ישראל בע"מ: האם כל ביצי המדינה בסל אחד?
ניהול סיכונים הוא דבר חשוב עבור כל חברה ואדם, קל וחומר כשמדברים על מדינה. אז מה קורה אצלנו? עם מצב גיאופוליטי רגיש, מסתננים שתופסים מקומות עבודה והשקעה של כ-90% מהנכסים הכספיים של הישראלים בארץ קשה להישאר רגועים. מזל שעוד לא קמה כאן חברת ענק כמו נוקיה. דעה
הצורך בניהול סיכונים כלכליים ופיננסיים קיים בכל ארגון, בכל חברה ואצל כל אדם פרטי. מדינת ישראל עומדת בפני אתגרים וסיכונים עתידיים לא פשוטים בתחומים כלכליים ופיננסיים, אשר לטעמנו לא מתקיימת לגביהם חשיבה מספקת ברמת המדינה, לגבי אופן ניהולם. על מנת להבטיח את המשך הפריחה הכלכלית, תוך הימנעות, עד כמה שניתן, מסיכונים כלכליים ופיננסיים שעלולים לפגוע בפריחה זו, להלן סדרת עצות.
נתחיל בענף התיירות: חרם על ישראל בעקבות הכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר, עלול להתגלגל כמכה מוחצת לתיירות הנכנסת. ענף זה היה תמיד מן הענפים הכלכליים המסוכנים ביותר בישראל והמדינה מלכתחילה השקיעה בו לדעתנו יותר מדי, לאור המצב הגיאופוליטי המאוד רגיש בו מצויה ישראל מאז הקמתה. הפתרון: ישראל צריכה לצמצמם באופן מהותי את השקעותיה בענף זה ולהעביר את הכספים שיחסכו לעידוד ענפי תעסוקה אחרים במשק.
בנוגע לחרם בינלאומי בעקבות הכרזת מדינה פלסטינית: יצואני ישראל עלולים להיות הנפגעים העיקריים. לדעתנו, ברמת המדינה, ישראל יכולה להילחם בסיכון זה באמצעות הסברה בעיקר, אך יכולה להשפיע באופן מוגבל בלבד על החלטות של פרטיים במדינות היעד של היצוא הישראלי.
הפתרון מצוי בידי הסקטור הפרטי. אומרים: "בתחבולות תעשה לך מלחמה" - הסקטור הפרטי יכול להתמודד עם סיכון החרם ברמה הפרקטית על ידי מחיקת או הצנעת עובדת היות המוצר או השירות "תוצרת ישראל". נכון, זה פוגע בגאוותנו הלאומית, אך עדיף להמשיך למכור בחו"ל מאשר להישאר רק עם גאווה אך בלי פרנסה.
לא פליטים. מסתננים
פתרונות נוספים אך קשים יותר ליישום: מעבר והתמקדות בתחומי נישה ו/או קבלת חסות מחברות בינלאומיות זרות גדולות (שעליהן אף אחד לא יטיל חרם) - למשל, אם מגיעים להסכם עם ג'נרל אלקטריק, להכנסת הרכיב ההייטקי שהמצאנו לתוך מוצר שלה, אף אחד בעולם לא יעשה חרם על ג'נרל אלקטריק.נושא אחר, שלא יורד מסדר היום, הינו צמצום הפערים בין עניים לעשירים. המסתננים הסודנים והאריתראים הנכנסים מסיני פוגעים בתעסוקה של השכבות הכי חלשות בישראל ומרחיבים את הפער שמטרתנו לצמצם. הם פוגעים בשוטפי הכלים במסעדות, בחדרניות בבתי המלון, במנקי הרחובות ובכך פוגעים בפועל בתעסוקת השכבות הכי חלשות בישראל, כולל בתעסוקת ערביי ישראל ואפילו בתעסוקת הפלסטינים שמורשים לעבוד בישראל.
הפתרון: הגדר המוקמת כעת בגבול המצרי ויד ברזל בטיפול בהם (על פי האו"ם הם אינם פליטים, מכיוון שהם זכאים לקבל רק פעם אחת מעמד של פליטים והם קיבלו מעמד זה במצרים שאליה ברחו מארצות המוצא שלהם).
סדר במדיניות המט"ח
ברמת המשקית האסטרטגית, ניהול סיכונים נכון הינו פיזור – משמע לא לשים את כל הביצים בסל אחד. אומרים לנו למה אין פה עוד חברת ענק דוגמת נוקיה? לדעתנו טוב שאין חברה בגודל כזה בישראל. מצבה של נוקיה שהיה מצוין שנים רבות נעשה מורכב ובעייתי ומכניס מדינה שלמה, את פינלנד, לחששות, לחצים וסיכונים.למשק הישראלי תמיד עדיף שתהיינה עשר חברות בסדר גודל בינוני שמוכרות במאות מיליוני דולרים כל אחת, וכל אחת מהן פועלת בענף קצת שונה ובנישה קצת אחרת, מאשר חברת ענק אחת שמוכרת במיליארדי דולרים.
נושא לטיפולם של שר האוצר ונגיד בנק ישראל: אסור לאפשר לגוף ממשלתי אחד - בנק ישראל, לנהל את צד יתרות המט"ח של המשק ולגוף ממשלתי אחר - משרד האוצר, לנהל את צד התחייבויות המט"ח של המשק, כאשר לא מתקיים קשר בין שני צידי המאזן, כי גופים אלה כמעט ואינם מתואמים ביניהם בנושא זה. גוף ממשלתי אחד חייב להיות אחראי על שני צידי מאזן המט"ח של המדינה.
ועוד משהו שנוגע כמעט לכל אחד מאיתנו ברמה האישית: כ-90% מהנכסים הכספיים של הישראלים מושקעים בישראל. במדינות המערב בהן הסיכון הגיאופוליטי נמוך בהרבה מאשר אצלנו, הציבור נוהג להשקיע פחות מ-70% מנכסיו הפיננסיים באותן מדינות והיתר מושקע בארצות אחרות.
זהו סיכון שלא ניתן להתעלם ממנו, כי אם יחמיר המצב בגבולות ארצנו לאור מה שקורה במדינות ערב, הבורסה בת"א תיפול - אבל שום דבר לא יקרה לבורסות בניו יורק, בלונדון או בטוקיו. לכן חלק גדול יותר מן הכסף של הישראלים צריך שיושקע במקומות אחרים בעולם. הפתרון מצוי לחלוטין בידי ועדות ההשקעה של הגופים המוסדיים.
הכותב הוא יו"ר רויטר מידן בית השקעות ומנכ"ל חברת הייעוץ חיסונים פיננסים
לפנייה לכתב/ת 
ישראל, חיה בסביבה עדינה.
צילום: ירון ברנר
אדם רויטר
מומלצים
