ברצלונה: הגיבורים הפכו לנבלים?
מקונצנזוס מוחלט ושם נרדף לכדורגל יפה, הפכה קבוצת הכוכבים לאויבת הגדולה ביותר של הענף בעיני רבים. ומדוע אין סמלי יותר מכך שהיריבה של מסי וחבריו בגמר הצ'מפיונס מגיעה דווקא מאנגליה? ליעד לנדאו עושה סדר בהצגות של בוסקטס
למשך תקופה בלתי מבוטלת היתה מנצ'סטר יונייטד מה שברצלונה היא כיום עבור רבים מאוהדי הכדורגל בישראל. אלו מביניכם שנמצאים בעשור השלישי לחייהם וצפונה מכך, ודאי זוכרים את צהלות השמחה והחגיגות שליוו את אולפן ליגת האלופות רגעים ספורים לאחר ה-1:2 הדרמטי של השדים האדומים על באיירן מינכן בגמר 99', כאילו היה זה ניצחון שכולו תוצרת כחול-לבן. ההכרזה של אלי אוחנה ("זה לא נורא לראות גרמנים בוכים") תיכנס לפנתיאון.
עשור לאחר מכן התהפכו היוצרות. אלכס פרגוסון, שבין לבין הרוויח ביושר את התואר "סר" מבית המלוכה הבריטי בשל הישגים יוצאי דופן בספורט, הגיע עם חניכיו לרומא כאנדרדוג מובהק, הן מקצועית והן מבחינת דעת הקהל השבוי בקסמיו של מופע הכדורגל המרהיב מבירת קאטלוניה, ובשורה התחתונה - כסוג של תפאורה לליונל מסי ולהקתו. הדבר בא לידי ביטוי על המגרש, כאשר הבלאוגרנה ניצחו 0:2 והוכתרו בפעם השלישית כאלופי אירופה.
שחקני ברצלונה והגביע ב-2009. קבוצה של פעם בדור? (גטי אימג'ס)
לזכותו של הגוף המקומי אשר אמון על שידורי ה'לה ליגה' ייאמר כי הבין במהרה מה יש (ולא פחות חשוב מכך - מה אין) לו בידיים. כפועל יוצא מכך דאג להפיץ את הבשורה חדשות לבקרים, בל תחמיצו את פפ גווארדיולה מתעטש על הקווים, ועד כדי כך שהצפייה בגיבורים בכחול-אדום הפכה למעיין מדורת שבט עדכנית עבור ציבור חובבי הכדורגל בישראל, ואילו הקאמפ נואו למקום עלייה לרגל לגברים ולנשים כאחד.
בשנתיים שחלפו מהמפגש ההוא חוותה ברצלונה דעיכה קלה, אם כי התרגיל נשאר אותו תרגיל והבסיס נשמר ברובו ונותר על טהרת "לה מאסיה" ואחד אלוהיהם מסי. במקביל, הניסיון לעמוד ברף הציפיות הבלתי אפשרי שהציבו באותה עונה בלתי נשכחת היה בעוכריהם של שחקני וקברניטי ברצלונה, שבדפוסים מסוימים בהתנהגותם על המגרש ומחוצה לו יצרו מיאוס בקרב האוהדים הניטרליים, כשהשיא הגיע בצמד המשחקים מול ריאל מדריד בחצי הגמר.
הקלאסיקו בברנבאו. באנגליה כינו אותו "Game Of Shame" (צילום: AFP)
בהמשך לכך, ערב הגמר הבא עלינו לטובה ישנה תחושה חזקה באוויר לפיה יונייטד, השם ישמור, היא חביבת הקהל לצאת מההתמודדות עם הגביע בידיה. ותזכורת - מדובר במועדון שעל אף היותו אחד הנערצים והמוערכים בעולם, לא יהיה זה מוגזם להגדירו גם כאחד השנואים. והפלא ופלא, מי מובילים את הקמפיין בעד הבחורים של פרגי, אם אפשר לקרוא לזה כך? אוהדים של היריבות השנואות ביותר - ליברפול, ארסנל, אפילו מנצ'סטר סיטי (אוהדי לידס, נא להתפקד). מדוע? לזה נגיע בהמשך. ולא תשמעו מילה על שופטים.
טיקה-טקה? פקה פקה
"ניסינו לתקוף, אבל כשהיריבה שניצבת מולך לא משחקת כדורגל, זה נהיה מסובך". הדובר - אנדרס אינייסטה, בתום ה-0:0 עם צ'לסי בחצי הגמר הראשון של ליגת האלופות לעונת 2008/09. "בושה של משחק, נבחרת שווייץ שיחקה כמו אינטר של מוריניו" - כך נשמע חברו לקבוצה צ'אבי, לאחר שנבחרת ספרד פתחה את הופעותיה במונדיאל האחרון עם הפסד. קבלו עוד אחד, הפעם מהשבוע שעבר ומפיו של המאסטרו מסי בכבודו ובעצמו: אני לא חושב שיונייטד תנסה להרוס את המשחק נגדנו כמו שריאל מדריד עשתה".
מבלי לגרוע מהנעת הכדור הייחודית והיפיפייה לכשעצמה שפיתחו הקטלאנים, אשר הפכה לסימן ההיכר שלהם ואף זכתה לכינוי ('טיקה-טקה'), צדקנות היתר הפסולה בבסיסה של שחקני ברצלונה ואביהם הרוחני יוהאן קרויף, כמו גם תדמית המלאכים שנוצרה לקבוצה ע"י כלי תקשורת מסוימים, נראו כניסיון לא מוצלח בעליל לקחת את האג'נדה של המועדון ("Més que un club", בעברית: "יותר ממועדון") צעד אחד רחוק מדי ובסופו של דבר גם הובילו לאפקט ההפוך.
צ'אבי, אינייסטה או כל שחקן אחר, גדול ככל שיהיה, לא המציאו את הגלגל ולבטח שאינם מחזיקים בבעלות על המושג כדורגל. גם לא גווארדיולה, בסה"כ שלוש שנים על הקווים כמאמן ראשי ומי שבימיו כשחקן פעיל רחוק היה מלהיות טלית של תכלת.
ובכן, בהישען על דבריהם, האם יש להוקיע קבוצות גדולות לאורך ההיסטוריה שנשענו ראשית כל על חלק אחורי איכותי דוגמת מילאן בעידן סאקי או נבחרות איטליה השונות, ליברפול הטקטית של בניטס שהניפה גביע אירופה בעשור שעבר ולחילופין יריבתה הקרובה של ברצלונה, שהשחקנים המצטיינים בה העונה היו נמניה וידיץ' ואדווין ואן דר סאר, תחזיקו חזק, בלם ושוער?
וידיץ'. אולי בספרד פשוט לא יודעים להעריך שחקני הגנה? (גטי אימג'ס)
המפלט הקל ביותר הוא להפוך את ז'וזה מוריניו לרשע חסר תקנה ואת המאבק בין בארסה לריאל ל"טובים" נגד "רעים", כפי שהמחיש זאת העיתון "ספורט" המזוהה עם האלופה הספרדית, בכותרתו הראשית בבוקר שאחרי ההעפלה לגמר האלופות ("הטובים ניצחו את הרעים"). אגב, גם מאמן ארסנל ארסן ונגר, זכה ליחס דומה על כך שהעז לסרב להצעותיה של ברצלונה לרכוש את ססק פברגאס, עליו הופעל מכבש לחצים מכיוון עמיתיו בנבחרת. אפשר לא לאהוב את המנג'ר הפורטוגלי ואת שיטותיו, אבל כדורגל מבוקר, טקטי, פיזי - תקראו לכך איך שתרצו - הוא לגיטימי כל עוד החוקה לא מראה אחרת.
גברים נגד...
ואם בפיזיות עסקינן, הרי שזו הפכה לדיון העיקרי טרם הגמר בעקבות מופע התיאטרון של סרחיו בוסקטס ושות' בצמד המפגשים מול ריאל ובמיוחד בראשון שבהם. כאן חשוב לציין, הבלאנקוס בהחלט לא נהגו בכפפות של משי ביריבה השנואה ואכן בעטו ברגליים, אולם בסופו של יום שחקני ברצלונה היו אלה שהפכו את הסנטיאגו ברנבאו לשדה קרב, תרתי משמע.
רגע, הוא חי? פדרו על הדשא בברנבאו (גטי אימג'ס)
"פרדו נפל יותר פעמים מאשר שיכור שזה עתה ירד מקרוסלה ובנוסף סבל מדלקת באוזניים", היטיב לתאר דז קלי מה'דיילי-מייל' האנגלי את התצוגה של הספרדי הצעיר בברנבאו. על דני אלבס כתב: "במהלך המשחק הוא התגלגל כל כך הרבה על הדשא, עד שהפך לכדורגלן הראשון בהיסטוריה שמפונה מהמגרש על גבי אלונקה כשהוא סובל מכוויות מדרגה שלישית".
אולם בעוד שפדרו ואלבס הרוויחו ביושר מוניטין של צוללנים, שיא האבסורד היה לראות את חאבייר מסצ'ראנו, שבימיו בליברפול נחשב לאחד השחקנים הקשוחים בפרמייר-ליג ובעולם כולו, אוחז בפניו ושוכב על הדשא משך דקות ארוכות לאחר שנתפס בחולצתו על ידי עמנואל אדבאיור, או שרוע על הקרקע במהלך שהוביל לשער הפסול של גונסאלו היגוואין במשחק הגומלין. "באנגליה חאבייר לא היה כזה. הוא כנראה למד את כל הטריקים המלוכלכים בברצלונה", הלין כריסטיאנו רונאלדו בסיום.
כשהביקורת חצתה את גבולות מדריד ועל העגלה קפצו ריו פרדיננד, מייקל אואן, נמניה וידיץ' וארסן ונגר, היה ברור שמדובר בעניין עמוק יותר - לא רק במלחמה פסיכולוגית לקראת הגמר המצופה, אלא בקרב בין עולמות והתייצבות ברורה לצד ה'fair-play' האנגלי, אל מול הסגנון הספרדי.
"בפרמייר-ליג אנחנו משתדלים להישאר על הרגליים. לעומת זאת, הליגה הספרדית מובילה את אירופה בכל הנוגע לרמאויות, צלילות, וניסיונות בוטים ומכוונים להערים ולבלבל את השופט, כמו גם להשפיע עליו", כתב פול וילסון מ'הגארדיאן' והוסיף לאחר מכן: "אחרי צפייה במשחק בין ברצלונה לריאל, כל כך קל להבין מדוע רוב העולם מעדיף בידור מהסוג שמציע הכדורגל האנגלי".
גווארדיולה נחלץ במהרה לעזרת חניכיו והבהיר: "השחקנים שלי עולים לדשא אך ורק כדי לשחק כדורגל. הם מקצוענים שנעים מאהבת המשחק ומשמשים דוגמה לרבים. במועדון שלנו מלמדים מגיל צעיר את כל הערכים הנכונים. אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים נגדנו, אבל אני חושב אחרת".
כריסטיאנו רונאלדו. היום כבר לא צולל (גטי אימג'ס)
טל בן חיים כמשל
אל תטעו, שחקנים רבים בפרמייר-ליג רחוקים מלהיות מלאכים, בעיקר הזרים. שנותיו הראשונות של רונאלדו במנצ'סטר היו הצגה גדולה שכדורגל היה חלק שולי ממנה. התמזל מזלו של הפורטוגלי ופיגורות דוגמת ראיין גיגס, פול סקולס והאחים נוויל היו בקרבתו וגרמו לו להבין שרצוי שיוותר על הנפילות התיאטרליות, שכן הקהל המקומי מתעב שחקנים מסוגו לא פחות מבריונים אלימים ושוברי רגליים כנייג'ל דה יונג, מת'יו טיילור וראיין שואוקרוס.
טל בן חיים למשל הפך ללעג ולקלס בעיני רבים בממלכה לאחר שניצל לטיפה קלילה של וויין רוני על פניו כדי לצנוח ארצה בדרמטיות, מה שבדיעבד הוביל להרחקתו של האחרון משלושה משחקים. "רוני בסה"כ ניסה לנער את השחקן היריב ממנו וזה עשה מכך מטעמים. בן חיים התפתל על הדשא כאילו הוא מתייסר מכאבים. זה היה מביך ומביש בו זמנית", הלין פרגוסון. אפילו סאם אלרדייס, מאמנו דאז של הישראלי בבולטון, הודה כי "טל נפל בקלות יתר". ההתאחדות האנגלית לא העלימה עין והעמידה גם את הבלם לדין, בגין התנהגות בלתי הולמת.
רוני ובן חיים. החלוץ הורחק, הבלם ספג את האש (אלי אלגרט)
ויש גם את המקרה ההפוך - רובי פאולר, שנשלח לאחד על אחד מול שוער ארסנל דייויד סימן, נפל בתוך הרחבה, קיבל פנדל וכעבור שניות ביקש מהשופט לחזור בו
מהחלטתו בטענה שלא נעשתה עליו עבירה; תיאו וולקוט, שבפיגור 1:0 מול לידס בסיבוב השלישי של הגביע האנגלי בינואר האחרון, סחט כדור עונשין מ-11 מ' בדקה ה-90 ושלח את הקבוצות למשחק חוזר. ביום שאחרי פרסם מכתב התנצלות ובו הודה: "צללתי בניסיון להשיג פנדל, זה בדיוק מסוג הדברים שאני לא רוצה לראות במשחק שלי".
בשורה התחתונה, מישהו רואה את בוסקטס פועל באופן דומה? כנראה שלא. למעשה, קיימת סבירות גדולה יותר שידאג לפרובוקציה נוספת וחורצת גורלות - ייתכן שכבר בוומבלי ואולי רק אחרי כשהסערה תשכך. אם התסריט הראשון יתממש וללא כל קשר לתוצאה בגמר, המפסידה האמיתית תהיה ברצלונה - קבוצת הכדורגל הגדולה בעולם ששכחה מתי ניצחה משחק גדול דרך כדורגל נטו.
לפנייה לכתב/ת 
