אני אוהב אותך, לארי

אני לא זוכר את הפעם האחרונה בה נפגשנו, כנראה חלפו כמה שנים. אבל לא עובר שבוע של צפייה לילית בשידורים חוזרים, שאני לא נזכר בך ומתגעגע. אני נזכר בתקופות הארוכות שעברנו יחד, מאז שהייתי בן 14 ועד שהתחתנתי. בכל פעם קיבלתי את פניך אצלי הביתה. לפעמים החלטת להישאר לאורך זמן, לפעמים הגעת רק לביקור חטוף. בכל פעם לא החמצתי רגע ממך והקשבתי והפנמתי כל מילה שהוצאת.

דמעות של צחוק. לארי והאנק משוחחים

נתת לי כל כך הרבה בחיים. חשפת אותי לראשונה לעולם המצחיק שבתור נער חשבתי ששייך רק למבוגרים. קיבלת אותי בזרועות פתוחות ונתת לי להציץ לכל הבדיחות הגסות והמאוד בוטות. לימדת אותי מה זה הומור חכם ומפתיע, הכנת אותי לדור הבא של הטלוויזיה, לסדרות מצחיקות ששלטו עשור אחר כך על המסך ונוצרו בהשראתך. לא דחפת לי את הקהל הצוחק באוזניים כמו האחרים. קיבלת אותי כמו שאני, נתת לי לצחוק כשבחרתי, ומובן שהצלחת. כל כך הרבה בדיחות שלך הוציאו ממני גם דמעות של צחוק. למדתי לצחוק ולהתבגר.

זהירות, בדיחות גסות: המיטב של ארטי

הכרת לי חברים טובים, דמויות מהן אני צוחק בכל פעם שאני נזכר בקשקושי המסדרון שלהן, מתעצבנות אחת על השנייה. הכרת לי את לארי הפרנואיד, את האנק חסר המודעות העצמית ואת ארטי הקשוח. כל אחד מהם חי בבועת חיים עצובה ואומללה, אבל אותו היגון והטמטום הפכו אותם לכל כך מצחיקים, אהובים ונערצים.

לימדת אותי על חיי העבודה, על הנעשה מאחורי הקלעים של מערכת מלאה בפוליטיקה

ואגו מנופח. לימדת אותי איך לשרוד מול מעצבנים שינסו לדחוף מקלות לגלגלים, להתייחס לכל מה שאני עושה ברצינות אבל גם לא להתרגש. בגלל שהראית לי בכל פעם שלא משנה כמה נתעצבן ונכעס, בסופו של דבר נגיע למבוי סתום ואז נוכל רק לצחוק.

אסור לך לחשוב שתקופתך נשכחה. גם היום הערוצים שלנו לא מפסיקים את השידורים החוזרים של חברותיך הטובות מהתשעים. אבל משום מה, אותך השאירו מאחור. אולי שכחו כמה חכמה היית, כמה לא שגרתית ומבריקה. אולי יום אחד תבואי שוב, תהיי לי לחצי שעה של שפיות בשעת לילה מאוחרת. אני מבטיח שבבוקר למחרת לא אשכח אותך. בבקשה ממך, חזרי אליי, "המופע של לארי סנדרס".

• חזרו לעבר עם כל הטורים של "זינוק לאתמול " והצטרפו אליינו גם בפייסבוק !