איך זה שיש משחקים שהם סקס עם האקס?

בואו נדבר קצת על משחקי וידאו. יש כאלה שאפשר להתאהב בהם ממש בקלות. גיימר אמיתי לא יושב בבית, מגרד באוזן ואומר "היי, 'האנטומיה של גריי' מתחיל רק בעוד שעה וחצי. אני אתפור כמה שלבים במשחק הזה, הוא טוב". גיימר אמיתי מסתובב ביום יום כשלפחות עשרה אחוז מהמוח שלו נעול על המשחק שמחכה לו בבית. "יה, איך אני אצליח לעבור את משימה ארבע?" הוא חושב על שיפורי הנשק הכי טובים שמחכים בסוף השלב, ועל התירוצים שיתן לחברה שלו כדי שתניח לו לנפשו לשחק קצת. רק איזה שבע, שמונה שעות. תגידו מה שאתם רוצים; יש משחקים ששווה לוותר על סקס בשבילם.

אבל אתם יודעים מה? כמעט שאין כאלה יותר.

יש מפתחות משחקים שזוכות בכל הקופה: לא מעט משחקים של בליזארד, EA ואקטיוויז'ן הפכו לקאלט וזכו באהבתם של גיימרים מכל העולם. בגלל שגיימינג זה ביזנס, טבעי שהחברות האלה יוציאו משחקי המשך שינצל את הצלחת אלו שקדמו להם. אבל שוד ושבר; יש לא מעט משחקי המשך שגיימרים ציפו להם בכליון עיניים (חלקם, במשך שנים), רק כדי לקבל גירסה משופצת קלות או עלובה של אותו המשחק, קצרה להחריד או פשוט מטופשת. מין גירסה עלובה לתפארת המשחק הקודם, סקס עם אקס מעפן. 

סטארקראפט 2: האקסית המשופצרת והטיפשה

ואז, בשנה שעברה, הגיח לאוויר העולם StarCraft 2: Wings of Liberty. ישראלים עמדו בתור בחצות הליל כדי לקנות אותו וגם אני גיהקתי בועות אושר ברגע בו הקלקתי על אייקון המשחק בפעם הראשונה. 

אתרי המשחקים הגדולים ביותר בעולם נתנו לו ציונים מזהירים. אבל כששקעה עננת הבאז, התגלה SC2 כאכזבה גדולה: הגיוני לצפות שמשהו ישתנה קצת ב-12 השנה שלקח לבליזארד להוציא את המשחק. מה קיבלנו? גירסה קצרה ומאכזבת. אין יותר מדי יחידות חדשות או משימות שלא ראינו כבר והמשחק לשחקן יחיד הוא צפוי מאוד ובנלי אחרי כמה שלבים. 

החברה היתה צריכה לעמוד בציפיות אדירות, ושיחררה מוצר שנראה כמו גירסה בת זמננו של SC המקורי: מהיר יותר, יפה יותר, וסתמי. חבר'ה, סטארקראפט 2 יהיה משחק מאכזב גם אם תשפריצו זרגים מהאף. בואו נגיד שהוא סקס עם אקסית שבילתה הרבה בחדר הכושר השכונתי שלה מאז שנפרדתם, ולא הפסיקה עד שכל האופי שלה הלך לאיבוד.

The Force Unleashed 2: שטויות במיץ פיקסלים

מקרה מתסכל אחר הוא פורס אנלישד. למי שלא מכיר, אספר שמדובר במשחק פעולה נהדר בו אתם נכנסים לנעלי ג'די צעיר ומתוסבך ויוצאים לפרוס את היקום לפרוסות בלייט סייבר שלכם. המשחק יצא ב-2008, היה יפה מאין כמותו, הציג קו עלילתי קצת צפוי אבל סביר והיה קצר כמו הביוגרפיה של ג'סטין ביבר.

