שנה למשט: מפיקים לקחים, מתכוננים להפתעות

צריך להודות בכאב אך ביושר כי המשט הטורקי לפני שנה בדיוק היה הצלחה אדירה מנקודת ראותם של יוזמיו, של חמאס ושל הפלסטינים תושבי רצועת עזה. הפרובוקציה הימית האלימה שהשתתפו בה 8 ספינות וכמעט אלף פעילים פרו-פלסטינים, בעיקר מטורקיה ואירופה, לא הצליחה אמנם לפרוץ את הסגר הימי שהטילה ישראל על הרצועה. היא אף גבתה את חייהם של תשעה פעילים טורקים והותירה כמה עשרות מהם פצועים.

אך ארגון ה-IHH שקיבל רוח גבית מממשלת טורקיה הצליח להסב לישראל נזק מורלי, אסטרטגי, מדיני ותדמיתי כבד. הציבור הישראלי צפה בתדהמה יחד עם שאר העולם כיצד משפילים ומתעללים בלוחמים פצועים וחסרי אונים של הקומנדו הימי של צה"ל; כיצד השותפות האסטרטגית ארוכת השנים עם טורקיה ספגה מכה סופנית ואת מקומה תפסה עוינות אסטרטגית מצידה של אנקרה; את ישראל שטף גל של גינויים שבודד אותה בזירה הבינלאומית ומזכיר האו"ם הקים ועדת חקירה; לולא עמדה וושינגטון בפרץ היה מצבנו אף גרוע יותר לנוכח המערכה המדינית האגרסיבית שטורקיה ניהלה ועודנה מנהלת נגדנו.

שלא לדבר על המחזה הלא מלבב של דיוני ועדת טירקל שבה הטילו בכירי הדרג המדיני והצבאי, זה לחיקו של זה, אחריות למחדלי מבצע ההשתלטות בלב ים,"רוחות שמים".

מה שלא פחות חמור היא העובדה שמארגני המשט הטורקי הצליחו לקבע בדעת הקהל העולמית שני דימויים מכוננים: הדימוי של עזה כבית כלא או מחנה ריכוז ענק למיליון וחצי פלסטינים רעבים וחולים שאינם יכולים להתאושש מ"זוועות" מבצע "עופרת יצוקה". הדימוי האחר הוא של מדינה אלימה הפועלת בשיטות פיראטיות במים בינלאומיים נגד אזרחים לא חמושים תוך הפרה של החוק הבינלאומי.

את הטיעון המשפטי בדבר "פיראטיות" כביכול הצליחה ישראל להדוף במידה מסוימת של הצלחה באמצעות פעילות דיפלומטית נמרצת. אחרי ששככה מעט ההיסטריה התקשורתית שליוותה את אירועי המשט, הכירו רוב הממשלות במחנה המערבי בזכותה של ישראל לאכוף סגר ימי כדי למנוע אספקת נשק ורקטות לחמאס ובעלי בריתו, המשגרים אותן לעבר אזרחים בישראל. אבל טענותיה של ישראל כי היא מספקת את כל צרכי המחיה והבריאות של תושבי הרצועה וכי אין שם משבר הומניטארי נפלו על אוזניים אטומות.

גם הנתונים האמינים שהציגה כדי לתמוך בטיעוניה (כולל נתונים של האו"ם) לא הועילו. כתוצאה מכך נאלצה הממשלה בירושלים להיכנע ללחץ הבינלאומי והסירה כמעט לחלוטין את המגבלות על הסחורות המועברות דרך המעברים היבשתיים לרצועת עזה. כולל מלט וחומרי בנייה שעשויים לשמש (וכנראה משמשים) להקמה מחדש של מערך הביצורים החמאסי. זאת מבלי שחמאס היה צריך להראות אפילו שביב של גמישות במשא ומתן על שחרורו של גלעד שליט או התחשבות במצבו ההומניטרי של החייל החטוף.

"ההצלחה" של מארגני המשט תחזור על עצמה? (צילום: AFP)

יש מי שטוענים, כנראה בצדק מסוים, שהיה מקום להקל במצור על הרצועה עוד לפני המשט מפני שהוא היה לא יעיל ולא השיג את מטרותיו. אך אחרי המשט נגררה ישראל בעורפה לבצע את הצעד הזה ולכן הוא נרשם כניצחון מדיני ותעמולתי מוחץ לחמאס ולתומכיו. אפילו מובארק בשעתו נאלץ, אחרי המשט הטורקי, לפתוח חלקית את מעבר רפיח, מה שסלל את הדרך לפתיחה מלאה של המעבר אחרי שמובארק הודח. אבל האפקט והדימוי שייצר המשט לא פג לנוכח התפתחויות אלה. ישראל עדיין נתפסת גם בעצם ימים אלה, בעיקר באירופה ובעולם המוסלמי, כמי שמטילה מצור על תושבי רצועת עזה ובוועידת מנהיגי ה-G-8 היא נדרשה "להקל" על מצבם של תושבי הרצועה.

מארגני המשט ינסו לסחוט מופע מצולם

לא פלא שה-IHH וארגון Free Gaza מעודדים מהצלחתם, והם עמלים כעת על הוצאת משט נוסף, שלטענתם כמעט כפול בהיקף כלי השיט והאנשים שייקחו בו חלק. לאור לקחי המשט הקודם מקווים מארגני המשט הנוכחי לאלץ את ישראל לבחור באחת משתי דרכי פעולה: לנסות לבלום אות המשט בכוח, או לחילופין, להניח למשט לעבור ובכך לסלול את הדרך להסרת הסגר הימי על הרצועה. הם מבינים שאם ישראל תנסה לעצור פיזית את המשט היא תהיה מוכרחה להפעיל כוח. הרבה כוח.

הם אמנם יודעים שצה"ל ישתדל עד קצה גבול היכולת להימנע מאלימות פיזית קשה ובוודאי להימנע משימוש בנשק חם כדי למנוע הסתבכות עם טורקיה וגינויים בעולם. אבל הם מקווים שבכל מקרה - בגלל ממדי המשט וה"הפתעות" שהם מבטיחים במהלך המשט - יצליחו יוזמי "משט החירות 2" לסחוט מכוחות הביטחון של ישראל מופע מצולם אלים ומבזה שיעניק להם את מבוקשם ויעודד משטים נוספים.

אם לחילופין תניח ישראל למשט לעבור, יתמוסס הסגר הימי ותיפתח הדרך לא רק להעברת טונות של חימוש ו"מתנדבים" לרצועה אלא גם, בהמשך,

למימוש סמלי של "זכות השיבה" באמצעות משטים נוספים שינסו לנחות הישר בחופי ישראל. הפלסטינים כבר ניסו אמצעי זה בשנות השמונים ונכשלו כשהספינה שנקראה "אל-עאודה" ("השיבה") חובלה ונוטרלה בנמל קפריסאי. כעת, הם עלולים לנסות זאת בשנית, ברוח ההתקוממויות והמצעדים הלא חמושים שהפכו כעת לאופנה בעולם הערבי.

מארגני מה שמכונה "משט החירות 2" מבינים שמאבק צריך סמל מוחשי שסביבו יכולים להתלכד גורמים רבים ושונים זה מזה. לכן השקיעו מאמץ יחצ"ני אדיר בשיקום ה"מאווי מרמרה" ובבניית פולחן סביב הדם שנשפך על סיפונה. לכן, ספינה זו תעמוד במרכז המשט הבא שמתוכנן לצאת לדרך בשבוע האחרון של יוני, אחרי הבחירות הכלליות בטורקיה שיערכו ב-12 ביוני. ארדואן ומפלגתו צפויים לזכות בבחירות אלה בניצחון סוחף והממשלה באנקרה אינה רוצה שום הסתבכות שעלולה להפריע לה לפני מועד זה.

אמצעי נוסף הן ה"הפתעות" שמבטיחים-מאיימים בהם מארגני המשט. המארגנים אינם מפרטים כמובן מהן אותן "הפתעות", אך יש סיבה טובה להניח כי במקביל למשט יעשה ניסיון להביא כמה מאות פעילים לרצועה בדרך האוויר (למשל על-ידי נחיתה במה שהיה פעם שדה התעופה עיטם ליד אל-עריש), או אפילו לארגן טיסות של מאות פעילים בטיסות קו רגילות לנתב"ג ביום אחד ולערוך הפגנה בשדה. אחד התאריכים שעלה בהקשר זה הוא 8 ביולי.

צריך סמל. המרמרה שופצה כדי לשמש סמל לקראת המשט השני

אפשרות אחרת, סבירה יותר, היא שהדייגים העזתים יצאו בהמוניהם בסירות ללב ים כדי לקדם את פני המשט. העזתים כבר התכוננו לבצע מהלך כזה לפני חודש במחאה על כך שחיל הים אינו מתיר להם לצאת למרחק העולה על 5 ק"מ מהחוף. האיסור הזה שהטילה ישראל נועד למנוע העברת נשק מספינות הפועלות בשרות איראן או סוריה לסירות הדייגים העזתים בלב ים. אך דייגי עזה טוענים כי מגבלה זו אינה מאפשרת להם להתפרנס ולמצות את יכולותיהם לאסוף דגה במים עמוקים. אם ייצא "משט דייגים" מעזה אל עבר המשט הגדול, יצטרך חיל הים לפצל את כוחו כדי לטפל בשניהם בעת ובעונה אחת.

עצירה "קרה", כלבים וספינות שטח

בישראל עוקבים בלא מעט דאגה אחרי הכנות אלו וכל הגורמים הרלבנטיים משקיעים מאמצים כדי לסכל ולשבש אותן. אגף המודיעין בצה"ל והמוסד משקיעים מאמץ פרטני במעקב אחרי הכנות וכוונות מארגני המשט. הקבינט ופורום השביעיה קיימו כבר כמה דיונים בנושא. הכוונה בירושלים, לפחות כעת, היא לא להניח למשט לעבור.

בהתאם לכך פתחה מערכת הביטחון כבר לפני שלושה חודשים במהלך כולל של תכנון, בחינת שיטות פעולה חדשות לעצירה "קרה" של אוניות המשט בלב ים ואולי גם באמצעים נוספים, צבירת אמצעים (מספינות שטח ועד כלבים) להשתלטות ללא ירי חי על האוניות ונוסעיהן, ואימונים משולבים של שייטת 13, חיל האוויר, יחידות עילית של צה"ל וכוחות מיוחדים של המשטרה. ההכנות הללו מתבצעות תחת הנחיה ופיקוח צמודים של שר הביטחון אהוד ברק, הרמטכ"ל בני גנץ, ומפקד חיל הים, אלי מרום. מה שלא פחות חשוב - אולי אפילו חשוב יותר - היא המערכה המדינית שמנהלים משרד ראש הממשלה, משרד החוץ ומשרד הביטחון במטרה לשבש את הכנות מארגני המשט ואת יכולותיהם.

סייע לשכנע את אירופה. הנשק בספינה האיראנית (צילום: צפריר אביוב)

המערכה המדינית הזו גרמה לאחרונה למזכיר האו"ם, באן קי מון, להכריז כי הוא מתנגד לקיום המשט המתוכנן. אישים ודיפלומטים ישראלים הצליחו לשכנע לא רק אותו אלא גם מנהיגים אירופים רבים כי ישראל אינה מטילה יותר מצור על הרצועה וכי המצב הכלכלי והתברואתי בה טוב מאשר אי פעם. כמה מבין מנהיגים אלה כבר הכריזו כי הם מתנגדים למשט, ויעצו לאזרחי מדינותיהם לא לקחת בו חלק. במקביל, סייעה תפישת הנשק האיראני על אוניית המשא "ויקטוריה" לשכנע מנהיגים באירופה ובמדינות ים-תיכוניות כי הסגר הימי על עזה מוצדק ונחוץ.

המאמצים נושאים פרי: אין ביטוח לספינות

כתוצאה מכך נוטות כבר יוון וקפריסין לא לאפשר לספינות המשט להשתמש בנמליהן כבסיס יציאה לעבר עזה. התראות הועברו מישראל גם לבעלי אוניות שמארגני המשט ניסו לחכור או לרכוש, וגם לחברות לביטוח ימי. כתוצאה מכך מתקשים אנשי ה-IHH להשיג ספינות וחברת הביטוח העולמית הגדולה "לוידס" ממאנת לבטח את ספינות המשט. המאמצים האלה נושאים פרי. לעת עתה הצליחו מארגני המשט להבטיח את השתתפותן של רק ארבע ספינות, פרט למאווי מרמרה, שישתתפו בוודאות במשט. מספר המשתתפים עומד כעת על פחות מאלף.

אבל בישראל עדיין לא החליטו סופית על הדרך שבה יטופל המשט. אחת האפשרויות הנבחנות ברצינות היא לערוך בלב ים או באחד מנמלי המוצא בדיקה מדוקדקת של מטעני ספינות המשט ואנשיהן. הבדיקה תתבצע על-ידי פקחים מומחים מטעם גורם בינלאומי המקובל על ישראל, למשל נאט"ו או האו"ם. אם ימצאו הפקחים כי הספינות, מטענן ואנשיהן אינם נושאים נשק או חומרים לייצורו יורשו ספינות המשט לשוט באין מפריע לעבר החוף העזתי. זאת תוך הכרזה ברורה מצד ישראל כי כל ספינה שתרצה בעתיד להתקרב לעזה תצטרך לעבור בידוק מחמיר כזה.

אולי אף במתקן מיוחד שיוקם לא הרחק מחופי עזה.

מעניין לציין כי סגן נשיא ה-IHH, חוסיין אורוץ', הפתיע שלשום בראיון לערוץ 2 באומרו כי ארגונו יקדם בברכה בידוק בספינות המשט. היה ברור מדבריו כי לא יסכים שהבידוק ייעשה על-ידי ישראלים, אך הוא למעשה היה זה שהציע באותו ראיון ביוזמתו את הבידוק על-ידי גורם בינלאומי כפיתרון שימנע קונפליקט אפשרי עם צה"ל בלב ים. ייתכן שעמדה חדשה זו היא תוצאה של לחץ מאחורי הקלעים מצד ממשלת טורקיה, שמעוניינת להימנע מהדילמה שאליה היא עלולה להיקלע אם המשט יסתבך בהתכתשות עם חיל הים הישראלי. הרעיון הועלה בישראל כבר לפני המשט הקודם, אך נפסל על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון. כעת ראוי שקובעי המדיניות בישראל ישקלו את עמדתם מחדש. היתרון התדמיתי והמעשי שתפיק ישראל מעצם העלאת אפשרות זו והצעתה לגורמים בינלאומיים עשוי להעניק לנו נקודות זכות רבות בזירה הבינלאומית אפילו אם בסופו של דבר לא יצא לפועל.