על בנים ועל בנות - בקיבוץ הדתי

הקיבוץ מעולם לא הסתיר את דעותיו או כונותיו. הוא הוקם על גבי אידיאולוגיה מוצקה, שהייתה פופולרית לפני מאה שנה - הם רצו שוויון בין בני אדם. באופן תיאורטי, הם גם דגלו בשוויון בין המינים. אבל כמאה שנה אחרי שהוקם הקיבוץ הראשון, אפשר להגיד שיוסף ברץ, ממייסדי דגניה א', מתהפך בקברו. הקיבוצים מראשיתם נטו אמנם לשלב נשים באותם תפקידים כמו גברים, אבל במקביל רצו שהן תמשכנה לתפור גרביים. ובעוד שנשים עבדו בשדות, גברים לא עבדו בבית תינוקות.

האידיאולוגיה השוויונית מקבלת תפנית קלה בחברה הדתית, מה שהופך אותה לבעייתית יותר במסגרת הקיבוץ הדתי: מצד אחד הוא רוצה גם, אבל מצד שני, חיי ההלכה אינם דוגלים בהכרח בשוויוניות ומפרידים באופן ברור בין גברים לנשים במצוות, בתפילה ובלבוש. אז מה עושים? כנס.

יום לאחר חג השבועות יקיים הקיבוץ הדתי כנס שיעסוק ב"חינוך לשוויוניות וכבוד בין המינים בקיבוץ הדתי". הכנס, שנערך ביוזמת מחלקת החינוך ו"אישה בתנועה" של הקיבוץ הדתי, יבדוק איך אפשר לחיות בחברה שהיא גם חברה מעורבת וגם שואפת לצניעות.

תהיי צנועה, תקטיני את עצמך

"יש פער גדול בין הסיסמאות של הקיבוץ, שדוגלות בחברה מעורבת, לבין המציאות", מבהירה הילה אונא, רכזת "אישה בתנועה". "במציאות של היום בנות יכולות להיות חזניות בגן ובכיתות הנמוכות, אבל אחר כך זה משתנה ומתעסקים איתן ב"אשת חיל", הדלקת נרות, חלה ונידה. אני חושבת שלא מדברים אצלנו מספיק עם בנים ובנות על הולכת ההלכה לקידום נשים, ובגלל זה לא מעט נשים בקיבוץ בוחרות להשקיע בבית ולא בציבוריות הקיבוצית.

"הנטייה היא לא לעורר מהומות, וזה תוצאה של ענייני הצניעות, שהם בעייתיים ומהווים תפוח אדמה לוהט. כל כך הרבה מדברים על צניעות, עד שזה לא צנוע בעצמו. העמדה של הצניעות כקריטריון ראשון במעלה למהי דתיות ואיך אמורה להראות אישה דתיה - בעייתי. לדעתי, השיח הבלתי פוסק על צניעות מעביר מסר של סגירות וצניעות תפקידית. זה למעשה מסר לבנות לא להיות דומיננטיות, תהיי צנועה זה במילים אחרות תקטיני את עצמך".

עם זאת, אונא לא שוכחת שלמטבע יש גם צד שני: "כיום מדברים הרבה על בנות ותפיסת הנשיות, אבל שוכחים לדבר על זה גם עם בנים. הם לא מקבלים חינוך שמותאם לתפיסת הנשיות שמשתנה. צריך לחנך אותם להתמודד עם הרגשות שלהם, כי לפעמים בנים לא מודעים לצד הרגשי, וזה יוצר להם בעיות בתקשורת עם בנות. צריך לחנך אותם לא לפחד מנשים שמשמיעות את קולן, שנשים לא יהיו איום עליהם...

"אחד הדברים החשובים הוא הציפיות שלנו מהם. אנחנו צריכים לוודא שאנחנו מצפים לאותם הדברים מבנים ובנות. כרגע המצב בקיבוץ הוא שאין לנו אותן ציפיות כי בסופו של דבר בנים הולכים לעבוד ברפת והבנות בגני הילדים. זו הסיבה שהכנס שלנו עוסק בחינוך, כי כדי להגיע לשויוניות אמיתית צריך להתחיל עם ילדים - אז יש יותר סיכוי".

חינוך נפרד או מעורב?

במהלך הכנס יעלה גם אחד הנושאים השנויים במחלוקת בתוך הקיבוץ הדתי, והוא ההתמודדות עם חברה מעורבת. הקיבוץ הדתי רואה את עצמו כקהילה של גברים ונשים ביחד. העיקרון המעורב מאוד בולט המוסדות החינוך, במיוחד על רקע העובדה שהפרדה בין המינים הולכת ותופסת תאוצה בציבור הדתי.

"ישנה הקצנה בחברה הדתית", אומרת אונא, "היום כמעט שאין בתי ספר דתיים מעורבים. גם אצלנו נשמעים קולות שקוראים להפריד בין בנים לבנות, אבל אנחנו עדיין רוצים לשמר את העיקרון של חברה מעורבות ופתוחה, גם לתרבות החיצונית. מצד שני, אנחנו מודעים לכך שהתרבות החיצונית הזו נעשית יותר ויותר

פתוחה ופרובקטיבית, מה שמקשה על הנוער שלנו לחיות בחברה מעורבת ולעשות את זה כראוי.

"בקיבוץ שדה אליהו, למשל, דנים בימים אלה בשאלה האם להפריד לגמרי בין בנים לבנות או לא. הקיבוץ בודק האם אפשר שחברה תהיה מעורבת, אבל החינוך לא. אני חושבת שעדיף שילדים ייחשפו למין השני בגיל צעיר. יש אחרים שחושבים שיש לחזק כל מגדר בנפרד וזה יקל עליהם להתמודד עם חברה מעורבת בגילאים מאוחרים יותר. בעבר חשבו עלינו שאנחנו פועלים מתוך פשרנות ובינוניות בכל מה שקשור לעולם הדתי, אבל למעשה אנחנו פועלים מתוך אידיאולוגיה. אנחנו חיים במורכבות כי אנחנו מנסים לשלב בין מסורת לשוויוניות, וזה מעורר המון שאלות קשות".