נספח צה"ל נעצר בפגישה עם קצין רוסי בבית קפה

אלוף-משנה ואדים ליידרמן, נספח צה"ל בשגרירות ישראל ברוסיה, נעצר באופן משפיל באמצע בית קפה במוסקבה, כשהוא משוחח עם קצין המשרת באחת מזרועות הביטחון - כנראה קצין בכיר בצבא רוסיה. אחרי חקירה קצרה של אחד משירותי הריגול הנגדי, כנראה ה-FSB, הודיע משרד החוץ הרוסי לישראל כי הדיפלומט "עסק בריגול" ולכן הכריז עליו "פרסונה נון גראטה" (אישיות בלתי רצויה).

לליידרמן ולמשפחתו נקצבו 48 שעות לעזוב את אדמת רוסיה. בישראל עורר המעצר והגירוש תדהמה - נספח צבאי הנשלח על ידי צה"ל ומשרד הביטחון כנציגם אינו אמור לעסוק בריגול בארץ שבה הוא משרת. זו אינה משימתו.

תפקיד הנספח הוא לשמש כקצין קישור לצבא רוסיה, למערך הרכש הרוסי ולתעשיות הביטחון הרוסיות, לספק להם מידע על הנעשה בארץ ועל פעילות הביטחון הישראלית ולטפח את הקשרים עמם; הוא גם אמור לעקוב אחרי מידע גלוי שמפרסמים ממשלת רוסיה, הצבא והתעשיות הביטחוניות - אך בשום פנים אינו אמור לעסוק באיסוף חשאי של מודיעין, כלומר בריגול.

ידוע גם כי נספחים צבאיים זרים שזהותם ידועה ומוכרת היטב לשרותי הביטחון של הארץ המארחת, נתונים למעקב הדוק - לא רק ברוסיה אלא ברוב העולם.

יתרה מזאת, במערכת הביטחון בישראל, כלומר בצה"ל (כולל באמ"ן) ובמשרד הביטחון, לא היה מידע כלשהו שיצביע כי אלוף-משנה ליידרמן חרג במהלך שירותו במוסקבה מהכללים שנקבעו לו. לא התקבל ממנו במהלך שנות שירותו שום חומר שאפשר להגדירו כמידע מודיעיני שהתקבל ממקורות חשאיים.

החשש שהוזם: גורם שלישי מעורב

ראשי ממשלת ישראל מערכת הביטחון מקיימים כבר כמה שנים דיאלוג ביקורתי עם הרוסים, במטרה למנוע או לעכב אספקת מערכות נשק טילי לסוריה ולאיראן, אך היחסים עם הקרמלין ועם ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין קורקטיים ואין מתיחות יוצאת דופן בין שתי המדינות. כך, למשל, לפני ימים ספורים ביקרה במוסקבה משלחת של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת בראשות הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, ואנשיה נפגשו עם מקביליהם הרוסים. לכן עוררו מעצרו וגירושו של ליידרמן תמיהה באשר לסיבה, או הסיבות, שהניעו את הרוסים לנקוט בצעד דיפלומטי כה חריף.

מהמידע "הרזה" שהעבירו עד כה הרוסים, אי אפשר היה להגיע למסקנה ברורה ולכן, עם שובו של אלוף-משנה ליידרמן הוחלט במערכת הביטחון, כצעד ראשון, לבדוק אם הנספח עסק ביוזמתו בפעילות חשאית מסוג כלשהו: למשל איסוף מידע, מסירת מידע או יצירת קשרים - בין אם מתוך רצון להצטיין ולעשות מעבר לדרישות התפקיד עבור מדינת ישראל (כמו שהיה בפרשת פולארד) ובין אם עבור גורם שלישי.

האפשרות שגורם שלישי, שאינו רוסי או ישראלי, מעורב בפרשה, הטרידה את גורמי הביטחון בישראל לא רק בגלל הפגיעה ביחסים עם רוסיה, אלא גם בגלל נזק אפשרי לביטחון המדינה. זו הסיבה שבגללה נחקר אלוף-משנה ליידרמן מיד עם שובו ארצה במוצאי שבת על ידי הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (מלמ"ב) ואנשיו, ועל ידי השב"כ (המופקד על מניעת ריגול).

כדי למצות את החקירה וכדי לאפשר פעולות נוספות ש"יגולגלו" בהתאם למסקנותיה, עוכב פרסום דבר גירוש הנספח עד אמש. החקירה המאומצת שנמשכה ארבעה ימים וכללה גם בדיקת פוליגרף יסודית על ידי השב"כ ניקתה את אלוף-משנה ליידרמן מחשד שעסק בריגול מיוזמתו עבור מדינת ישראל או עבור גורם שלישי.

