עשור לפיגוע בדולפינריום: "השלום עודנו חלום"

הפיגוע בדולפינריום בתל-אביב ב-2001, בו נרצחו 21 בני נוער, היכה באבל מדינה שלמה. התחושה הקשה הורגשה במיוחד בבית הספר "שבח מופת" בעיר: המחבל המתאבד שהתפוצץ בכניסה למועדון שעל חוף ים, גבה את חייהם של שבעה מתלמידיו. עשור חלף מאז, אך בית הספר מסרב לשכוח. 

"באותו הלילה, הלכנו מהלוויה להלוויה, מבית חולים לבית חולים, מבית לבית", סיפר יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, בטקס האזכרה שנערך הערב (ב') בבית הספר. לדבריו, השבת ההיא זכורה לו היטב: "זו הייתה השבת היחידה שבה התקיימה ישיבת ממשלה, היה צריך להחליט מה לעשות. בא הרמטכ"ל עם תוכנית שהוכנה תוך לילה, להיכנס לג'נין ולהלחם בגורמי הטרור, וכמעט כולם אמרו: חייבים להלחם.

לריסה נפומניאשצ'י (מימין), ששכלה את בתה. "אסון גדול" (צילום: ירון ברנר)

"אבל היה שיקול נוסף: עכשיו כל העולם תומך בנו ורואה כמה אנו צודקים, אם נצא למלחמה בעקבות הפיגוע נאבד תמיכה זו. אז חיכו", הוא המשיך, "ואז היה הפיגוע בסבארו, בקפה הילל, ועוד ועוד, עד הפיגוע בנתניה בליל הסדר. אז אותה תוכנית ("חומת מגן" – ב"פ) סוף-סוף יצאה לדרך והחיילים שלנו שמו קץ לאינתיפאדה השנייה".

לדברי שרנסקי, הדבר מהווה לקח חשוב: "במלחמה בטרור אסור לחכות אף יום אחד". הוא פנה למאות התלמידים ובוגרי בית הספר שהגיעו לטקס, ואמר: "חיפשנו כוחות להמשיך לבנות בתים, לנחם משפחות ולחזק את ארץ ישראל וזה מה שאתם עושים. כל שנה רואים עוד התחזקות. אתם, דוגמה לכל מדינת ישראל. אתם, התשובה הכי חזקה".

"לאבד את הילדים ולא לראות אותם שוב, זה האסון הגדול ביותר להורה", אמרה בטקס לריסה נפומניאשצ'י, ששכלה בפיגוע את בתה אירינה. "כהורים אנו קוראים לשים סוף למלחמות, כדי שילדינו לא ייהרגו בעתיד וחולמים על השלום למדינתנו ולהמשך פריחתה ושגשוגה".

נפומניאשצ'י, שנשאה דברים בשם המשפחות השכולות, והודתה לבית הספר

על תמיכתו ארוכת השנים. "'שבח מופת' הפך להיות הבית השני שלנו, ההורים השכולים. אנו מרגישים פה בבית לא מהרגע שנספו ילדינו, אלא מרגע שהחלו ללמוד כאן. הבת שלי אמרה שאת בית הספר הזה לא תחליף לעולם. היא אהבה ללמוד כאן".

בטקס האזכרה נאם גם ראש העיר רון חולדאי, שציין כי "לא רחוק מהמקום בו נרצחו 21 הצעירים, התקיימה הגרלת מכירת הקרקעות של מגרשי תל אביב בחולות, אירוע שנחשב ללידתה של העיר, של אנשי חזון עם חלומות גדולים. רצח הצעירים הוא תזכורת לכמה לא קלה דרכינו בארץ זו, ולא כל חלומותינו היו למציאות. השלום עודו חלום הוא".