אתם מוזמנים להיבהל

הפרומו היה אמור להצמיד אתכם אל המסך, והוא אכן עשה את העבודה. שחקן צעיר וממושקף בפנים מבועתים, אימת מוות נשקפת מעיניו, הוא הסיבה שבגללה ישבתם מול השחזור של אמנון לוי ב"כשלקחו את גלעד". השחקן הזה היה דומה באופן מחריד לגלעד שליט, וכן, זו מניפולציה רגשית ולא, היא לא זולה או מכוערת. היא כמעט הכרח כשמבקשים להקדיש שעה, אחרי כמעט חמש שנים, לחשיפת אירועי היום בו נחטף גלעד שליט, ולסיים את השעה בתסכול עצום ובתחושה של חוב מוסרי שלא נפרע ובלי טיפת אופטימיות. אלמלא הפרומו, הייתם מזפזפים.

"כשלקחו את גלעד". בלי להאכיל את יושבי הכורסה בכפית

כאוס, אנדרלמוסיה מהומת אלוהים, בלגן, כשלון. אלה המלים שחוזרות בפסיפס הראיונות וקטעי האילוסטרציה השזורים יפה בשחזור של לוי. הוא הביא אל המסך מספר גדול של אנשים צעירים שהיו מעורבים באירוע, נמנע מניתוח של מומחים צבאיים והציג תמונת מצב מבהילה. יש בתמונה הזאת צבא שאנן, מפקדים חסרי דמיון, היעדר היערכות לסיטואציות לא-קונבנציונליות – וזה מומחש יפה בתיאור הכוחות הכבדים היושבים בתוך טנקים ומסתכלים על הגדר של רצועת עזה, אבל לא על הגב של עצמם.

ייתכן שלא היו בשחזור גילויים דרמטיים וחדשות מסעירות, למעט תצלומה של המנהרה מתוכה הגיחו חוטפיו של שליט ומונולוג מוקלט של שאול טחנאי, העד היחיד לחטיפה שחיכה לאישור לירות במחבלים – ובגלעד עצמו, אם כי הוא לא ידע באותה עת שמדובר בחייל משלנו. נדמה לי שהפעם, בניגוד לדרכו בשנים האחרונות, לוי לא ביקש ליצור דרמה אלא חומר למחשבה, ורק על כך מגיעים לו שבחים מוצדקים, וכאשר החומר הזה מתורגם למעקב צמוד, עקב אחר אגודל, על מה שהתרחש בשעות ובדקות של הבלגן-כאוס-מהומת אלוהים ההיא, גם צופים שאינם גנרלים גדולים מוזמנים להיבהל.

איפה המבוגר האחראי?

מבלי להאכיל את יושבי הכורסה בכפית, מתוך שלל העדויות עצמן, עולה תמונה איומה של חוסר תרגול, היעדר מיומנות והתנהלות היסטרית של כל מי שהיה בשטח. בנוסף, גיורא איילנד אומר למצלמה בפירוש ש"המערכת המודיעינית לא היתה משולבת במערכת המבצעית", ואלה עוד מילים יפות לתיאור אנדרלמוסיה. פעם אחר פעם מתברר שחוסר התיאום פגע אפילו ביכולת להעביר מידע מסודר ברשת הקשר, פעם אחר פעם מתחוור שמן האירוע הזה נעדרו המבוגרים האחראים שהיו אמורים למנוע אותו. זמו לא רב לאחר מכן, כזכור, פרצה מלחמת לבנון השניה. גם שם לא נמצא מבוגר אחראי, אפילו לא אחד שיודע להביט דרך משקפת ולראות נכוחה את מה שעומד מולו.

"כשלקחו את גלעד" לקה בחוסר איזון מסוים בין הרצון לספק שחזור מעולה לבין דיון במסקנות העולות מן השחזור. איילנד גויס שוב כדי להבהיר שכיוון שהיו כשלים גם בדרגים הנמוכים וגם בבכירים, אף אחד לא עף. למקרה שלא הבנתם את חוסר ההגיון וגם את העיוות המוסרי בהשקפה הזאת, לוי חוזר על ה"משפט המדהים" של איילנד כלא מאמין ונמנע, שלא בצדק, מעוד כמה משפטים על תרבות האחריות לכשלונות של צה"ל, תרבות שעוד תניב את האסון הבא.

טוב ככל שיהיה, אין לשחזור הזה תשובה על השאלה החשובה באמת, אותה מביא לוי מפי הוריו של שליט שלא התראיינו במסגרת התוכנית – החלטה נבונה במונחים של איפוק וענייניות – אבל שאלו, איך זה שכל כך הרבה אנשים שגו ורק גלעד משלם את המחיר. יש עוד כמה שאלות: איך זה שמעצמה איזורית מבוהלת מן הרעיון לשחרר כמה מאות מחבלים תמורת פרעון החוב המוסרי הגדול מכולם. ואיך, איך זה שכבר 1790 יום איש אינו עונה על השאלות האלה.