רובוט צמחוני נודד
הוא מכרסם שבבי עץ, עלים וחומרים ביולוגים שונים, ומייצר מהם חשמל: עם קצת מזון ירוק, הרובוטים של העתיד יהיו עצמאיים
בקרוב נזכה לחזות ברובוטים עצמאיים נודדים ברחבי העולם בחיפוש אחר מזון, כלומר בחיפוש אחר חומרים ביולוגיים (ביומסה) לייצור חשמל. זהו חזון ה-EATR, רובוט טקטי אוטונומי מבחינה אנרגטית.
"דמיינו לכם את הרובוט המופיע בסרט וול-אי, שבמקום לדחוס אשפה, הוא שורף אותה לשם קבלת אנרגיה חשמלית", אומר רוברט פינקלשטיין, מנהל מעבדת המערכות התבוניות בפקולטה להנדסה על שם קלרק באוניברסיטת מרילנד, ונשיא חברת רובוטיקס טכנולוג'י שפיתחה את EATR.
הרובוט משתמש בתוכנת תבונה מלאכותית כדי להבחין באופן חזותי ב"מזון" החביב עליו, כמו שבבי עץ, עלים יבשים וביומסה צמחית מסוגים נוספים, ולהבדילו מחומרים בלתי אכילים, כמו אבנים, חומרים מבעלי חיים או מתכות.
לאחר הזיהוי, אוחז EATR במזון בעזרת זרוע רובוטית מונחת לייזר לטווח קרוב, ומניח אותו בתוך צינור המוביל למנוע בעירה חיצונית שמטעין מצבר חשמלי המותקן ברובוט.
לדברי פינקלשטיין, יצרני חשמל עצמאיים כאלה עשויים לחולל מהפכה בתחומים צבאיים, אזרחיים ואף מדעיים. "בשנים הקרובות ישתמש כל חייל אמריקני בכל יום באנרגיה שוות ערך לזו של 120 בטריות AA כדי להפעיל את מכשירי הקשר והסיוע שלו", הוא מסביר.
"בעזרת EATR יהיה אפשר להפחית בהרבה את המעמסה הלוגיסטית של אספקת אנרגיה לאזורים מרוחקים, משום שהוא יכול לשוטט במרחב ולצרוך את הצמחייה המקומית בזמן ששאר היחידה נחה". לכן המימון ל-EATR מגיע מן הסוכנות האמריקנית למחקר ביטחוני מתקדם (DARPA).
להבדיל, רובוטים צמחוניים יוכלו לשמש גם לתועלת הסביבה. שירות היערנות האמריקני מעוניין בגרסאות EATR הנעות בעזרת רגליים, ולא על זחל. כך יוכל הרובוט לשוטט בטבע בחיפוש אחר מיני צמחים פולשים, בלי להשאיר עקבות. "ברגליים הוא יוכל לעבור באזורים שפני השטח שלהם אינם אחידים בלי לפגוע בהם כמו שפוגעים גלגלים או צמיגים", אומר פינקלשטיין.
כיום EATR כבול לבמה ניסיונית נייחת באוניברסיטת מרילנד, אך פינקלשטיין מקווה להגיע לדגם נייד ומלקט עד 2012. עתיד שבו רובוטים יוכלו לכלכל את עצמם נשמע אולי מצמרר, אך פינקלשטיין סבור כי עולם כזה אינו רק עולם רצוי אלא גם בלתי נמנע. "כבר כיום יש רובוטים ביתיים היודעים להתחבר לחשמל בעצמם, בלי להפריע לנו", מסביר פינקלשטיין. "זהו בעצם אותו רעיון שלקחנו צעד אחד קדימה".
הכתבה התפרסמה בגיליון אפריל-מאי של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.