SOCOM: Special Forces
הקומנדו של סוני חוזר במשחק חדש - עם יותר טקטיקה, יותר פיצוצים ומולטיפלייר מעולה. אחרי בחינה מעמיקה, אנחנו מצטערים להודיע שלוחמי סוני לא עברו את הגיבוש. ל-SOCOM: SF יישמר מקום של כבוד באפסנאות
<< עוד ב-games.co.il: האם תחשף אקסבוקס עם 3D ב-E3?
לפעמים צריך לדעת להפרד. להבין שמה שעבד לפני כמה שנים לא עובד עוד, שהשלהבת שבערה בתחילת הקשר כבר נעלמה כלא הייתה. לדאבוננו, אנחנו מגלים לעיתים קרובות שסדרות משחקים ותיקות ממשיכות להתקיים הרבה אחרי שהן עברו את השלב הזה, כשהן לא יותר מצל חיוור של עצמן.
לפני מספר שבועות קיבלנו למערכת את SOCOM: Special Forces - המשחק החדש בסדרת משחקי הפעולה הטקטית של סוני. הדבר הראשון שעשינו היה להיבהל: המשחק הקודם בסדרה, שיצא בשנת 2008, היה משחק לא מוצלח בעליל, שגרם לנו לחשוב שסדרת המשחקים הזאת, שגם ככה אף פעם לא הייתה בטופ של התעשייה, איבדה את זה.
אחרי עיכוב קל בבדיקת המשחק, עקב השבתת רשת ה-PSN (העדפנו לחכות מאשר להעלות ביקורת למצב ה-Single Player בלבד), בדקנו סוף סוף האם החששות שלנו היו מוצדקים. נכנסנו שוב למגפיים של חיילי ה-US Navy Seals. המסקנות לפניכם.
פרופיל 64, מקסימום
בעוד המשחק הקודם בסדרת Socom היה משחק רשת בלבד, המשחק החדש חוזר לשגרה: משחק פעולה טקטי, שמציג גם מצב משחק לשחקן יחיד וגם מצב מולטיפלייר (תחרותי וקואופורטיבי). בחרנו להתחיל את החגיגה במצב הסינגל, שאמור למעשה להכין אותנו למצב המשחק התחרותי. אחרי סרטון הקדמה ארוך ודי משעמם, נפלנו היישר לשדה הקרב, שהתרחש בלב עיר. המשחק מוצג בגוף שלישי, כשמצלמה נמצאת במרחק ובזווית קבועה מהדמות בה אנחנו שולטים.
מצאנו שהשליטה בדמות מרגישה קצת מוזרה. היא הרגישה לנו נוקשה וכבדה מדי - לא בצורה ריאליסטית, אלא בצורה רשלנית. דמיינו שליטה בדמות שהגוף שלה מורכב מערימת קרשים, ותבינו פחות או יותר איך מרגישה השליטה במשחק.
הקמפיין עצמו מוצלח מעט יותר מהשליטה: השלבים מגוונים יחסית, וכדי לעבור אותם יש להשתמש בטקטיקות שונות ולהעזר בחברי היחידה, שיענו לפקודותיכם ויעזרו לכם לאגף ולהפתיע את האוייבים.
כאמור, מדובר במשחק עם אלמנט טקטי. זה אומר שלפני כל מפגש עם האויב יש לחשוב על הדרך המוצלחת ביותר להגיע אליו. אם לא תזהרו ותרוצו קדימה ברובים שלופים, סביר שתמצאו את עצמכם נפסלים במהירות.
בסופו של דבר, מצאנו את הקמפיין של המשחק סביר, למרות שהסיפור שלו די משעמם. מהר מאוד מצאנו את עצמנו מדלגים על קטעי המעבר שבין השלבים וגם השליטה הבעייתית הציקה. אבל הגיוון בשלבים והעובדה שהם כללו קטעי התגנבות פה ושם, שהצליחו "לפתוח" את המשחקיות של SOCOM:SF ולהוסיף לה קצת פלפל - הפתיעו אותנו לטובה.
אין I ב-Team
מצב המולטיפלייר הוא ללא ספק המצב המשמעותי יותר של המשחק. אם הקמפיין יספיק לכם לשעות ספורות בלבד, המצב ההמוני אמור לספק לכם עשרות שעות של קרבות אינטנסיביים. בגדול, אפשר לחלק את מצב המולטיפלייר של SOCOM: Special Forces לשניים: מצב משחק רגיל ומצב משחק קלאסי. שני המצבים זהים מבחינת המפות והמטרות של המשחקים, אבל ההבדל ביניהם למרות זאת מצליח להיות מהותי.
המצב הקלאסי הוא חזרה למשחקיות הקשוחה והלא סלחנית של משחקי ה-SOCOM הקודמים: יריה אחת, פחות או יותר, ותמצאו את עצמכם מחוץ למשחק, בלי אפשרות ל-Respawn עד תחילת הסיבוב הבא. זה משחק שדורש התמקצעות רבה כדי לשחק בו בצורה רציפה.
המצב הרגיל מיועד לשחקנים רציניים פחות, ומטמיע במשחקיות מערכת בריאות מתחדשת ועוד כמה טריקים שגורמים לו להיות הרבה פחות מתסכל והרבה יותר נגיש לשחקנים חדשים. האפשרות לבחור בין המצבים היא מבורכת - והופכת את המשחק לאפשרי גם בשביל שחקנים מזדמנים, שיכולים בקלות להרתע מהמצב הקלאסי - שיכול להפוך במהרה למתסכל מאוד.
מבחינת וריאציות, SOCOM לא מציג יותר מדי אפשרויות: הוא מאפשר משחקי Death Match רגילים, Capture the Flag ומצב משחק נוסף ומוצלח הרבה יותר, המבוסס על משימות ומטרות משתנות.
כל המצבים הם משחקים קבוצתיים, ושיתוף הפעולה בין חברי הקבוצה חיוני כדי להצליח. המשמעות: כדאי מאוד שתהיה לכם אוזניית Bluetooth וכמה חברים איתם אתם רגילים לשחק, אחרת תמצאו את עצמכם הופכים למכשול לחברי הקבוצה שלכם הרבה יותר ממה שתצליחו לעזור להם.
קיים גם מצב משחק קופואורטיבי מיוחד, בו אתם וחבריכם תוכלו להילחם מול אויבים ממוחשבים, אך הוא דל יחסית ולא ממש משמעותי. אם סוני היו מצרפים אפשרות לשחק את קמפיין הסינגל פלייר ביחד עם חברים היינו יוצאים הרבה יותר מרוצים.
נשמאמי? לא במקרה הזה
כפי שאפשר להסיק ממה שכתבנו עד עכשיו, SOCOM: Special Forces (שבארה"ב, אגב, נקרא SOCOM 4: U.S. Navy SEALs) הוא לא משחק שאנחנו יכולים להגדיר כ"משחק רע". עם זאת, קשה לנו גם להגדיר אותו כמשחק טוב במיוחד. זו אולי הבעיה הגדולה ביותר שלו: מדובר במשחק בסדר. לא פחות ולא יותר. אין בו את הרכיב המיוחד והבלתי ניתן למדידה, זה שאנחנו קוראים לו "נשמה", שהופך משחקים לגדולים באמת.
במקום זה אנחנו מקבלים סדרה של קרבות פעולה טקטיים, מנוע משחק נחמד שמציג גרפיקה סבבה (אך גם קצת בעייתי לשליטה), מצב מולטיפלייר סולידי אך לא יוצא מהכלל - ובסופו של דבר משחק שלא מציג יתרון מהותי על דומיו.
זאת בעיה? תלוי. אם אתם אוהבים במיוחד את ז'אנר משחקי הפעולה הטקטיים, אנחנו בטוחים שתאהבו את גם את Special Forces. בכל זאת, הוא מגיע באריזה חדשה ונוצצת, נראה טוב, ואפילו כולל תמיכה בבקר התנועה Move שתאפשר לכם לשים את האויב בכוונת שלכם בצורה מדויקת יותר.
אם אתם סקפטיים לגבי הז'אנר הזה, לא יקרה שום דבר רע אם תדלגו עליו. יש משחקי פעולה טקטיים טובים ממנו (בולטים במיוחד שני משחקי Rainbow Six: Vegas, שאמנם כבר בני כמה שנים, אך מצליחים להיות חדשניים ומהנים יותר מ-SOCOM), ואם אתם בכלל לא אוהבים את הקטע הטקטי - יש לא מעט משחקים מצוינים שיתנו לכם תמורה טובה יותר לכסף (Crysis 2 למשל, או Killzone 3).
נראה שסדרת SOCOM כבר לא מצליחה לעשות לנו את זה. אולי הגיע הזמן שהחיילים המאומנים של סוני יצאו לגמלאות, ויפנו את מקומם למותג משחקים חדש ומקורי יותר?
המשחק יצא בלעדית לפלייסטיישן 3
עוד ב-games.co.il: טריילר מלא ראשון ל- MW3 >>