של מי החתונה הזו בכלל?
זו אמורה להיות הצהרה של אהבה, התחייבות של שני אנשים. אז למה לכל אחד יש מה להגיד ולדרוש לגבי האופן בו האירוע המרגש אמור להתרחש, פרט לזוג המיועד? זוגות יקרים, החזירו לעצמכם את השליטה על החתונה שלכם
זה התחיל בשקט, בלי סימנים מוקדמים. אחרי שמי שהציעו לו אמר או אמרה "כן" וסבב הטלפונים למשפחה ולחברים הסתיים, ישבתם לתכנן את החתונה שלכם. אי שם בין סגירת האולם או הגן והדיג'יי, מגיעה שאלה מגיעה שאלה על כוס קפה מחבר או חברה סקרנים. הם רוצים לדעת איך האירוע הולך להיראות, וכשאתם עונים, התשובה שלכם מגלה שלקחתם הכול בחשבון, למעט את הרצונות שלכם.
אולי רציתם אירוע קטן, בצהריים על חוף הים – אבל אמא (לא חשוב מאיזה צד) לא הסכימה כי הלחות תהרוס לה את הפן, ובכלל, בצהריים נורא נורא חם. עדיף לעשות את זה באולם גדול וממוזג, שם יהיה מקום ל-600 האורחים, שכוללים קרובי משפחה שאתם לא יודעים את שמם, קולגות של ההורים, החברים של האחים, אה כן, וגם כמה חברים שלכם שהרשו לכם להזמין.
בכל ארגון ארוע רב משתתפים משחק גורם הלחץ, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בתכנון החתונה שלכם. וכולם רוצים לעזור, באמת, רק שלפעמים מכל העצות הטובות שתחת חלקן מסתתרות ציפיות ודרישות, קל להתבלבל ולאבד את עצמכם בתוך אירוע שהיה אמור להיות שלכם.
ההורים הם בדרך כלל באמת הראשונים להתערב, ומבחינתם, יש להם סיבות מוצדקות. הם הביאו אתכם לעולם ועד הלום, ורק רוצים את הטוב ביותר עבורכם, אלא שהטוב הזה כולל את החתונה המושלמת והמושקעת ביותר, בדיוק כמו שהם רואים אותה בעיני רוחם, עם השמלה והחליפה שהם בחרו לכם, במיוחד אם הם מסייעים במימון שלה.
זו הזדמנות בשבילם להגשים את כל הפנטזיות שלא היו בחתונה שלהם, בתוספת האורחים שהם בטוחים שחשוב והכרחי להזמין כי אחרת יהיה לא נעים. כל זה טוב ויפה, כל עוד אתם מסכימים איתם. אם אפשר להקשיב לעצות (הנחושות) משני הצדדים ולמצוא את העמק השווה, מה טוב.
אבל, אם חילוקי הדעות בין האופן בו אתם רואים את החתונה שלכם לקונספט שלהם אינם ניתנים לגישור, מישהו יצטרך לוותר, והפעם, אין שום סיבה שאלו יהיו אתם. אין מה להרגיש רע לגבי זה. לפעמים גם לשני אנשים קשה להגיע להסכמה, לא כל שכן לשישה.
עדיף לממן לבד במקום להיכנע לתכתיבים
אל תפחדו להסביר כל אחד להוריו הוא (אלא אם כן למי מכם יש דיבור ישיר ומשכנע יותר עם ההורים של בן או בת הזוג), שלמרות שחשוב לכם מאוד שגם הם ייהנו ויחגגו איתכם את האהבה שנפלה בחלקכם, המילה האחרונה צריכה להיות שלכם. בפועל אפשר לעשות את זה בצורה עדינה ויעילה. למשל, בענייני המוזמנים, שימו קו גבול, עד קרובים מדרגה שנייה, או רק אלו שגם אתם מכירים.
ואם לא נוח לכם להתנגד למי שעוזר לחתונה שלכם לקרות, גם עם זה אפשר להתמודד. אפשר ואפילו רצוי לזכור שהעזרה הכלכלית צריכה לבוא ממקום של נתינה בלב שלם, ולא כדי לאפשר להוריכם שליטה על האירוע. אם זה לא אפשרי, במקרה הכי גרוע שווה לשקול מימון עצמי של החתונה. זה אולי ייקח לכם יותר זמן וידרוש אירוע יותר קטן, אבל אם זה מחיר החופש, יכול להיות שזה מה שצריך לעשות.
אולי ככה אמא שלך לא תמצא אותי (צילום: shutterstock)
אחרי ההורים, גם קרובי משפחה נוספים וחברים לא טומנים ידם בצלחת. סביר להניח שלא מעט מהם ידעו לספר לכם כמה מוצלח היה הטקס שלהם, המיקום, האוכל, הדיג'יי והשמלה, ויציעו לתת לכם אינספור מספרי טלפון, כדי שתוכלו ללכת בדרכיהם המוצלחות. חלק מהעצות בהחלט עשויות להיות מועילות, אבל גם מבלבלות.
חשוב שתזכרו שמה שהיה נכון ומרגש, גם עבור החברים הכי טובים שלכם, לא חייב לקלוע לטעם שלכם – ואתם לא תעליבו אף אחד אם לא תיישמו את המלצתם לשמלת קצפת עם שלושה חישוקים, כניסה במסוק עם שיר מטאל לחופה, רב מזמר או פסלי ברבורים צפים בנחל מלאכותי שיעטרו את הרחבה.
לא מזיק להקשיב למה שהחברים והמשפחה אומרים, אבל חשוב לדעת איך להאזין לדבריהם. עדיף להתייחס לשלל העצות כאוסף של טיפים, יעילים יותר או פחות, מבעלי הניסיון שסביבכם בתכנון היום הגדול. תוכלו לחשוב עליהם כעל חוויות של אחרים, שמעניין ואפילו אפשר ללמוד מלשמוע אותן.
לא את כל מה שיציעו לכם אתם צריכים לבצע, ולא את כולם תצליחו לרצות, גם אם תנסו. אבל, אם תזכרו שעליכם לקלוע לא רק לטעמם של האורחים, אלא בראש ובראשונה לזה שלכם, סביר להניח שתצליחו להפיק אירוע שיתאים לרובם, ומי יודע, אולי אפילו תיהנו.
לפנייה לכתב/ת 
