חסרי אונים מול האוטובוס: "רואים נכה, וממשיכים"

כשקובי כהן רוצה לעלות על הרכבת, הוא לא יכול פשוט לעלות עליה. קודם כל הוא מרים טלפון. אבל הוא גם לא סתם מרים טלפון. הוא מרים טלפון לפחות 12 שעות לפני שהוא מגיע לתחנה. אחר כך, בתקווה שלא החמיץ את הרכבת היעודה שבה מחכה עובד שיסייע לו לעלות עליה - כי על הבאות אחריה כבר לא יהיה מי שיעזור לו לעלות - הוא נשאר דרוך: האם יזכרו להוריד אותו בתחנה הקרובה, או שהדלתות ייסגרו בטרם עת, והוא יישכח בקרון הדוהר אל קצה המסילה?

כן, לא פשוטות הן הדאגות שצפות בקרב בעלי המוגבלויות כל אימת שהם מבקשים לנסוע בתחבורה הציבורית. בשנים האחרונות, מעידים גם מובילי המאבק למען הנכים, חל שיפור משמעותי בגזרות רבות הנוגעות לנגישות התחבורה הציבורית לנכים, אבל הדרך, כפי שהוכיחו כתבי האישום הפליליים שהוגשו אתמול נגד חברות "אגד" ו"קווים" בשל אי-הנגשת אוטובוסים ללקויי ראייה, עוד ארוכה. לפי כתבי האישום, בבדיקות מדגמיות שנערכו לאוטובוסים של שתי החברות נמצאו מקרים שבהם לא נעשתה כריזה פנימית וחיצונית בעת העצירה בתחנות לטובת לקויי הראייה.

מובילי המאבק למען הנכים מספרים שהרכבת היא דווקא הנגישה ביותר בין כלי התחבורה הציבורית בארץ. האוטובוסים, הם אומרים לעומת זאת, נותרים בעיתיים לעתים קרובות. בקווים העירוניים ואלה שפועלים בתוך גושי היישובים רק חלק מהאוטובוסים נגישים. "קבעו באופן אקראי אילו קווים נגישים ואילו אינם נגישים", מסביר כהן, קטוע רגל מלידה, שנרתם לפעילות חברתית לאחר החמרה במצבו הבריאותי ומשמש כיום כיו"ר "ארגון הפעולה של הנכים". "אם אתה גר באזור שהקו העיקרי שמוביל אליו אינו נגיש", הוא אומר, "לא יעזור לך החוק ולא יעזור לך שום דבר. אין לך איך לנסוע".

נהגים שממהרים בגלל הבונוס

חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות נחקק ב-1998, ומאז היו אמורות להתגבש גם תקנות, בהן תקנת ההנגשה לתחבורה ציבורית. התהליך אמור היה להיות מושלם בשנה שעברה, ובמסגרתו כל התחבורה הציבורית בישראל אמורה הייתה להיות נגישה לגמרי לבעלי מוגבלויות. כשלוח השנה עומד להצביע כבר על אמצע 2011, לא הסתיים אפילו תהליך תקינת התקנות.

כהן, שנפגע בעצמו מהאי-נגישות של רוב כלי התחבורה הציבורית, מסביר כי העניינים שבהם עוסק כתב התביעה שהוגש אתמול נגד "קווים" ו"אגד" הם רק קצה הקרחון. "בקווים שכבר כן מוגדרים כנגישים לנכים נהגים לא מקפידים על ביצוע התקנות. כשהם רואים נכה בתחנת אוטובוס, חלק מהם מעדיפים להמשיך במסלול - לא מתוך רוע, אלא בגלל הגבלת מספר הנוסעים העומדים שלנהג מותר להסיע ובגלל החשש שהם לא יקבלו את הבונוס על עמידה בזמנים".

לדברי כהן, העלאת נוסע שמתנייד בכיסא גלגלים, משמעותה עצירה מלאה של האוטובוס, נטילת תיק המזומנים, היצמדות לרציף, ירידה מהאוטובוס ופתיחת הכבש באופן ידי. "לא פעם נשמע התירוץ 'אין לי מפתח לכבש' מצד נהגים, ולפעמים נכים נאלצים להמתין שלושה וארבעה אוטובוסים". קובי כהן טוען גם שנהגים רבים מסרבים להעלות נכים עם כיסא ממונע, מחשש שכבש האוטובוס לא יעמוד במשקל: "יש אפילו חברה שנתנה הוראה מפורשת בעניין". באשר לתחנות האוטובוס, בעיה לא קטנה בעצמן - התקנות טרם נכתבו.

