תאים ורגישים: כלי הדם קשובים לשומן

לכולנו חשוב שרמת הכולסטרול ושומנים אחרים בדמנו תהיה תקינה, אך נראה שאת כלי הדם זה לא ממש מעניין. אפילו כאשר פקקי שומן מאיימים לחסום את זרם הדם, כלי הדם אינם מגיבים לסכנה ואינם מצמיחים צינורות עוקפים.

ד"ר קרינה יניב, שהצטרפה באחרונה למחלקה לבקרה ביולוגית במכון ויצמן למדע, חוקרת את יחסי הגומלין בין כלי הדם לבין שומנים. נושא זה הוא חלק מתחום רחב יותר הנחקר במעבדתה: כיצד נוצרים כלי הדם בעובר.

זה זמן רב ידוע, שהתאים שמהם עשויים כלי הדם, הקרויים תאי אנדותל, רגישים לריכוזי החמצן: ברגע שריכוז החמצן בדם יורד, נוצרים כלי דם נוספים כדי להבטיח אספקה מספקת של חמצן לרקמות.

בניגוד לחמצן, סברו המדענים עד לאחרונה שכלי הדם אינם מסוגלים "להרגיש" שומן. אך במחקר הבתר-דוקטוריאלי שביצעה במכון הלאומי האמריקאי לבריאות, NIH, סיפקה ד"ר יניב הוכחות ניסיוניות ראשונות לתיאוריה חדשה, שלפיה תאי האנדותל דווקא כן מרגישים את כמות השומן בסביבתם ומגיבים בהתאם. מחקר זה נעשה בדגי זברה, שהם מודל נפוץ לחקר תהליכים מולקולריים בבעלי חוליות, כולל בני אדם.

מחקרה הראה, שכאשר אספקת השומן נמוכה, מצמיחים העוברים של דגי זברה כלי דם נוספים, ככל הנראה כדי להבטיח רמות גבוהות של חומרים מזינים חיוניים, שכן מולקולות שומן - כמו אלה המצויות בחלמון הביצה - מהוות את עיקר מזונו של העובר המתפתח. כאשר רמת השומן גבוהה, צמיחת כלי הדם בעובר נעצרת.

בגיל מאוחר יותר, בתקופת הבגרות, הדיאלוג הביוכימי הזה בין השומן לבין דפנות כלי הדם עלול לפעול לרעה: לדוגמה, כאשר רמת הכולסטרול בדם גבוהה, לא יצמחו צינורות עוקפים, למרות שצמיחה כזאת היא בדיוק מה שנדרש כדי למנוע חסימה של כלי דם.

במעבדתה החדשה במכון ויצמן למדע, מנסה ד"ר יניב לזהות את האותות המולקולריים המועברים בין השומנים לבין תאי האנדותל בדפנות כלי הדם. הבנת אמצעי הבקרה על צמיחתם של כלי הדם עשויה להיות בעלת השלכות חשובות על בריאותם של בני האדם, מפני שהבנה כזאת תוכל לאפשר לרופאים להגדיל או להקטין צמיחת כלי דם חדשים לפי הצורך.

כך, למשל, עידוד צמיחה של כלי הדם חדשים יכול להועיל לאחר התקף לב או שבץ מוחי, או כדי למנוע מחלות אלה. לעומת זאת, עצירת הצמיחה של כלי דם אשר מזינים גידול סרטני עשויה לעזור לטיפול בסרטן.

המאמר התפרסם במגזין מכון ויצמן למדע.