אלף נשיקות. וירטואליות
הכל אפשר למצוא ברשת. מאתרי היכרויות לאסירות, לנמוכים, למעשנים ולנשואים, ועד למכשיר יפני שמצמידים לפה כדי לדמות נשיקות. יהורם גאון מתגעגע לתקופה שבה השאירו דברים לדמיון
אני כל כך אוהב להסתכל בסרטים שקוראים להם "סרטי תקופה": שמלות על שמלות מתבדרות לרוח היער ואי שם במעמקי הבדים, נחבא בצנעה, גוף בלתי מושג של אהובה המספק בשפע משלהב מקום לדמיון לרחף ולנחש ניחושים, מה דמות לו, לגוף הצנוע הזה המסתתר מאחרי הררי הבד והמלמלות.
היום, כידוע, זה רק בסרטים. ולא סתם סרטים אלא סרטי תקופה, כי אף מפיק או שחקנית לא יעשו מעצמם צחוק בסרט עכשווי עם נשים מכוסות באוהלים. היום, בצמוד לתקופה, תישאל השחקנית - עוד לפני דעתה על התסריט - איך וכמה תהיה מוכנה להתפשט.
ויחד עם הבגדים, שירדו בשלבים - עם הזמן והדורות והגיל - עד לעירום מוחלט או פיסת בד מרומזת, הלך ונעלם גם הדמיון הקסום והארוטי מחיינו. כי אין כבר מה לדמיין כשהכל מונח לפניך ובחוצות עריות מהלכות וכסותן כתובות קעקע, ותו לא.
היום בעקבות מולך האינטרנט, כיכר השוק של שנות האלפיים, חוזר ניגון האהבה. אבל זו אהבה אחרת, מופרעת, ועימה דמיון אחר: קר, מנוכר, פרוע, מעוות, שגם נוסטרדמוס בנבואותיו האפוקליפטיות על קץ הימים לא חזה.
כסותן כתובת קעקע, ותו לא (צילום: Index Open)
ואכן זה נראה קץ הימים. כי רע מזה כבר לא יכול להיות ומדובר באהבה ומין שאין בהם יותר עיניים ומגע וליטוף וחיוך ומילה טובה. באמת מי צריך עיניים ומבט מאוהב, כשיש עכבר? מי יכול בכלל להתאהב כשמקלדת שחורה עם אותיות קרות מסדרת לך את המפגש הרומנטי ומסך הופך לך בלילות הקרים כתף עליה תתרפק, תחפש חום ותביע ערגת נפש?
מי צריך בכלל איברים? ידיים ואף ואוזניים ודם שזורם ומשלהב ועוד כמה איברים חיוניים לעניין האהבה? מי צריך אותם בכלל כשיש לוג'יטק ומצלמה בזום, מכוונת היישר אל כל מה שהסתירו פעם השמלות?
לא יאומן כי יסופר: האינטרנט הזה, שהפך חזות עולמנו המנוון, הפוך בו והפוך בו בקרחא..סליחה באינטר-חאן הזה דכולי בו: מנערות ליווי בטלות, משועממות לנערות עובדות, צועקות ומייבבות, המציעות את כל הבסטה בחינם, בזמן אמת. מישהו זוכר עוד את המילה חיזור? היא מתה!
באינטרנט לא מחזרים. אין סיבה לעשות זאת. שם מוצאים הכל, תקשיבו לרשימה חלקית, אולי תיעזרו בה כשתינתן בכם האהבה האמיתית.
יש אתר שמציע להכיר לך אנשים שמכורים לטיטולים. אחר מציע לך היכרויות עם מעשנים כבדים, עם אסירות, חובבי מדע בדיוני, אתר לנשואים שמחפשים אהבה, אתר שמציע היכרויות לאנשים גבוהים ואחר שמציע חתנים נמוכים. אתר היכרויות למטרת הבאת ילד, אתר למכוערים ומכוערות, בתולים ובתולות, גיל זהב וכלבים. יש עוד מאות אתרים שכאלה, אות וסימן למותם של החיזור והרומן הישנים הטובים והנשכחים, כמו אתרים מיוחדים לסטודנטים, למגזר הדתי, ליפים ויפות, לשמנים לרזים ולמימוש פנטזיות לילה.
וכמו שיש קופון לכל מצרך ממצרכי חיינו - עוד מעט גם לחמצן שאנו נושמים - כך יש גם קופון להיכרויות. יש לך קופון וכל הרשימה שלעיל עומדת לרשותך, מאושר שכמוך. ונגיד שכבר מצאת באחד האתרים בת זוג, או שאת מצאת לך בן זוג, אתם הרי מבינים כבר את הפרינציפ, נכון? מי נפגש בכלל? מי צריך להפגש? למה להיפגש, מי מת?
למה לטרוח, כשהמסך מפגיש בינינו בלי טיפה של רגש, בלי שום התחייבות? ואם המפגש לא מוצלח, לא צריך לקרוא למלצר, לשלם על הארוחה, לשתות בחופזה את כוס היין עד תומה, ללוות אותה הביתה באי נעימות של "איך אומרים לה" ולקלל את המזל הרע והלילה המבוזבז.
במקרה של אהבות האינטרנט, מכבים את המסך ושבת שלום. היא נמחקת בו-ברגע, ואיננה יותר.
ואם כן מוצאת חן הוירטואלית שבמסך בעיני הוירטואלי שמן העבר השני, לא אלמן המאהב הרחוק. יש לרשותו מתקן כזה יפני, שאתה מצמיד לפה וזה מזכיר במקצת ינשוף (אותו מכשיר שהמשטרה בודקת בעזרתו שתיינים נוהגים): מכשיר נשיפה אשר קש גמיש מחובר אליו. יניקת הקש הגמיש עם הלשון מזיזה קש גמיש הנמצא בפיו של אדם מרוחק המשתמש אף הוא בהתקן. הוא, מצדו, מניע את הקש במקביל וכך נוצרת פעולה שאפשר לקרוא לה - בהיעדר מילה אחרת - נשיקה.
המכשיר היפני המדמה נשיקה
נו, ואחרי נשיקה סוערת שכזו אפשר להמשיך. האינטרנט מספק לכל דורש... לא, לא. סליחה, אני לא מתכונן בתכנית הזאת להמשיך ולספק מידע. כבר הסמקתי ביני לבין עצמי די ממה שהבאתי לכם עד כה. וחברים שמכירים אותי מקרוב כבר חושבים בטח שנפל עלי איזה עץ גדול או גג הבית בו אני גר.
דבר אחד ברור: שאחרי הנשיקה דרך האינטרנט, וכל מה שבא אחריה באינטרנט כמובן, אין מנוס מלידתו של ילד חמוד בצורת אייפון, שבהגיעו לשמונה ימים, יהיה לאייפד. מזל טוב.
התוכנית "גאון ברדיו" משודרת מדי שישי בין 13:00 ל-15:00 ברשת ב'
מפיקת המאמר: טל וינגרטן
גאון. אתר היכרויות למכוערים ומכוערות, גיל הזהב וכלבים
צילום: גדי דגון
מומלצים