גם ברכבת ישראל, אמצעי התחבורה היחיד לנסיעות בין-עירוניות לנכים, המצב לא אופטימלי. יש צורך במעלון ידני, ונכה שמעוניין לנסוע ברכבת צריך כאמור לתאם זאת 12 שעות מראש, אבל גם לא יותר מיום אחד לפני כן, כדי לוודא שהאדם המוכשר לכך יהיה בתחנה בשעה הייעודה. "אתה יכול לתכנן את החיים 12 שעות מראש?", תוהה כהן, "די בכך שלא הספקתי להגיע לנסיעה שנקבעה, ויסרבו לעלות אותי לרכבת שאחרי".

אופס, שכחנו אותך. תישן בקרון

הוא מתאר גם חתירה בלתי אפשרית לקרון המונגש לנכים ולשירותים בימי חמישי וראשון, כשהרכבת עמוסה. אחר כך באות התפילות הקבועות של הנכה שלא ישכחו להוריד אותו בתחנה המיועדת. "יש לי חבר שהציעו לו לישון בקרון כי שכחו להוריד אותו וזה היה הקו האחרון לאותו יום", הוא מספר. "הגיע הזמן להפעיל וליישם את התקנות שאמורות היו להביא את המדינה למצב של נגישות מלאה לנכים. אני מקווה שהנכדים שלי יזכו לראות את זה".

אלי צח, שעמד בראש ארגון "נכים עכשיו" שנאבק במשך שנים למען נגישות לנכים, כולל בתחבורה הציבורית, מודה שהוא התייאש כבר. "כשאתה עומד מול אוטובוסים שלא מתקרבים מספיק למסוף, כשאתה רואה שאין אפשרות לקשור כיסאות בתחבורה הציבורית או נהגים שאין להם ממש כוח לעצור, כשאתה צריך להודיע 24 שעות מראש לרכבת ולא יכול לשבת לצד חבר נוסף שמרותק לכיסא גלגלים, אתה מתעייף", הוא מסביר. "השארתי את המשך המאבק לצעירים".

אחיה קמארה, שעומד בראש נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, אותה נציבות שהגישה את התביעות נגד חברות האוטובוסים, מצייר תמונה עגומה פחות של המציאות, אבל מודה שהמצב "רחוק מלהיות מושלם". לדבריו, תביעות נוספות בנושא צפויות להיות מוגשות. קמארה הוא כבד שמיעה מאז היה בן שמונה חודשים בשל טיפול באנטיביוטיקה, ואומר שבשלוש השנים האחרונות נרשמה התקדמות גדולה בתחום: אחוז גבוה מהאוטובוסים העירוניים נגיש לנכים, ומצבה הכללי של ישראל מבחינת נגישות התחבורה הציבורית נחשב טוב יחסית למדינות רבות בעולם.

"הרכבת נגישה היום יותר מאי פעם, ובנושא השילוט לנכים, הכיתוב לעוורים ונגישות התחנות יש התקדמות משמעותית", אומר קמארה, אבל מדגיש שפיתרון מלא טרם נמצא: "ברכבת נרשמה התקדמות, אבל לא פעם אנחנו נאלצים לתת דו"חות,

וכך זה יכול להגיע אחר כך להליכים משפטיים, כמו הפעם". גם בגזרת האוטובוסים, הוא אומר, המצב לא מושלם, ובדיקת סוגיית הכריזה נמשכת. "אנחנו פועלים לבדוק את כל החברות, וכרגע אנחנו בשלב איסוף הראיות".

ברכבת ישראל הסבירו כי הרכבת צועדת יד ביד עם הגופים המפקחים, ופועלת כל הזמן כדי לשכלל ולהתאים את מערך הרכבות לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. ברכבת אמרו כי בשנים האחרונות חלה התקדמות עצומה בנושא, התקדמות שהביאה את הרכבת להיות המובילה בתחום בישראל. באשר לתיאום ההגעה מראש הסבירו ברכבת כי הזמנים הם נושא הקבוע בחוקי המדינה, וכי ברוב המכריע של המקרים, הרכבת עושה הכול כדי לתת פיתרון לנכים, וגם אם נכה הגיע לתחנה ללא הודעה מראש הוא מועלה לרכבת.