40 שנה במדבר? זה קל כשאתה סוציאליסט

פרשת במדבר היא הפרשה הפותחת את ספר במדבר. עם ישראל יוצא למסע ארוך לארץ ישראל, והובלת ארגון גדול (כ-600 אלף איש) דורשת התארגנות, לוגיסטיקה ויכולות מנהיגות. בנטל נושא המנהיג משה רבנו ועימו יועציו בני שבט לוי.

• מאז ימי פרעה: למה חושבים שהיהודים עשירים?
• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

הפרשה למעשה יוצרת הפרדה בין שני דורות: דור היוצאים מארץ מצרים ודור העתידים בחלקם להיכנס לארץ ישראל. הפרשה עוסקת במפקד העם - מפקד אוכלוסין בעל תפקיד חשוב בבניין הכוח של העם, בו ניתן לראות את המבנה ההירארכי הקלאסי הנהוג עד היום בכל הצבאות המודרניים. משה פועל במצוותו של הקב"ה לסדר בפעם הראשונה את העם בסדר כללי.

המדידה והספירה הם שלב חשוב בתהליכי התכנון, ואין ארגון מודרני שלא מבצע מדידה אמפירית לאורך כל תהליכי הניהול שלו. כך גם משה - עליו להתכונן למסע ארוך וכבר בתחילתו הוא בוחן את יכולות הארגון אותו הוא מנהל. למעשה, משה עורך ניהול סיכונים.

פרשנים רבים שואלים מדוע היה צריך לבצע מפקד אוכלוסין זה שוב לאחר שכבר בוצע מפקד לעם. הרלב"ג ,מפרשני המקרא, רופא מפרובנס שחי בין השנים 1288 ל-1344, מפרש כי הצורך היה בתעמולה ובחיזוק מנטאלי של העם טרם הכניסה לארץ ישראל והמלחמות שבדרך. כדי להשיג את המטרות העתידיות, בניין הכוח היה חיוני.

כולם שווים - לכל אחד מספר אחד

המפקד כשלעצמו מעמיד לראשונה על פני השטח את עקרון הסוציאליזם: בשלב מפקד העם אין חלוקה למעמדות, כולם שווים וכולם נספרים במספר אחד בלבד.

מעניין להשוות את המפקד של משה למרשם האוכלוסין במדינת ישראל. המרשם מונה את התושבים, אך האם ההנהגה של ימנו באמת רואה בכל אחד שווה לחברו? בשיטת ניהול המדינה כיום אנו עדים לניצול מעמדות קשה, פערים חברתיים, כמו גם שימוש ציני במחוות של תרומה לקהילה מצד תאגידים וחברות פרטיות ה"מלבין" את פערי השכר העמוקים.

ישראל, שהתקבלה לארגון המדינות המתועשות, ה-OACD, מדורגת במקום לא מחמיא בדירוג הפערים החברתיים. המדיניות הכלכלית של ראשי המשק יוצרת רווחה כלכלית לעשירונים העליונים ומשעתקת את חוסר השוויון וההזדמנויות לאוכלוסיות חלשות. השליטה באמצעי הייצור של בעלי ההון לא מאפשרת חלוקת משאבים ושוויון ביחסי הייצור - נושאים שנמצאים כיום בדיון ציבורי. 

חלוקת משאבים שוויונית

פרשת השבוע ממשיכה בחלוקת השבטים למחנות. אמצעי הניהול שקבע המנהיג משה מאפשרים לארגון לנוע באופן יעיל באמצעות חלוקה למחלקות ארגוניות, ובעת הצורך לנוע כדבוקה אחת.

חלוקת השבטים ל-5 מחנות מסמלת את הייחודיות של כל שבט ושל כל מחנה. לכל מחנה כיוון וסדר תנועה משלו, ולכל אחד תפקיד מוגדר. הדגל הוא סימן לעצמאות ולריבונות, ובניית המותג העצמי לכל שבט מתבטאת בלוגו המודפס על הדגל שלו: "איש על דגלו באתת לבית אבותם" (במדבר פרק ב' פסוק ב').

רש"י והרמב"ן מסבירים:"כל דגל יהיה בו מפה צבועה... צבעו של זה לא כצבעו של זה". הקביעה כי יש צורך בסימן מזהה ייחודי המסמל את האופי של השבט, כמו למשל האריה על דגל מחנה שבט יהודה להמחשת כוח הלחימה, מציגה הבנה מתקדמת של העולם המודרני.

חיבור בין קבוצה מפולחת וקביעת לוגו המתאים לאופי הקבוצה על סמך ניתוח דמוגרפי הוא הכלי בו נעשה שימוש כיום במיתוג. כל ארגון מודרני מחולק למחלקות המתמחות בתחום מסוים, ובעצם פעולתן המשותפת הן יוצרות יתרון יחסי בסביבה בה הם פועלים.

תפקידי השבטים על פי המחנות הם כמעמדות בתוך החברה. לכל מחנה התפקיד שלו, כשהדגש הוא על התפקיד של אנשי המחנה ולא על מעמד שונה. בבסיס המחנה נמצאים בני שבט לוי המוקפים בכל השבטים האחרים. מחנה לוי כולל את בני שבט לוי שהם היועצים החכמים הקובעים את המדיניות. כוחם היחסי של שבט לוי הכוהנים היה רב, ובסיסו ביכולתם לקבוע שווי נדרים כפי שראינו בפרשת השבוע שעבר - פרשת בחוקתי.

מחנה אפרים הכולל את השבטים אפרים, מנשה ובנימין - הם עובדי האדמה המטפלים בלוגיסטיקה; מחנה ראובן כולל את השבטים ראובן, שמעון וגד ומהווה את שדרת המנהיגים הנדיבים והשוטרים; מחנה דן כולל את השבטים דן, אשר ונפתלי ואחראי על המודיעין ותחבולות מלחמה; ואילו מחנה יהודה הכולל את השבטים יהודה, יששכר וזבולון כולל את הלוחמים הקרביים.

חלק מהעקרונות של קרל מרקס ופרידריך אנגלס הוגי הסוציאליזם מיושמים כבר בפרשתנו. ההבנה היא כי האנשים בכל מחנה אחראים על חלק אחר בייצור המשאבים הלאומיים, אבל חלוקת המשאבים היא שווה: כולם מקבלים את אותם תנאים ואת אותם הזדמנויות.

האידיאולוגיה הכלכלית של דור המדבר שונה מזו של ימינו. לו משה רבינו היה צריך להוביל היום את עם ישראל במדבר, נראה שהדרך היתה לוקחת הרבה יותר מ-40 שנה.