הנאום יוביל למו"מ? "נתניהו הבין שאין ברירה"
המו"מ עם הפלסטינים עמד במוקד דבריו של רה"מ בקונגרס, אך אין זה אומר שמחר יסבו הצדדים לשולחן הדיונים. "נתניהו אמר את כל המילים היפות", ציינו מומחים, "אך למעשה העליב את אובמה וחסם כל אפשרות למו"מ". אחרים יותר אופטימיים: "הוא ניסה לשפר את נקודת הפתיחה"
נתניהו אמר את מה שאובמה רוצה לשמוע? לא בהכרח. בבית הלבן אמנם הביעו שביעות רצון מנאומו של ראש הממשלה בקונגרס הערב (ג'), אולם המומחים חלוקים בדעתם לגבי המשמעות האמיתית של דבריו: "נתניהו אולי אמר שהוא מוכן לדבר על שלום, אך מנגד הוא הציג עמדות שברור מראש שאינן מקובלות על הפלסטינים".
לדעת פרופ' גליה גולן, מומחית לפוליטיקה בינלאומית מהאוניברסיטה העברית והמרכז הבין-תחומי בהרצליה, נתניהו סתם בדבריו את הגולל על אפשרות למשא ומתן. "הוא למעשה עושה פה מעין משחק כפול", ציינה, "הוא אומר את כל המילים היפות על חשיבות השלום ועל כך שישראל רוצה שלום, אך ברגע שהוא אומר שישראל תתנגד בתוקף לנקודות המרכזיות של אובמה על חזרה לקווי 67' או חלוקת ירושלים, הוא למעשה מעליב אותו וחוסם כל אפשרות להתקדמות במו"מ".
מנגד, יש מי שסבור כי דבריו של נתניהו משקפים דווקא הבנה כי לא יצליח להימלט משולחן המשא ומתן, ויפה שיעשה שעה אחת קודם את ההתאמות הנדרשות בעמדתו. "ביבי פוליטיקאי חכם", ציין ד"ר הני זובידה, מומחה לפוליטיקה ישראלית ואמריקאית מהמרכז הבין-תחומי, "הנאום של אובמה היה מאוד ברור והחלטי, ונתניהו הבין שהגיע לנקודה בה הנשיא יכריח אותו לשבת למו"מ.
"למעשה בנאום שלו הערב הוא ניסה לשפר את נקודת הפתיחה והציג עמדות הנוגדות חלוקת ירושלים וחזרה לקווי 1967", הסביר ד"ר זובידה. "מצד אחד הוא יודע שהעמדות האלו לא יתקבלו בזירה האמריקנית והפלסטינית, אך מצד שני, זה שהוא דיבר על ויתורים טריטוריאליים, הוא בעצם אמר את מה שאובמה רצה לשמוע. בכך מאפשר לאמריקנים לקדם את המשא ומתן ושם על שולחן הדיונים את הנושאים המהותיים שבהם אין הסכמה, כמו חלוקת ירושלים".
לטענת ד"ר זובידה, "בזמנו גם ג'ורג' בוש הגיע לנקודה שבה הוא רצה לתת 'פטיש בראש' לישראלים ולהכריח אותם לשבת עם הפלסטינים, אך הפיגוע בתאומים ואחר כך המלחמה בעיראק טרפו את הקלפים. כעת נתניהו מבין שלא יהיה עוד 'פיגוע בתאומים', וכללי המשחק במזרח התיכון ישתנו, לכן אין ברירה אלא להיכנס למו"מ ישיר".
באירופה זה לא יעבוד
סדרת הנאומים המדיניים של אובמה ונתניהו אולי הבעירה שוב את האש מתחת לתהליך המדיני המדשדש, אולם גם המומחים יודעים כי נאומים לחוד, ומעשים לחוד. "יש להעריך כי בסופו של דבר הנאומים האלו לא ישפיעו מהותית, לא על המשא ומתן ולא על היחסים עם ארצות הברית", ציין פרופ' איתן גלבוע, מומחה ליחסי ארה"ב-ישראל מאוניברסיטת בר אילן.
"מבחינת הפלסטינים, מה שיקבע זה מה שייסגר בשולחן הדיונים, ואילו מול האמריקנים מה שקובע זה האינטרסים", הבהיר גלבוע, "אובמה הוא ריאליסט, וכל עוד יש אינטרסים חזקים בין המדינות, אז היעדר הכימיה בין המנהיגים לא אמור להשפיע על התנהלות ההנהגה".
בכל מקרה, אם קיווה נתניהו להרגיע בנאומו הערב את הרוחות שסערו בעקבות העימות בין שני המנהיגים בפגישתם בבית הלבן - לדעת פרופ' גלבוע, הוא לא עמד במשימה. "על אף שמרבית האמריקנים תומכים בעמדה הישראלית, דבריו של נתניהו היוו בעיה שכן בקרב האמריקנים לא מקובל שסותרים את דברי הנשיא".
הנבחרים האמריקנים אמנם הגיבו במחיאות כפיים סוערות לנאומו של ראש הממשלה, אך פרופ' גלבוע מייחס זאת בעיקר לקהל האוהב ולהיות הקונגרס "המגרש הביתי של נתניהו". "עמדותיו לא יתקבלו בברכה בזירה האירופית", הזהיר, "שאימצה לעצמה משוואה שלפיה הפלסטינים הם קורבן וכל מה שישראל עושה הוא שגיאה".
לפנייה לכתב/ת 
