דייט שלישי, ואז היא מחליטה להזיז עניינים
אף אחד מאיתנו לא מעוניין בסיומו של הערב. אני מכבד אותה, לא מציע לה לבוא אלי או אליה. כל דבר בזמן שלו. מה שלא מנע מאיתנו לאחוז זה בזה ולהמשיך לנשק ולהתנשק בקצב מסחרר
היה זה דייט שלישי. לא חורף ולא סתיו, משהו באמצע. הרוח נעימה, הבריזה טובה והיא קשה להשגה. קצת מגע, קצת נישוקים וחיבוקים, עדיין לא השלב הגרנדיוזי. מגיעים לבר תל אביבי, מתיישבים. הבירה זורמת, גם השיחה. מידי פעם נשיקה קטנה, ליטוף בשיערה החום בהיר שגלש להפליא באותו לילה.
באפיסת כוחות, אנחנו עוצרים לרגע. לוקחים איזו נשימה עמוקה. פנים אל מול פנים, כאילו הזמן שחלף לו מתחילת הדייט סוגר עלינו מעגל של שינויים. נפלה ההחלטה שנסתיים לו הערב. כבר אמרתי שהיא קצת קשה להשגה.
בואו לדבר על זה גם בערוץ יחסים בפייסבוק
היה משהו באוויר באותו לילה. אולי האלכוהול שזרם גרם לו לנוע קצת יותר באיטיות. אולי המסתוריות האופפת את השניים שממש רוצים ועדיין לא יכולים. אחרי כמה בירות, עדיין באותו בר, יושבים להם השניים צמוד יותר. הנשיקה איטית ללא לשון, רק שפתיים רטובות במקצת נפגשות להן פתאום. יד אחת שלי, מתוחה בחוזקה רפויה, אוחזת את צווארה החמים. היד השנייה משתחלת אל מתחת לבית השחי שלה, מגיעה לכתף. אני אוהב לגעת, גם היא.
היא מניחה את ידיה על רגליי, ושנינו מלטפים זה את זה בעדינות. השפתיים עדיין בתזוזה איטית. הר הגעש מבעבע על אש קטנה המאיימת להתפרץ ולכלות כפר שלם ברגע אחד. אני מרווח מעט את שפתיי, היא מעט אחרי. לשונות חמימות מתקרבות לאיטן. המגע נעשה רך יותר. קצה הלשון שלי פוגשת בשלה תוך כדי תנועות מעגליות איטיות. נדמה כאילו פלוס ומינוס נפגשו וסגרו מעגל במתח ממש גבוה.
מבלי לשים לב אנחנו בקצב נשיקות גבוה. הלב פועם, את המעגל הזה כבר אי אפשר לנתק. אני ממש רוצה לפגוש בשפתיים אחרות שלה. מעניין על מה היא חושבת. מעניין מה הסביבה חושבת. בטח נאמר לנו לקחת חדר. למי אכפת, ומי בכלל היה במצב להקשיב.
עוד מבט:
מי קבע שבדייט שלישי צריכים להיכנס למיטה
רותם ליאור
יש קשרים שעשויים להתפתח לאט יותר. יש אנשים שמעדיפים קצב כזה. אז הצד השני צריך להצטייד בהרבה סבלנות וביטחון עצמי, מצרכים נדירים. אל תלחיץ, אל תברח, זה לא בהכרח אבוד. על משיכה ממבט שני
באופן די מוזר האוויר כבר הפך כבד יותר, חמים. אולי זו הרגשה שלי בלבד. אנחנו מגיעים לחניון, נעמדים על יד הרכב. אף אחד מאיתנו לא מעוניין בסיומו של הערב. אני מכבד אותה, לא מציע לה לבוא אלי או אליה. כל דבר בזמן שלו. מה שלא מנע מאיתנו לאחוז זה בזה ולהמשיך לנשק ולהתנשק בקצב מסחרר. גם השלב הזה הגיע לסיומו.
ידיים רכות נשלחו לפתע אל החגורה שלי
אנחנו נכנסים לרכב, אני בכסא של הנהג והיא לידי. מה עובר עלינו שפשוט אי אפשר להפסיק לגעת. זהו בוודאי כוח המשיכה המונע מהערב להגיע לסיומו. בעודי מאוכזב מהמחשבה על הסוף המתקרב, היא מחליטה להזיז עניינים. ידיים רכות נשלחו לפתע אל החגורה שלי. אני המום לרגע, לוחש לה לפשר מעשיה. אין תגובה, רק המשך תנועה. אם אתה לא יכול לנצח מישהו - הצטרף אליו. כך חשבתי, בעודי עוזר לה במין סלואו מושן לשחרר את אחיזת המכנסיים מגופי.
אנחנו מחובקים, צוואר ולחי מקבילים. היא מלקקת את אוזני בחמימות ולוחשת "אני רוצה לרדת לך". מעניין איך השפתיים המדהימות והלשון הנהדרת ירגישו, אני חושב לעצמי. הציפייה בשיאה, בעודה מתיישבת למולי עם ברכיה על כסא המושב. אנחנו מתנשקים קלות. ידי כבר אוחזת בצדו החיצוני של אחד משדיה. האגודל נמתח לכיוון הפטמה, תוך כדי נשיקות חמות וכל כך רטובות.
יכולתי להיכנע לה, לתשוקה (צילום: Shutterstock)
לפתע היא שם, במלוא לשונה, נשימתה ומהותה. מושב הנהג של הרכב הדומם מרגיש לפתע כמו רכבת הרים מטורפת. ולא, היא ממש לא נעה באותו קצב, בינתיים. אני אוחז בגבה. התשוקה שיתקה אותי לכמה רגעים. מי ידע שכך יהיה. שלכמה רגעים אפול שדוד. יכולתי להיכנע לה, לתשוקה. משהו אסף אותי, איפס אותי. פרגנתי לה תוך כדי. אספתי את שיערה הרך, יד אחת אוחזת בו ויד שנייה נשלחת אל בין שדיה.
חלונות הרכב צברו אדי נשימה כבדים
מפלס האנחות בשיאו. חלונות הרכב צברו אדי נשימה כבדים. היא משקיעה שם, גם אני רוצה. אני שולח יד ארוכה אל מכנסיה. משחרר כפתור, ומיד גם את הרוכסן. נשימותיה נשמעות כמו שירה. בזמנים כאלה אתה מעריך את זה שיש בך מן המולטי-טסקיות. לא, שפתיי לא יפגשו בשפתיים שלה עכשיו. אצבעותיי מגיעות לדגדגן שלה, מאיימות להתקדם. כמה חבל שלכל פוזיציה יש את המגבלה שלה.
אני נוגע בה ברוך מסוים, במין תנועת "בואי לפה". המלאכה איננה קלה עבורנו. לא קל לענג ולהתענג במקביל. גניחות קלות יותר ופחות עולות מכיוונה, גם מכיווני. ובדיוק לפני שאופס אני גומר ואופס היא לא הספיקה, מגיעים להם לרכב שחונה קרוב לצידה, זוג אחר המסיים את הלילה. לעזאזל איתם. שיתפנו לנו מהתודעה, וכמה שיותר מהר. אני מכסה את פניה. גם את פני, למעט הרמת המבט המרמז להם להביט לכיוון השני.
לפעמים תפניות מסוג זה קורות לטובתנו. תחמן שכמוני המשיך בתנועות ה"בואי לפה", בעוד שהיא פסקה לרגע. השלימה פערים. הזוג ההוא פינה את הדרך. היא הרימה את ראשה בחיוך ערמומי, נשקה לי קלות והמשיכה. כך הושלמה לה הקפה מלאה, ועל קו הזינוק לשעבר הורגשו להם נוזלים משני צידי הרכב. טפטופים חמימים שלה על אצבעותיי העייפות מלקרוא לה לבוא, וההפרשה שלי שתטריח אותי לנקות קצת בהמשך.
הסיפור אמיתי, הזיכרון מהדהד והפנטזיה חיה ובועטת.
לפנייה לכתב/ת 
פשוט אי אפשר להפסיק לגעת
צילום: shutterstock
מומלצים
