הנס כריסטיאן אנדרסן, גירסת המטאל
אונס, צוענים ורוחות רפאים: אלבומה החדש של להקת הבלאק-מטאל הישראלית הוותיקה "ווינטרהורד" עמוס חזיונות דמיוניים. "גם האלבום הבא יהיה אלבום קונספט", מבטיח הבסיסט, סשה לאטמן. בואו לשמוע
זיכרו את השם "Winterhorde", משום שבשקט בשקט, נראה שלהקת הבלאק מטאל בשם זה עתידה להפוך לנציגה בולטת של המטאל הישראלי בעולם הגדול, בעוד היא צוברת שבחים ומחמאות על אלבומה האחרון, "Underwatermoon". הלהקה מהווה הוכחה לכך שאסור לוותר, גם אם יעבור זמן, עד שתגלו את המוזיקה שלכם במקומות מפתיעים.
השבוע חוגגת הלהקה עשור להקמתה, ובחמישי (2.6) היא תציין את האירוע המשמח בערב מטאל ארוך אותו תוביל במועדון סאבליים בתל-אביב, לצד הלהקות "האמרקלט" (זוכת המטאל באטל שלנו), "Karackatum" ו-"The New Order". למחרת היא תגיע לצוללת הצהובה בירושלים, לצד הלהקות "אקרופוליס", "Fearless Integrity" ו-"Fate From Hell".
אם עוד לא יצא לכם להכיר, כאן תוכלו לצפות בקליפ המושקע שלה לשיר, "Hunting The Human" ולהאזין לשלושה שירים מתוך אלבומה.
מלבד קבלת מחמאות על האלבום במגזינים מעבר לים, הלהקה החלה לטייל על במות ברחבי אירופה ובקרוב תצא לסיבוב הופעות בפסטיבלים מכובדים בגרמניה וברומניה. אחרי עשור יחד, בסיסט הלהקה סשה לאטמן מסכם את השינוי שעבר על סצנת המטאל הישראלית בתקופה הזאת כ"קרדינלי".
לדברי לאטמן, "אי אפשר לתאר איך הכל השתנה. היום אני הולך להופעות מטאל ולא מזהה שם אף פרצוף. הסצנה גדלה באופן יוצא דופן. פעם היה לנו רק את 'סיילם', שקישרו את ישראל לעולם המטאל. היום יש לנו כל כך הרבה להקות גדולות וגם חדשות, שקמו ותפסו תאוצה".
גם אתם מאוד השתניתם. גם המוזיקה וגם החברים בהרכב עברו גלגולים.
"נכון שכל דבר שהקלטנו במהלך הדרך הוקלט על ידי הרכב נגנים אחר. להיות להקה ישראלית זה מאוד לא פשוט. יש את הצבא שנכנס באמצע, והמוזיקה לא באמת מביאה פרנסה. אז חלק מהחברים לא יכלו לשלב את הלהקה בחיים שלהם. 'ווינטרהורד' היא להקה שדורשת המון זמן ונאמנות. עם הזמן גיבשנו הרכב שנשאר יחד ואני מאוד מרוצה מהתוצאה".
את האלבום כתב לאטמן כאלבום קונספט עשיר בדמיונות. במרכזו סיפורה של אוניה מאירופה שבה שני חיילים, המגיעה לחופי ספרד של המאה הקודמת. אחד החיילים פוגש נערה צוענייה ומחזר אחריה. כשהיא מסרבת, הוא אונס אותה. הצוענייה, שלא יכולה לשאת את הבושה, מחליטה להתאבד וקופצת לתוך האוקיינוס. לטביעה עֵד ילד קטן שמספר לדייגים על מה שראה.
אב הנערה מחליט לנקום את מותה. הוא מוצא את שני החיילים, אבל יורה בחייל הלא נכון והאנס נשאר בחיים. השוטרים תופסים את האב, לא לפני שהוא מקלל את החייל שגרם לבתו להתאבד. בדרכם חזרה בספינה, גל ענק שוטף אותה והחיילים כולם מתים. רק החייל שאנס מתעורר כרוח רפאים כלואה ולא ישחרר עד שתשחרר נשמת הנערה הצוענייה. ככה העלילה ממשיכה, למקומות רחוקים עוד יותר.
איך אתה מגיע לעלילות שכאלה?
"כשהיינו בסיבוב ההופעות הראשון שלנו במזרח אירופה, ב-2006, מלבד העוני והיופי של הטבע, ראינו המון צוענים. הם לא סתם אנשים, יש בהם קסם כלשהו וגם פחד. הלכנו למועדון לגרמניה, ואמרנו לנו לא להיכנס כי עוד מעט יהיו פה מכות עם צוענים. כל העולם הזה נכנס לי איכשהו בראש. אני גם אוהב את ההתעסקות הספרותית הזו. אני קורא הרבה הנס כריסטיאן אנדרסן. עד היום הוא הסופר הכי אהוב עליי, ובכל הסיפורים שלו יש הרבה עצב".
ועכשיו, מה החלום הכי גדול?
"היינו רוצים סוף סוף לפרוץ ולהפוך להיות להקה מקצועית באמת. לפרוץ באירופה, להגיע אולי לארצות הברית, לחיות באמת כלהקה, כי כל אחד עובד בעבודה משלו. אני, למשל, סטודנט ואוטוטו אח מוסמך שנה רביעית.
"כמובן, היינו רוצים ליצור את האלבום הכי טוב שאנחנו יכולים וזה יהיה האלבום הבא. התחלנו כבר לחשוב על כמה רעיונות וגם זה יהיה אלבום קונספט, סיפור אחר ושונה מאוד שאני עובד עליו, אבל הוא יהיה לא פחות מעניין".