ה-GRU נגד ה-FSB

השאר הוא נושא לספקולציות והשערות. יעקב קדמי, מי שעמד בראש ארגון "נתיב" שעסק בעבר בקשר חשאי עם יהודי ברית המועצות, מעלה כמה סיבות אפשריות למהלך הרוסי החריג: האחת - שגירוש הדיפלומט נעשה בלחץ התעשיות הביטחוניות המקומיות, כדי להבהיר לישראל את כעסם על הלחץ שמופעל ברוסיה ובעולם שמטרתו למנוע מכירת נשק רוסי למדינות מזרח תיכוניות עוינות לישראל. 

אפשרות נוספת היא התחרות בין השירותים הרוסיים למניעת ריגול. קדמי, מומחה ליחסי רוסיה-ישראל, מסביר כי מי שאחראי על ביטחון הפנים בצבא רוסיה הוא ה-GRU, המודיעין הצבאי שיש לו ענף משלו המופקד על מניעת ריגול בצבא. לעומת זאת, מי שאחראי על מניעת ריגול על ידי אזרחים ודיפלומטים הוא ה-FSB, שמפקח ועוקב אחרי אנשי השגרירות ושאר הארגונים הישראלים האזרחיים הפועלים ברוסיה.

בין שני השירותים קיימת תחרות על יוקרה ועל תקציבים. יתכן שהעובדה שאלוף-משנה ליידרמן נפגש עם קצין, או קצינים, בצבא רוסיה, עוררה את חשדו של ה-GRU, שמיהר לפעול - גם מבלי שהיו לו עילה או הוכחות של ממש - כדי להוכיח שהוא יעיל מהשירות האזרחי למניעת ריגול. כתוצאה מכך נאלץ ה-FSB לשתף פעולה עם השירות הצבאי למניעת ריגול, ונקט בפעולה שבסופו של דבר הביאה לגירוש הנספח. עוד סביר להניח שה-GRU ביקש גם לשלוח מסר לקצינים ובכירים במערכת הביטחון ברוסיה שנפגשים בלי אישור עם דיפלומטים וגורמים זרים, למען יראו וייראו.

מקרה דומה היה בתחילת שנות ה-90', כאשר רוסיה עצרה וגרשה את הנציג הרשמי של המוסד במוסקבה, ראובן (רובק'ה) דינל. הוא נעצר ברכבת התחתית במוסקבה באשמה שניסה לקנות צילומי לוויין מקצין של ה-GRU, נחקר באלימות על ידי ה-FSB ובסופו של דבר הוכרז "פרסונה נון גרטה" וגורש. ישראל טענה אז כי דינל ניסה לקנות צילומי לוויין מחברה המפרסמת אותם באינטרנט.

אחר כך חזרו היחסים בין שרותי הביון והריגול הנגדי הרוסיים ואלה של ישראל לתקנם. נראה כי גם הפעם, אחרי תקופה קצרה של חילופי האשמות, זה יקרה. כך היה בשנה שעברה כאשר ארה"ב חשפה רשת ריגול של ה-FSB שפעלה בארצה. המרגלים - שהיו מרגלים ממש - הוחזרו לרוסיה והפרשה נשכחה. סכסוך דומה עם סיום דומה היה לרוסים עם הבריטים. כמה ימים של כותרות בעיתונים, והפרשה חלפה לה. אפשרות נוספת היא שהמעצר המתוקשר בוצע כדי להרתיע דיפלומטים ברוסיה ובכירים בצבא הרוסי.

פגישה עם רוסים בישראל על ריגול מקוון

בישראל עדיין בודקים את משמעויות התקרית, אך מאמינים שאין לה השלכות קשות מדי או איתות למשבר עמוק. במערכת הביטחון ציינו שאם הרוסים באמת היו מגלים שהנספח מרגל, הוא היה עומד לדין ונשאר שם. עוד הזכירו אפשרות שמדובר במעין ניסיון הפחדה.

"אין שום ספק ששילוח של נספח צבאי תפקיד בכיר, בעיקר ממדינה כמו רוסיה, הוא דבר מאוד חמור ולא שגרתי", אמרה ל-ynet פרופסור עליזה שנהר, שגרירת ישראל ברוסיה בין השנים 1994-1997,

שהדגישה את חשיבות הקשר בין המדינות. עם זאת, הדגישה, "מה שקרה לא בהכרח יפגע באמון. הכל בסופו של דבר תלוי באינטרסים".

בינתיים, במשרד החוץ ביקשו לשדר "עסקים כרגיל" וממש אתמול אירחו משלחת רוסית שדנה עם סגן השר דני אילון - דווקא בענייני ריגול מקוון. משלחת של 11 בכירים ממשרד החוץ הרוסי, בראשות ראש האגף לאיומים אסטרטגים אליה רוגצ'ב, ניהלה את המגעים האסטרטגיים בנושאי לוחמה בטרור. הפגישה מהווה רמז לכך שהיחסים בין המדינות לא הוקפאו לחלוטין, וככל הידוע נושא סילוקו של הנספח הישראלי לא עלה במהלכה.