בלי לחפור: 10 דרכים לעודד שיחה עם הילד

אמא: "מה שלומך? איך היה בבית הספר?"

בת: "אחלה, סבבה..."

אמא: "איזה יופי, היה משהו מעניין?"

בת: "לא!"

אמא: "נו, ספרי משהו"

בת: "אין מה לספר"

אמא: "אולי בכל זאת? משהו קטן"

בת: "אוף אמא, את חופרת!"

מתי בדיוק הפכו הילדים שלנו מיצורים חמודים שמשתפים אותנו בכל הגיג, סיפור וקוריוז שולי שאירע להם (עד שייחלנו לדקה של שקט) ל"זומבים מהלכים" שעושים טובה כשהם משנים הבעה בפרצוף ונראה ששיתוף עולה להם בבריאות?

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

באיזה גיל בדיוק התחולל המהפך השקט הזה, ואיך קורה שכשהם מתאגדים עם עוד שני חברים זו כבר סכנה חמורה לעור התוף, שלא לדבר על כך שדקה אחרי שהם נפרדים הם מתיישבים לעוד שעה-שעתיים בפייסבוק, בסקייפ ובמסנג'ר כי נורא דחוף להם לספר עוד משהו ששכחו? האם יכולה להיות לנו שליטה על כך?

תחילה שתי שאלות, וענו עליהן בכנות בבקשה:

1. כשהילדים קטנים ומכרכרים סביבנו בסיפורים בלתי-פוסקים, אתם:

א. מקשיבים בחצי אוזן בקושי ואומרים בכל עשר שניות "כן חמוד, יופי חמוד, מעניין מאוד".

ב. אומרים בדרך כלל "אמא עסוקה עכשיו, לך לספר לאבא" או "תספר לי מחר בבוקר".

ג. מקשיבים, אבל בעיקר מהנהנים או נותנים עצות ולא באמת מנהלים דיאלוג.

ד. מקשיבים לכל פיפס וסיפור והצגה ומשתפים גם אותם בתובנות ובחוויות משלכם.

2. כשהילדים גדלים קצת (גילאי 12-10), אתם:

א. חוזרים הביתה מהעבודה ומיד "נובחים" - "תראו איך הבית נראה! למה לא סידרתם? מה עשיתם?"

ב. כשהם שואלים שאלה אישית עליכם פוטרים אותם כלאחר יד ולא עונים באמת.

ג. מבלים איתם ב"מגרש הביתי שלהם" - רואים סרטים שהם אוהבים, יוצאים למקומות שהם מעדיפים.

ד. מנהלים איתם שיחות על נושאים שברומו של עולם, ולא רק עליהם או עליכם.

ככל הנראה, רובנו נמצא את עצמנו יותר בשתי האפשרויות הראשונות בכל שאלה.

שיחות לוגיסטיקה ומשחקי דמיון

באופן טבעי ילדים רוצים להביע את עצמם ולתקשר גם באמצעות שיח, מרגע שלמדו לדבר. אפשר לחלק את התקשורת המילולית עם ילדינו הקטנים לסוגים הבאים:

כשהילד משחק לבד או עם חבר - תוך כדי משחק הילד בונה עולם של דימויים ודמיון ויכול לדבר עם עצמו ועם הסובבים אותו. אם הוא מתאר לנו מצב דמיוני תוך משחק בלגו או בחפצים אחרים, תפקידנו מסתכם בכניסה לעולם שהוא יצר באותו הרגע ובשותפות בו.

אם נחזיר אותו למציאות בכך שנאמר "אבל אתה יודע שאין באמת שדים", נסגור מיד חלק מצוהר התקשורת עמו. ככל שאמירות כאלה יצטברו, הילד יחשוב שמשהו לא בסדר בדמיון שלו או במחשבותיו ויימנע מלהביע אותן.

שיחות לוגיסטיקה - אנחנו מבלים זמן לא מועט מחיינו ב"סידורים" עם הילדים: התארגנות לקראת יציאה, סידור החדר, התלבשות, ארוחה ורחצה. בין מטלה אחת לשנייה, מבלי שאנחנו שמים לב לכך תופס החלק הזה בתקשורת שלנו איתם חלק נכבד של היום. מדובר לרוב בתקשורת קצרה של "עשה" ו"אל תעשה", שהופכת גם בבתים רבים לבסיס למלחמות ולמאבקים.

הילד מנסה לסגל לעצמו תכונות של חתול: לחמוק, להסתתר, להפוך את הקערה. הוא לומד דרכנו תקשורת של משא ומתן, וחשוב שנדע לתחם את סוג התקשורת הזאת כך שתהיה אפקטיבית. דרך יעילה אחת היא ליצור כלל מוביל שעל פיו פועל סדר היום, כך שלילד ברור מה מצופה ממנו וגם מה המחיר של אי ביצוע המטלות. בצורה הזאת נימנע מכניסה ללופ של ויכוחים.

זמני משחק ובילוי משותפים - זמני משחק, ארוחות או בילוי משותף אחר הם הזדמנות נפלאה לשוחח באמת, לשאול שאלות שהתשובות עליהן אינן רק כן-לא-שחור-לבן, לשתף בחוויות משלכם ולהרגיל אותם לתקשורת.

שאלו כך: "איזה סיפור הגננת סיפרה היום בגן?" (צילום: shutterstock)

איך מתחילים לעשות את זה? הנה עשר דרכים שכדאי לנסות:

1. תקשורת היא דלת דו-צדדית

אם תקפידו לשתף את הילדים ולשוחח איתם מגיל צעיר, סביר להניח שזה יהיה המודל שתכתיבו, כך שגם כשיגיע השלטר של גיל ההתבגרות - היכולת לשתף תישאר.

2. מציאת מכנה משותף

הילדים שלכם באו מכם (ברוב המקרים...), כך שיש בהם איקס אחוזים מהאישיות שלכם וגם מהאהבות ומהשנאות. מצאו את המכנה המשותף הזה לילדיכם, טפחו אותו ובנו עליו את רובדי הדיאלוג שלכם.

3. בילוי זמן איכות

בין הזמן שהם מבלים בבית ספר, אצל חברים ובתנועת נוער ואתם בעבודה - כמה זמן משותף נשאר ביחד? אל תבזבזו את הזמן הזה בשיחות לוגיסטיקה ובמתן הוראות לילדים. הרבה יותר קל ונוח להיצמד ל"תביא" ו"קח" מאשר להשקיע מאמץ בשיחות של ממש.

4. לא לבטל רגשות

כשהם כבר מספרים ומשתפים, אל תנסו מיד לסדר להם את החיים ולתת עצות ואל תבטלו את תחושותיהם. זה בדיוק הדבר שיאטום אותם מלהקשיב ולספר עוד. תקשיבו, תשתתפו, אפשרו להם לראות שאכפת לכם באמת.

5. כבדו סודות

הבינו את הצורך שלהם - בעיקר בגיל ההתבגרות - מעולם פרטי משלהם, כזה שגם יש בו סודות, אך הקפידו להראות להם תמיד שאתם שם בשבילם ברגע שיזדקקו לכם.

6. משהו טוב - משהו רע

בסדרות ובסרטים האמריקאיים המשפחה יושבת בארוחת הערב וכל אחד מספר על דבר טוב שקרה לו ועל דבר רע. אם לא הצלחתם להטמיע שיתוף מגיל קטן, אל תרימו ידיים: צרו משחק שייראה אולי מלאכותי בהתחלה, אבל כזה שיאפשר שיתוף טבעי יותר בהמשך.

7. סימנים מזהים

שימו לב לסימנים מוקדמים לכך שילדכם מבקש לתקשר ולא יודע כיצד - הוא חג סביבכם, מתבונן בכם מבלי לדבר,  מתחיל משפט ולא מסיים, מרבה להשתמש בביטויים כמו "לא חשוב" או "לא משנה", משפיל מבט או נע בחוסר נוחות. שדרו לו ברכות ובעדינות שאתם מבינים שמשהו עובר עליו, ושתשמחו לשמוע ולנסות לעזור.

לילד אחד יתאים מגע מחבק ושתיים-שלוש מילות פתיחה, ואחר יהיה זקוק לכמה "תחנות מרככות" בדרך לפתיחות. אם תשדרו אמון ללא סייג, פתיחות, תחושת עוגן וחוסר שיפוטיות תגלו שגם הילדים הכי מסוגרים רוצים לשתף ואף מוצאים את הדרך לכך.

8. אתם המודל

ילדים מחקים את הוריהם כמעט בכל גיל. אם אתם מנהלים זוגיות, שימו לב לסוג המודל שאתם משמשים עבור הילדים שלכם. בית שבו ההורים שותקים - מגדל ילדים שותקים.

9. מקדו את השאלות

השאלה "איך היה בגן?" כללית מדי ולרוב תקבלו תשובה שתסתכם ב"כיף". כדי לעודד שיחה רצוי לשאול שאלות פתוחות וממוקדות, למשל: איזה סיפור הגננת סיפרה היום? עם מי שיחקת בחצר? מה אכלתם לצהריים, שניצל?

גם אם לא אכלו היום שניצל או שהגננת לא הקריאה כלל סיפור, יהיה קל יותר לילד לומר "לא, היום הגננת לא קראה לנו סיפור אלא שיחקנו ב..." וכן הלאה. הילדים חשופים לכל כך הרבה גירויים בגן, כך שלא תמיד קל להם לזכור חוויות ואירועים ולשלוף אותם ברגע הנכון. לעתים נדרש זמן לעיבוד ובעזרת רמזים בגוף השאלה אפשר לעורר את הזיכרון ולפתח שיחה.

10. מודעות לרגשות

חשוב מאוד להעלות את המודעות של הילדים למנעד הרגשות, להרחיב ולהעשיר אותו. מגוון הרגשות שהם חווים רחב הרבה יותר מ"כיף" או "לא כיף", אבל הם אינם יודעים כיצד להביע אותו במילים.

נסו לחשוף בפניהם סוגי רגשות שונים באמצעות מדבקות של פרצופים עם רגשות, משחקי תפקידים מדומיינים, ספרים ועוד. בסיפורים רבים יש תמונות הממחישות מצבים ורגשות שונים, ואפשר להיעזר בהן כדי להסביר לילד איך נראה אדם כועס, מתבייש, גאה וכדומה. 

אפשר להיעזר גם בדוגמאות מהמציאות הקרובה של הילד ולשקף לו איך הוא בסיטואציות מסוימות, במשפטים כמו "אני רואה שאתה עצוב", "אני מבינה שאתה כועס", "איזה כיף לראות אותך שמח" ועוד.

הכותב הוא מטפל בשיטת אלבאום ומנכ"ל מרכז אלבאום למצוינות אישית.