שתף קטע נבחר

 

יחי הבונקר, תחי השכונה: סיכום גמר הגביע

אלי גוטמן לאימון נבחרת ישראל? אם גם אתם סבלתם במשך 90 הדקות ב-0:1 של הפועל ת"א על מכבי חיפה, כנראה שתענו על השאלה בשלילה. שימי ששון מסכם את הזכיה האדומה, תוהה על התנהגותו של ליאור רפאלוב ומשבח את תזמורת המשטרה

אז מה היה לנו שם? גביע אדום, בונקר גדול, שחקן ירוק שצהל עם חבריו מהצד השני, אצטדיון מלא עד אפס מקום ואחלה של תזמורת משטרה. לפחות זה לא היה מייאש כמו בליגה. סיכום גמר גביע המדינה.

 

 

1. לפחות יש לנו את הגביע. בפרפראזה על המשפט המפורסם לפיו גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום, אפשר לומר שגם כדורגל 'מקולקל' כמו הכדורגל הישראלי, מצליח לבדר פעמיים בעונה.

 

צפו בחגיגות הזכיה של הפועל ת"א (צילום ועריכה: יועד כהן)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

הפעמיים הללו הן כמובן ערבי חצי גמר וגמר גביע המדינה. העניין בליגה שלנו אמנם נמצא בדעיכה מתמדת, אבל בכל הנוגע לגביע המדינה, קברניטי ההתאחדות יכולים להיות מרוצים. האמת, זה אפילו לא תלוי ברמה שמציגות הקבוצות או כמה פיקנטיים המפגשים. כנראה שאחרי שאתה מתרגל לליגה המשעממת ותלאות הקיזוז, משחקי נוק-אאוט באצטדיון הלאומי, מהם, סופסוף, אין דרך חזרה, מפיחים בך את שארית תשומת הלב שנותרה בך לכדורגל כחול-לבן.

 

2. העיר ר"ג לבשה חג.  לא ברור לי אם מדובר היה בתחושה אישית בלבד, או אולי תחושה מוניציפאלית (אם יש דבר כזה), אבל אתמול משעות הצהריים - בין אם זה קשור להיותי אוהד כדורגל או תושב רמת-גן, העיר המארחת - היה משהו באוויר. מתוקף הייאוש שלי מהכדורגל הישראלי, חשבתי שאותה אווירת טרום-משחק גמר כבר מזמן מתה, לפחות כל עוד האוהדים המטורפים שלנו (בית"ר) לא מציפים את כבישי העיר, אבל מסתבר שלא. איזה כיף.

 

צפו בתגובות לאחר גמר הגביע (צילום: עוז מועלם ויועד כהן)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

3. תנו לתזמורת לנגן! אותה אווירה עוררה בי חשק לקפוץ לאצטדיון הלאומי ולצפות במשחק מקרוב, אבל אחרי כמה טלפונים לחברים ובירורים בנוגע לכרטיסים פנויים אפשריים, הרעיון נפל. אין כרטיסים, וכאחד שלא אוהד אף אחת מהקבוצות המשתתפות, אין שום סיכוי שאשלם עבור אחד.

 

החלטתי לראות בבית ומיד עם פתיחת השידור בערוץ 10 הכיתי על חטא. אחרי כמה שנים טובות של היעדרות - לפחות נדמה לי ככה - שבה תזמורת המשטרה למגרשי הכדורגל, והרשו לי לקרוא מכאן לראשי ההתאחדות ולבקש: החזירו את תזמורת המשטרה למשחקי נבחרת ישראל לאלתר!

 

כן, אני אוהב את תזמורת המשטרה. מת עליה, או לפחות את מה שהיא מייצגת - משהו פשוט, ישן, ישראלי, תמים, רשמי...טקסי. חבר'ה שהם ספק שוטרים אבל ללא ספק נגנים, עולים על כר דשא לפני משחק גדול ומול קהל שלא בדיוק יודע להעריך טובה או טרומבון, מנגנים שירי ארץ ישראל ישנים, באקט ארץ-ישראלי לגמרי.


שיצליח, אבל לפחות בינתיים לא בנבחרת. אלי גוטמן (צילום: אלי אלגרט)

 

תקראו לי רומנטיקן או נוסטלגי, אבל כשאני רואה את תזמורת המשטרה אני מתרגש. הם עולים על הדשא עם כלי הנשיפה הזהובים, ואני חוזר לימים שבהם ילדים הלכו עם אבא בהתלהבות לעודד את נבחרת ישראל, לא את ברצלונה.

 

אוטוטו אוחנה (עם התספורת) ורוזנטל יעלו על הדשא עם מדים תכולים מול צ'רלי יאנקוס והאוסטרלים, או שמא יהיו אלה ברקו ורביבו תחת פיקודו של שלמה שרף, בעוד הצגה ביתית מלהיבה של דור הזהב. ובדיוק כשאני מתפעל מצלילי התזמורת שמזכירים תקופות אחרות, נכנס נשיא המדינה ברכב שרד, לקול תשואות האוהדים, באקט אגדי ששמור למצעדים כאלה ואחרים מימי מפא"י, אי שם בשחור-לבן. מה יותר קלאסי בגמר גביע המדינה מתזמורת המשטרה וכבוד הנשיא? תחי מדינת ישראל.


החזר את תזמורת המשטרה! אבי לוזון (צילום: אלי אלגרט)

 

4. גוטמן לנבחרת? תחשבו שוב. לצערי, דווקא על המשחק עצמו אין מה להרחיב. 90 דקות משעממות הסתיימו בניצחונה של הקבוצה המסוכנת יותר, אם כי טובה פחות. חיפה הניעה כדורגל בסבלנות ושלטה ללא עוררין, אבל אפילו לא התקרבה להבקיע את החומה הגוטמנית.

 

וכאן אזהרה - כולם כבר מתכוננים למינויו של גוטמן לתפקיד המאמן הלאומי. מלבד תקוותי הברורה להצלחתו של פרננדז עם הבחורים שלנו ולהארכצ כהונתו ככל הניתן (שהרי ההארכה משמעותה הצלחה של הנבחרת), אני מקווה כי גוטמן לא ימונה לתפקיד.

 

אמש קיבלתם הוכחה לכך שעמוק בפנים, הוא לא השתנה. בונקר קלאסי של 'גוטמן הישן' הוא שהביא להפועל את הגביע. אתמול הגיע 'הגרמני' למשחק גורלי ממנו אין דרך חזרה, וגוטמן המקורי פשוט השתלט עליו. תארו לכם מה מר יהיה גורלנו כשהמושכות יהיו בידיו של גוטמן. כשבקמפיין מוקדמות כל משחק הוא גורלי, ובעצם כל משחק הוא 'גמר', נוכל לצפות לנבחרת ישראל סטייל הפועל ת"א של אמש. לוזון, רחם עלינו. לך על עטר.


קודם שיחק מולם, אחר כך התחבק איתם. ליאור רפאלוב (צילום: אלי אלגרט)

 

5. רפאלוב בשכונת חיים. תם המשחק, זמן חלוקת מדליות. לא ממש מעניין, אלא אם אתה אוהד הפועל. משום מה לא זפזפתי, וכך קלטתי תמונה מסוימת שהדהימה אותי. היה זה ליאור רפאלוב שקיבל את מדליית הניחומים שלו וירד במדרגות הצנועות של בימת הכבוד לקראת החברים מהפועל ת"א.

 

רפאלוב משום מה היה מחויך יתר על המידה, יחסית לשחקן שהפסיד זה עתה את גביע המדינה, ואיכשהו, אחרי כמה שניות, מצא את עצמו בין שחקני הפועל, שגררו

 אותו לתוך מעגל השמחה שלהם והחלו להקפיץ ולהרקיד אותו משך כמה שניות.

 

הוא, לפחות כך זה נראה, לא בדיוק התנגד. האמת, אפילו אצלנו בשכונה - ואני מתכוון פשוטו כמשמעו בשכונה, בין החבר'ה- זה לא היה קורה. שחקן שזה הרגע הפסיד מקפץ בין אותם שחקנים שניצחו אותו. דבר כזה עוד לא ראיתי, אבל אני לא ממש מופתע. כשהערכים בספורט הולכים ונעלמים, אני מניח ששחקנים לוקחים הפסדים בקלות יתרה. נכון, לא כיף להפסיד תואר, אבל היי, זה לא אמור לפגום בסיכויי רפאלוב לצאת לאירופה בקיץ, וזה הרי הדבר החשוב ביותר עבורו. אם הכוכב הגדול של חיפה מגיב ככה להפסד, די ברור למה הירוקים חזרו לכרמל בלי הגביע.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים