יבנאל: טיול בין שומרי ההרים ודרך השודדים

הטיול שאליו נצא ייקח אותנו אל בקעת יבנאל, חורשת יעלה, מעלה יבנאל - עד לירדן. רמות הגליל התחתון המזרחי משתרעות מעמק יזרעאל וצפונה, בכעין מדרגות ענק המכוסות בזלת צעירה במושגים שלנו, יורדות בכיוון צפון-מזרח עד המושבה מגדל שעל חוף הכינרת. הן עולות במתינות ומסתיימות במצוקים תלולים בין מדרגה למדרגה, כמו, למשל, במדרון התלול היורד לבקעת יבנאל או כמו במצוקי הארבל.

יוצר הנוף לא הסתפק במצוקים הפונים לצפון-מזרח, ומיקם את הרמות במזרחן, בגבול השבר הסורי-אפריקני, מעל המצוקים היורדים לבקעת הירדן. והרי לנו נקודות תצפית נוספות להנאתם של המטיילים - בקעת יבנאל שלאורכה זורם נחל יבנאל, שיש בו מעיינות נובעים, סימנים לאמת מים - אמת בריניקי, שהוליכה מים צפונה ובסמוך שוכן תל עובדיה, אתר פרהיסטורי חשוב.

בחלקו התחתון של הנחל מסומן שביל ועובר גם קטע של "שביל ישראל", המטפס מהנחל דרומה וחוצה את הבקעה לרוחבה. זהו מסלול טיול לכשעצמו. הנחל תוחם את הבקעה מצפון-מזרח, והמצוקים הגולשים מרמת יבנאל תוחמים אותה מדרום-מזרח. מי שרוצה להקיף ברור יותר את הגבולות שמדובר בהם, יפתח את מפת טיולים וסימון שבילים מספר 3, או כל מפה מתאימה אחרת.

בבקעת יבנאל, לאורכו של נחל יבנאל, עברה "דרב אל-חוורנה", היא דרך החורן, נתיב בין-לאומי שבו הובילו בעיקר תבואות מהחורן לנמלי הים התיכון. נחל יבנאל, ואדי פג'אס בשמו הערבי, כונה גם "נחל השודדים", והוא קשור בסיפורים רבים מתחילת ההתיישבות היהודית באזור.

מבט יפה בשעת צהריים אל עבר בקעת הירדן (צילומים: אורי דביר)

איך מגיעים?

נגיע לצומת כפר תבור בכביש מספר 65 ונפנה לצפון–מזרח, לכביש 767. מרחק קצר מהצומת פונה הכביש בזווית ישרה כמעט צפונה, ואחרי כ-1.5 ק"מ עובר ליד הכניסה למושב שדמות דבורה. כביש הגישה ליישוב הפונה ימינה מהכביש הראשי עובר בשדרת עצי זית יפים, מגיע לכיכר ומשם - לפי השילוט והעניין שלנו.

כאן, כמו ביישובים חקלאיים רבים בארץ, נמצאות כמה נקודות עניין לאוהבי טיולים בארץ. כך מרכז מבקרים כפרי המוקדש לפרפר המשי ודבורת הדבש, שבו אפשר ללמוד על הפקת משי ודבש, ומבוך בחורשת עצי פאוליניה. עץ זה המכונה גם "עץ הקיסר" או "עץ הנסיכה" הוא אורח אצלנו, שהובא לכאן מארצות רחוקות. אפשר לצאת מהיישוב בכביש הפנימי העוקף את בתיו, וממנו לצפות על רמת סירין.

משדמות דבורה פונים צפונה וממשיכים בכביש 767. כשני ק"מ מהכניסה לשדמות דבורה פונה הכביש חדות מזרחה, ליד הכניסה לכפר הצ'רקסי כפר כמא, וגם מכביש זה יש תצפית לרמות סירין מימין לנו. כפר כמא השוכן בין סימני ק"מ 3 ו-5 הוא כפר מוסלמי ולא ערבי, ומראהו שונה מהכפרים הערביים בארץ. זה אחד הכפרים הצ'רקסיים בארץ שקם כאן ב-1876, השני הוא הכפר ריחניה שבגליל העליון. כפרים צ'רקסיים נוספים שוכנים בתחום ירדן ובגולן.

הצ'רקסים שהתגוררו בקווקז נאלצו להגר משם ופוזרו להתיישבות בידי השלטונות העות'מאניים במקומות רגישים מבחינת ביטחון, כעזר למשטר לשמירת הסדר. פגשנו גרסאות אחדות באשר למקור שמם. על פי אחת מהן השם צ'רקסי הוא כינוי גנאי, שכן מובנו לפי גרסה אחת הוא "עורפי ראשים" או, לפי גרסה אחרת "שומרי ההרים". מכל מקום, בארץ משרתים רבים מהם בכוחות הביטחון. הצ'רקסים באים מ-12 שבטים, והם מוסלמים סונים המדברים בשפתם ונקראים בלשונם אדיגים. בכפרם מתנשא מסגד יפה, שונה במראהו מהמסגדים המוכרים לנו בכפרים המוסלמיים האחרים, וכדאי לגשת לראותו.

בכפר כ-3,000 תושבים, ופועל בו אחד הבניינים הישנים - מרכז למורשת הצ'רקסית. הסיור בכפר עובר בין הסמטאות והבתים הישנים ששופצו בחלקם, ובולטים בהם המבנים הישנים שגגותיהם מקורים ברעפים, שלא כמו בתי הכפרים הערביים לפני שתנופת הבנייה המערבית חדרה אליהם.

פינה בחצר מוזיאון המורשת בכפר כמא. אחד משני כפרי הצ'רקסים

אל המעיין: שרונה

מכפר כמא ממשיכים בכביש מזרחה, וכמה מאות מטרים מהכניסה למושב שרונה, מעט לפני סימן ק"מ 7, נראה מימין את ההתחלה או הקצה של דרך העפר המסומנת בשחור בידי הוועדה לשבילי ישראל, ומופיעה כך גם במפת טיולים וסימון שבילים, או בירוק כפי שסימנה קק"ל. ניסע בה כמה עשרות מטרים, נעבור ליד שני עצי שיזף ונגיע אחרי נסיעה קצרה לחניון ברחבה קטנה ליד עץ אקליפטוס רב שנים שלידו לוח אבן ועליו הקדשה למורי הדרך בישראל.

שם המעיין שרונה הוא כשם המושב שמצפון לו, כך גם שם הנחל, שניהם משמו הערבי חורבת סרוניה. נרד מכאן בשביל שהוכשר עד למעיין שמימיו נקווים בבריכת בטון קטנה ועגולה. אפשר לרדת עוד מעט, עד לחניון קטן נוסף בצל שני עצי אקליפטוסים, מכאן מראה לכביש הגולש ליבנאל, שעוד מעט ניסע בו גם אנחנו, ומראה יפה לבקעת יבנאל והסובב אותה.

נחזור בשביל לרכב שבאנו בו, לכביש 767 שנפנה בו ימינה (מזרחה). מסלול היקפי, ארוך יותר, המסומן בשחור, שאורכו כשלושה ק"מ וקצת יותר מההתחלה, ממשיך מכאן ויורד לנחל שרונה, חוצה בהמשך את כביש 767, פונה חזרה מערבה ושוב דרומה לחציית הכביש ושוב זהירות, לנקודת המוצא.

נרד בירידה היפה בכביש 767 המורידה אותנו ליד סמדר למושבה יבנאל, כשנופים ממזרח לנו ולנגד עינינו. למושבה יבנאל שותפים למועצה המקומית גם בית גן, משמר השלושה וסמדר, שחלפנו על פני השילוט המכוון אליהם. הראשונים שהתיישבו ביבנאל, "ח'רבת ימה" בשמה הקודם, ב-1901, היו עולים שישבו קודם בסאחם ג'ולן שבגולן. על המתיישבים עברו תלאות רבות, החל מתגרות עם התושבים הערבים שבסביבה ועד מגפת חולירע, עד שהמקום נעזב. היישוב התאושש אחרי מלחמת העולם הראשונה, ועם קום המדינה ב-1948 הוקמה כאן מעברה - אחת הראשונות בארץ.

אירועים רבים פקדו את המקום, פעל בו ארגון השומר ולידו נעצרו בידי בריטים חברי קורס של ההגנה, היה מצור של הבריטים ונהרגו שני חברי הארגון המחתרתי לח"י, ליד יבנאל נחתו מטוסים שהביאו עמם מעפילים מעירק, וכאן היה גם בסיסה של טייסת הגליל בראשית מלחמת העצמאות, ושל חטיבת גולני, אחת החטיבות הראשונות של צה"ל במלחמת העצמאות.

בשנות ה-80 של המאה הקודמת הגיעה לכאן קבוצה גדולה של חוזרים בתשובה, חסידי ברסלב, המונים כמה מאות משפחות וקוראים למושבה הוותיקה "יבנאל - עיר ברסלב". היישוב החל לשנות את פניו, במרכזו קמו מוסדות דת ובתי כנסת ואף הוקמה מערכת חינוך נפרדת, ומראה חלק גדול מתושביה על תלבושתם מזכיר סיור בשכונה חרדית בירושלים או בבני ברק.

תצפית לנוף ממבנה ליד המעיין הקטן בעין שרונה

חורשת יעלה

את יבנאל חוצה הכביש לאורכה, מביא אותנו עד לפנייה שמאלה לעבר פוריה, שם נמשיך עוד מעט ישר ומזרחה עד לקצה המושבה. ליד אזור התעשייה נבחין משמאל לנו בבית ישן ולידו שרידי חומה שחיברה בין הבתים כפי שהיה מקובל בראשית ההתיישבות, ובסמוך ניצב בית ישן ששימש בית מרחץ ומאכלס היום ככתוב בשלט המוצב עליו את ארכיון המושבות יבנאל, בית וגן ומשמר השלושה. כאן נרד לדרך עפר שמסומנת באדום (3271) ועמה נגיע, מהלך כ-20 ק"מ, בסופו של הטיול למנחמיה השוכנת ליד כביש 90 בבקעת הירדן.

