הרקוויאם לדמוקרטיה של שטראוס

הפטפטת התקשורתית הבלתי פוסקת מאז מעצרו הדרמטי של יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, דומיניק שטראוס-קאהן, שהואשם בניסיון אונס ובתקיפה מינית של חדרנית במלון סופיטל הניו-יורקי לא מפתיעה. בפרשה הזו יש את כל החומרים השערורייתיים האהובים ביותר על יצרני ועל צרכני הצהובונים. כמעט שבוע שהעיתונים (אנגלוסכסיים בעיקר, אבל לא רק) מפריחים את הקלישאות ואת הסטראוטיפים הנדושים ביותר אודות התאווה למין, התשוקה לקוויאר ולשמפניה והסגידה לחיים טובים של העם הצרפתי בכלל ומנהיגיו בפרט.

די להתבונן בהיסטוריה הצרפתית כדי להסיק שהצרפתים פשוט חולי מין: ניאוף, בגידות, סטיות. מה יש לומר, הכל נמצא בספרי ההיסטוריה (עיין ערך לואי ה-14), בספרות הליברטינית (עיין ערך מרקיז דה סד) ובסרטים הצרפתיים. רשימת הנשים שהכיר שטראוס קאהן הולכת ומתארכת והעיתונים השונים רואים את עצמם מחויבים לדייק ככל האפשר בתאריכים ובשמות הרלוונטיים לדרמה הרומנטית-פורנוגרפית שהם בונים עבורנו. "ניו-יורק טיימס" תהה עד מתי ימשיכו כלי התקשורת בצרפת לכבד את קשר השתיקה שרקמו עם הפוליטיקאים בני ארצם, וגם השבועון "לאקספרס" הציג את הטענות נגד הפייסנות המפוקפקת של המדיה בצרפת.

כל אלה הזכירו במשהו את המחלוקות הדתיות שהסעירו את צרפת במאה ה-17, כאשר הז'נסניסטים הקתולים הטיחו האשמות קשות כלפי עמיתיהם הישועים והתרעמו בין השאר על הרטוריקה המפולפלת שהשכילו לפתח הישועים על מנת לצמצם את חומרת החטא, לסלוח ולהבטיח לסוטים החשובים של ממלכת צרפת מקום בגן עדן, על אפם וחמתם של הז'נסניסטים האדוקים והבלתי מתפשרים. דברים דומים התרחשו גם בזמן עלייתה של הדת הפרוטסטנטית וההשוואה בין הצביעות הקתולית להתחסדות הפרוטסטנטית מוכרת לכולם. נראה שמאומה לא השתנה.

ובמאה ה-21, בשום מדינה דמוקרטית מתוקנת, אין חוק האוסר על האדם לנהל מערכות רומנטיות מקבילות לנישואיו, אין חוק האוסר על אדם להוליד ילד מחוץ לנישואים (ראה ערך נשיא צרפת לשעבר, פרנסואה מיטראן). במלים אחרות, רשימת הכיבושים הסוערים (האמיתית או הדמיונית) של שטראוס-קאהן אינה מעניינו של אף אדם, כל עוד החוק לא הופר והסדר הציבורי לא נפגע. 

אין בכוונתי להגן על שטראוס-קאהן. אם יימצא אשם, הוא ייענש וטוב שכך. אבל בואו נזכור שאילו היתה חדרנית במלון צרפתי מאשימה אותו בניסיון אונס, יותר מסביר להניח שתסריט מעצרו וחקירתו לא היה שונה במהותו מזה שהתרחש בארה"ב.

בצרפת לא היו מאפשרים לצלמו באזיקים (צילום: AP)

בסופו של דבר, במדינות מתוקנות, כמו ארה"ב וצרפת קיימת מערכת משפט איתנה, ועל אף השוני בפרוצדורות המשפטיות - התכלית והמהות זהים: שמירה על החוק השווה לכולם ולכולן. יחד עם זאת, נהלי המעצר שונים. החוק הצרפתי אוסר לצלם איש כבול באזיקים בטרם נשפט ובטרם הוכחה אשמתו. תמונתו של שטראוס-קאהן עייף ולא מגולח מובל בבושת פנים לבית משפט עושה עוול לחשוד, שעדיין נהנה מחזקת החפות, כל עוד לא הוכחה אשמתו.

אסון לדמוקרטיה

פרשת שטראוס-קאהן מצערת מאוד. יותר משערוריה, זו קטסטרופה! ולצערי, העיתונות והתקשורת לא השכילו להתמקד בעיקר והעדיפו, שוב, לשחק ולהשתעשע עם הריקני, הרעשני והשערורייתי. היא קטסטרופה עבור צרפת כמובן, אבל גם עבור הדמוקרטיות בעולם. שני תסריטים אפשריים משורטטים ושניהם מבשרי רעות לכל אדם שרוח הדמוקרטיה מפעמת בקרבו. על-פי התסריט הראשון נפל הפוליטיקאי הכריזמטי והמוכשר למלכודת שטמנו לו יריביו ובכך סולק יריב בעל סיכויים מהמרוץ לנשיאות צרפת ב-2012. התסריט השני גורס ששטראוס-קאהן אכן נמצא אשם בתקיפה מינית ובניסיון לאונס. 

אם תסריט המלכודת יאושש, פירוש הדבר שאנו חיים היום בתוך חברה בה המילה "פוליטיקה" נעלמת בהדרגה לטובת "בריונות". המעבר לא נעשה באופן פתאומי. ניתן לראות כיצד בצרפת (אבל גם בישראל), הפוליטיקאי ששואף להגיע לפסגה צריך להידמות לכל אחד, לרגש כל אחד, להיתפש כסלבריטי שכל אחד ואחד היה רוצה להידמות לו. על מנת לעשות זאת, יש צורך להזמין את הצופה פנימה לתוך האינטימיות של חיים אידיאלים מעוררי קנאה.

בניגוד לדה גול, שסימל את הממלכתיות הצרפתית, ולבן גוריון, שסימל את ישראל ואת המפעל הציוני, הקשר שנרקם כיום בין האזרח למנהיגי האומה ניזון בעיקר מצרור תמונות נוצצות, שכל כולן מוקדשות לפולחן האגו של המנהיג. נדמה שהמנהיג הפוליטי אינו שואף, אלא לסמל את עצמו ותכליתו היחידה היא לשמור על כסאו הרם.

הישרדות בשלטון כמטרה

הנזילוּת של הדימוי המשתנה לפי הנסיבות עלתה מדרגה חדה עם כניסתו של סרקוזי לארמון האליזה. נזילות זו מוכיחה כישרון רטורי רב ויכולת הסתגלות לאקטואליה קצרת מועד, אך בה בעת היא חושפת חולשה מסוכנת: הפכפכות והיחשפות לכל החיידקים המזהמים את האוויר החברתי. כל הדרכים כשרות להשיג מטרה אחת ויחידה - הישרדות בכס השלטון.

אם שטראוס-קאהן התנהג בברוטליות ובגסות רוח של בריון, תחושת האֶבֶל הכבדה ששוררת בקרב צרפתים רבים אינה נובעת מתפישת עולם שוביניסטית, לפיה מותר לגברים לקפוץ על נשים כל אימת שירצו, אלא נובעת מתחושה קשה של אובדן ערכי המחויבות והאחריות הנחוצים והכרחיים לכל מי שחפץ לשרת את הכלל.

שטראוס-קאהן הצטייר כמנהיג ראוי, בשל שיעור קומתו האינטלקטואלית, כישוריו המוכחים ככלכלן בעל מוניטין בינלאומי ונסיונו הפוליטי העשיר. נפילתו הפתאומית לתוך סיפור זימה מחליא מעוררת שאט נפש טראומטי שיש להתמודד עמה ללא הצטעצעות מתחסדת או אמירות סתמיות. אם הדיון הציבורי, המנוהל על-ידי עיתונאים ופרשנים, לא יתמקד בשאלות הקיומיות הקשות שחושפת הפרשה, תלך ותגדל אדישותו של האזרח ומנגד, חסינות הדמוקרטיה תמשיך להתדרדר שאולה.