כשיצא משחק ההמשך, חברתי קיבלה סמס מפורט שמסביר למה עלי להיפרד ממנה. רק לכמה ימים, עד שאסיים את המשחק ואוכל להתרכז שוב בדברים חשובים אחרים בחיי. ה"כמה ימים" הפכו לכמה שעות: פורס אנלישד 2 היה יפה אפילו יותר מקודמו, אבל עם עלילה עוד יותר מטומטמת, משחקיות לא מאוזנת ואורך חיים של יתוש במפעל לייצור מנורות יתושים: פחות משמונה שעות.

מה עשתה לוקסארטס, המפתחת? אמרה היי, הם אהבו את הגרפיקה? את האקשן? ניתן להם הרבה משני אלה. זה משחק Star Wars, גם ככה יקנו אותו כמו תרופות ללא מרשם. ומה עם השאר? שטויות במיץ פיקסלים. זה מקרה קלאסי של להישען על המותג, במחיר של שיפור המוצר. סקס עם האקס שמנסה עליכם את הטריקים שעבדו בפעם שעברה. 

Call Of Duty - מצמצתם? זהו, נגמר

סדרת משחקי COD החלה את דרכה בשחזור קרבות מפורסמים ממלחמת העולם השניה, במשימות מתוסרטות מאוד. התוצאה היתה נפלאה: הרבה אקשן מסחרר, וגיימרים מרוצים. ב-2007 לקחה אקטיוויז'ן את הסדרה לכיוון חדש: לוחמה בת זמננו. היו גיימרים שטענו שבין 1943 לשנת אלפיים ושקר כל שהוא היו עוד כמה מלחמות מעניינות שהיו ראויות למשחק COD, אבל נתעלם מהם (זה מה שעשתה אקטיוויז'ן, כהרגלה).

COD בימים יפים יותר

COD: Modern Warfare היה דווקא משחק פעולה מצויין, ששילב בין סצנות מתוסרטות שיגרמו להוליווד להחוויר, ובין עולם משחק גדול ומרשים. מישהו הצליח לדחוף אפילו קצת עלילה בין הסדקים. ואז הגיעו אלינו שתי אכזבות בזו אחר זו: Modern Warfare 2, ו-Black Ops.

MW2 היה זהה לחלוטין לקודמו: אמנם יפה יותר, ועם כמה סצנות שערוריתיות - אבל פחות או יותר אותו משחק. מה ההבדל, ילדים וילדות? שהוא קצר יותר מהזמן שלוקח לחתן המקום שני בתוכנית ריאלטי להתדרדר להגשת תוכנית בוקר.

טריילר Black Ops. המשחק קצת יותר ארוך. קצת

הכותר הבא בסדרה, בלאק אופס הוא סרט אקשן יפיפה. אמנם אורכו בערך כפול מזה של סרט קולנוע ממוצע, אבל הוא עדיין מאוד קצר בשביל מי שמגדיר אותו כמשחק. נראה כאילו סדרת COD הולכת ונהיית יותר תזזיתית ומוגזמת, עם עלילה שמביישת סרטי פעולה מהאייטיז. אתם תקבלו פחות מקום בכותרים אלה בתור שחקנים - ויותר בתור צופים. בקצב הזה, לא ירחק היום בו משחק מסדרת COD יהיה הבזק של מילי-שניות בודדות, שיתניע את הנוירונים שאחראים על אהבת אקשן באדם. אנשים יקבלו פלאש לפנים, ימצמצו ויגידו "יה, איזה משחק מגניב. מתי מתחיל 'האנטומיה של גריי'?". 

סטאר קונטרול 3: סקס עם אקסית מעוותת

סטאר קונטרול 3 הוא הדוגמה שהכי כואבת לי אישית. למה? כי לדעתי, Star Control 2 שנולד ב-1992 היה אחד המשחקים הכי עשירים, מורכבים, קשים וחכמים שאי פעם נכתבו. הוא היה גאוני ופורץ דרכים לחלוטין ושילב גם אסטרטגיה וניהול משאבים, גם ארקייד וגם קווסט. בנוסף, זה היה משחק שלוקח יותר מחודש לסיים, גם אם משחקים כל יום. בדוק.

גיימרים בכל העולם ספרו את הדקות עד לשחרור משחק ההמשך, שנים לאחר מכן, ב-1996. ואז התגלה הכשל במלוא לוויתנותו: הוא הציג גירסה מטופשת של עלילת המשחק הקודם: שוב יש כוח רשע לא ידוע שמאיים על הגלקסיה, שוב יש גזעי חייזרים מוכרים וחדשים שצריכים ללמוד לעבוד ביחד, ושוב יש כל מיני חפצים חלליים שצריך לחפש.

SC3: שלא תדעו מצרות

אבל מה? אלמנטים כמו ניהול המשאבים, שיפוץ ושיפור הספינה ורמת הקושי הגבוהה של המשחק פשוט ירדו בעריכה. עם גרפיקה פרימיטיבית יחסית לזמן השקתו, דיבוב דמויות שמזכיר את הופ קטנטנים ושאר ירקות רקובים, סטאר קונטרול 3 הוא לא סתם סקס עם האקס, זה סקס עם אקס שהשמין, צימח שטיח אפגני על הגב ונחלץ בקושי מתאונת רכבת.

מה למדנו? שהציפורים ינצחו

למה זה קורה? למה גיימרים צריכים להסתפק במשחקי המשך מעפנים? התהליך שאנחנו רואים בשנים האחרונות הוא פישוט של מודל המשחק לרמת גן טרום חובה, ושתילת אלמנטים מטומטמים ולא קשורים. למשל, Test Drive Unlimited היה משחק נהיגה מקסים וכיפי. משחק ההמשך שלו נראה אותו דבר, אבל עם עלילה בה אתם מתמודדים בתוכנית ריאלטי של נהיגה, וניצחונות במרוצים יפתחו לכם אפשרויות כמו החלפת הספות והעציצים בדירה בה אתם מחנים את המכוניות שלכם.

המשחק נראה כמו יום ספורט היתולי בבית ספר יסודי: יש כמה תחנות שצריך לעבור ביניהן, לעשות משהו, ולסיים. הסיפור שמאחורי המשחק הולך ומתפוגג, וכך גם ההשקעה במשימות שבדרך.

הסיבה לתופעת משחקי ההמשך הגרועים היא שחברות המשחקים מעדיפות להשקיע בשיפורים קוסמטיים ולא ברענון מבנה המשחק. כפי שכבר הזכרתי, גיימינג זה ביזנס. בשוק תחרותי צריך להוציא מוצר כמה שיותר מהר, כזה שיעמוד בסטנדרטים של התחרות, ויהיה צבעוני ומגניב. אני מעריך שאחת ההשפעות על מבנה המשחקים מקורה בהתפשטות הקונסולות. ל-PS3, למשל, יש פחות אפשרויות שליטה מלמחשב האישי ואת המשחקים שלה קשה יותר להפיץ בצורה פיראטית (החל מהשנה זה אפשרי, אבל עדיין לא פשוט).

לפיכך, נוסחת הקסם היא משחק עם שלד פשוט מאוד, שכל אחד יוכל לשחק בו ויפעל בצורה חלקה על מקסימום פלטפורמות. רוצים משחק בסגנון סטאר קונטרול? תשכחו מזה. במקום זה, יש לנו ציפורים מצוירות שמפילות טירות של חזירים, עכשיו גם בגירסת חגי תשרי. לא פלא שכל כך הרבה משחקים מוצלחים מקבלים Sequel מחורבן, וגיימרים צריכים להסתפק בו. או אפילו יותר גרוע: בסקס עם אקס בשר ודם.

איזה משחק המשך הכי אכזב אתכם? ספרו לי בטוקבקים ובפייסבוק שלנו