נצא מיבנאל לדרום-מזרח בדרך העפר, ליד שלט המצביע על דרך נוף למנחמיה. אחרי כ-2.5 ק"מ נוכל לזהות מצפון-מזרח לנו במורד את חורשת יעלה, ואחרי חצי ק"מ נוסף אנחנו ליד השביל המסומן בשחור (3222) ובצבעי "שביל ישראל" הבא מרמת יבנאל ויורד לנחל יבנאל. זה המקום לטיול רגלי קצר. כאן ליד הדרך נראית תחילת הקניון הבזלתי הקטן שהשביל המסומן יורד אליו ומזמין אותנו לטיול רגלי קצר ויפה. זה המקום להיווכח שאנחנו מטיילים ברמה בנויה בזלת שהמים יצרו בה ערוץ קניוני קטן.

הטיול ברגל מתחיל ממש בדרך הנופית. אחרי כמה עשרות מטרים יש מפל שאפשר לעקפו מימין, אחריו עוד מפלון, בהמשך ליד הדרך עין יעלה, ואחרי כ-20 דקות אנחנו בחורשת יעלה. מחורשת יעלה ממשיך השביל בערוץ כשלידו ומעליו יש גם שביל נוח יותר. אפשר לטייל בו מעט ולחזור לשמורת יעלה, סג'רת אל–כלב - "חורשת הכלב" בפי הערבים, ולא נדע באם הכוונה היא לכלב או לאחד מבני חבורתו של הנביא מוחמד ששמו משולב בכמה מקומות בארץ. זו חורשת עצי שיזף בת ימים רבים, צפופה ומקסימה שנראית אחרת בכל אחת משעות היום, בהתאם לקרני השמש החודרות אליה.

לחורשת השיזפים יורדות מהדרך הנופית גם דרכי עפר אחדות המשתנות עם עיבוד הקרקעות, ובעיקר לאחר גשמי חורף. מהחורשה נחזור לדרך הנופית, ונמשיך עם הרכב לעבר מנחמיה. אופיה של הדרך משתנה, לעתים היא סלולה בחלקה, הופכת בקטעים אחדים לכביש של ממש ומתחילה לגלוש לעבר מנחמיה. נחפש בדרך את הפנייה לחניון אילות שבו נמצא חניון ושביל גישה סלול ומכוסה אספלט המתאים גם לנכים. כ-300 מ' מהחניון מוריד גרם מדרגות מעץ למעיין אילות שבדרך כלל יש בו מים כל השנה. ממעיין אילות נחזור לדרך הנופית, כשהמגמה היא להגיע לפינת האנדרטה לזכרו של לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי שלנו. שימו לב שאין שילוט ברור לאנדרטה.

מעט אחרי תחילת הירידה ניסע בין עצים שונים, בהם מכרינו האורנים וברושים לידם, אקליפטוסים, עצי שיטה ואחרים. נפנה עם הכביש ימינה, נעבור ליד רחבת זיכרון, ואחרי מרחק קצר נפגוש בדרך ההופכת להיות דרך עפר, פונה ימינה ומביאה אותנו לאחת הפסגות, לא דווקא הגבוהה ביותר, שם ניצבת האנדרטה לזכרו של לוי אשכול וממנה נשקף נוף בלתי נשכח של בקעת הירדן, דרום הכינרת וההרים מעברו המזרחי של הירדן.

ביקרנו כאן בשעות שונות של היום, ובכל פעם כאילו היה זה מקום אחר. יפה להגיע לכאן בשעות אחר הצהריים, ממש לפני השקיעה, לשבת בנחת ולצפות ולהתפעל, עד שאורות היישובים שם למטה מתחילים להידלק, ואז להיכנס לרכב ולרדת בעוד קרני האור האחרונות מלוות אותנו עד למנחמיה, לכביש 90 ומשם למחוזות חפצנו.

המסגד בכפר כמא וחלק ממרכז הכפר הנראים מהכביש הראשי

פרטים שכדאי לדעת

יפה לטייל בבקעת יבנאל בכל כיוון, אך עדיף בשעות אחר הצהריים בדרך מיבנאל לכיוון מנחמיה. כשהשמש בגבנו והכול נראה יפה יותר, זו השעה לתצפיות, ובנסיעה ממערב לדרום-מזרח יהיו תמיד הנופים מלפנים ולא מאחור.

נקודת המוצא: צומת כפר תבור על כביש 85, במפגשו עם כביש 767.

נקודת סיום: כביש 90, בבקעת הירדן ליד מנחמיה.

מפה: טיולים וסימון שבילים מספר 3 - הגליל התחתון, העמקים והגלבוע (מהדורה אחרונה 2010).

משך הסיור: כשלוש-ארבע שעות ויותר, כולל הגיחות הקצרות ברגל.

אורך המסלול: כ- 30 ק"מ.

עונה מומלצת: כל השנה. בחורף, אחרי ימי גשם הראות מצוינת אך יש חשש מבוץ לצדי הדרך.

• הכתבה פורסמה בגיליון מאי 2011 של הירחון "טבע הדברים "
  

• מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד