אמיתי בעל עוצמות מהפכניות בכל המרחב שבין הירדן לים. הוא לא היה שם רק כדי לעזור לילדים במחנה. הוא בחר להקים תיאטרון מקצועי במקום הכי לא אפשרי, כדי לייצר פיצוץ אטומי-דיאלקטי של אידיאולוגיות שאינן מאפשרות פשרה ביניהן.

בעולמו של ג'ול, ערכים אוניברסליים ומסורת מקומית מצחצחים חרבות מול פונדמנטליזם ודקדנס. בתיאטרון החופש חשבנו שרק פיצוץ אידיאולוגי אמיתי יצליח לשנע את מכונת התרבות הפלסטינית. רק משם אפשר יהיה לחשוף את העובדה שלפונדמנטליזם המוסלמי ולדקדנס של רמאללה יש אחריות זהה לכישלון המהפכה. ושלפונדמנטליזם היהודי ולדקדנס של תל-אביב יש אחריות זהה לכיבוש.

הקדים את זמנו. ג'וליאנו מר ואודי אלוני

ביקורת העיתונות המקומית

אין בי הרבה כבוד לאותם עיתונאים או מספידים, שמיהרו לשבח את ג'וליאנו תך כדי שמחה לאיד מוסתרת, על כך שכנראה פלסטיני רצח אותו. המנטרה שלהם היתה: "הנה האיש הנפלא הזה, בא לעזור לילידים, והם רצחו אותו". מוזר, אני לא זוכר אותם עולצים, כאשר יהודי רצח את יצחק רבין בשם האידיאולוגיה השלטת היום במדינתנו.

האביב הערבי מגיע

ג'ול בא אל פליטי הנכבה בג'נין, כדי להשתתף במאבקם-גורלם, הוא בא להציע אפשרויות של מאבק לא אלים. זכריה זביידי האמין בו, ונטש את דרך הנשק, כדי לפתוח את תיאטרון החופש. זכריה ידע שבדרך שבא הוא הולך הוא עלול לאבד את חייו, אך הוא לא שיער בנפשו שאת חיי ידידו האהוב הוא ייאבד.

אחרי מותו קיבלתי באמצע הלילה sms מזכריה: "קשה מאוד בלי ג'ול", ועיני מלאו דמעות. אהבו לומר על ג'וליאנו שהוא היה יהודי בפלסטין ופלסטיני בישראל. אבל ג'ול היה בכל מקום יהודי- פלסטיני בכל מקום - אדם. ג'וליאנו היה מהסנוניות הראשונות, המבשרות את בוא האביב למחוזותינו, וגם אם הרגו את הסנונית המבשרת, האביב הערבי כבר כאן.

קשה מאוד בלעדיך

ג'וליאנו, נולדת ב-15 במאי, תאריך יום הנכבה, ונרצחת ביום הירצחו של מרטין לותר קינג. איזה בר מזל אני, שבנדיבות לבך פתחת את דלתות ביתך לרווחה, הפכת את תיאטרון החופש לביתי ואת יושביו למשפחתי. לימדת אותי בצעדים מדודים את הפרקטיקה של הדו-לאומיות.

עבדנו בתיאטרון יום ולילה כדי לייצר את הפצצה התרבותית שלנו, אך לא היינו זהירים מספיק והיא התפוצצה לנו בידיים ולקחה את חייך בשיא פריחתם.

יום הולדת שמח, חביבי, ג'ול. קשה מאוד בלעדיך.

נכתב השבוע, בו צוין יום הולדתו של ג'וליאנו מר חמיס, ולקראת הענקת פרס פסטיבל האקטיביזם  שייערך בשבת