בנקים, אל תקחו את כבשת הרש
מדי שנה נקלעים כ-2,000 אזרחים לקשיים כלכליים ואינם מסוגלים לעמוד בתשלומי המשכנתא. הבנקים לא מרחמים - וגובים גם עמלה על הפירעון המוקדם. האם ישתנה רוע הגזירה?
תורת ישראל חרתה על דגלה את ערך ה"צדק" כאחד החשובים שבערכיה, וציוותה: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף!" (דברים טז, כ). לאור זאת אף קבע התלמוד ככלל כי "אין מרחמין בדין" (כתובות פ"ט מ"ב).
- לפרויקט "צהר לחקיקה" ב-ynet - לחצו כאן
יחד עם זאת, המסורת היהודית הדגישה כי כל ערך, ואפילו ערך חשוב כ"צדק", הופך לשלילי כאשר הוא אינו מאוזן. כל אלו עמדו לנגד עיניי כאשר הנחתי את הצעת חוק הבנקאות על שולחן הכנסת.
הגמרא (בבא מציעא פג ע"א) מספרת על האמורא רבה בר בר חנה, שסבליו העניים פשעו ושברו ברשלנותם חבית יין, שהיו צריכים להוביל. מצד הדין היה רשאי רבה בר בר חנה לא לשלם להם על עבודתם, ובנוסף אף לגבות
מהם פיצוי על הנזק. להפתעתו הרבה, רב, גדול אמוראי בבל, פסק כי בשל עוניים של הפועלים על רבה לשלם להם שכר מלא על עבודתם, ולא לגבות מהם פיצוי על הנזק, בנמקו: "לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר" (משלי ב, כ).
ברוח זו קבעו חכמי בית הלל כי אורחי חתונה צריכים לשיר שהכלה "נאה וחסודה", כמקובל בזמנם, גם אם אינם מרגישים שזהו תיאור "צודק" של יופייה. בחיים לא מספיק להיות צודק; צריך גם להיות רגיש: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהילים פה, יא).
קשיים במשכנתא
מדי שנה נקלעים כ-2,000 אזרחים לקשיים כלכליים כבדים, והם אינם מסוגלים עוד לעמוד בתשלומי המשכנתא. הבנקים מפעילים סוללות עורכי דין, המוציאים צווי הוצאה לפועל, מעקלים חשבונות והכנסות, ומפנים את הלווה מביתו על מנת למכור את הנכס ולקבל את כספי המשכנתא בחזרה. הליכים אלו מובילים לא אחת לפירוק משפחות, לצלקות נפשיות ולפגיעות בריאותיות.חז"ל לימדונו כי כשאדם נקלע לקשיים כלכליים, קיים צורך דחוף לגלות רגישות ולעזור לו בטרם יתמוטט כליל: "למה זה דומה, למשאוי שעל החמור, עודהו על החמור אחד תופס בו ומעמידו. נפל לארץ, חמישה אין מעמידין אותו" (רש"י על ויקרא כה, לה). מעט חמלה ברגעי משבר עשויה לעזור ולהעמיד את המתמוטט על רגליו ובכך להפכו לאזרח מתפקד ותורם.
בניגוד לכך, הבנקים, אשר רווחיהם עולים על 5 מיליארד שקל בשנה, אינם מסתפקים בעיקול "כִּבְשַׂת הָרָשׁ" תמורת ההלוואה, אלא מוסיפים לגבות מהלווה "עמלת יציאה" גבוהה, כאילו בחר מרצונו לפרוע את כספי המשכנתא לפני תום המועד.
ייתכן שמשפטית הבנקים "צודקים" במעשיהם, שכן הלווה הסכים לכך בשעת לקיחת המשכנתא; אך הם בוודאי אינם נוהגים בהתאם למסורת היהודית אשר תיארה אותנו כ"רחמנים, ביישנין וגומלי חסדים" (יבמות עט ע"א). בהתאם למסורת זו נקבע במקורות היהדות כי אין לתבוע חוב כשידוע שאין ללווה יכולת לפרוע (רמב"ם מלווה ולווה הלכות ב-ג), כי אין להיכנס באופן פרטי לבית הלווה כדי לעקל את נכסיו (רמב"ם שם ג,ד), וכן כי בכל מקרה של עיקול יש להותיר ללווה את צרכיו הבסיסיים (רמב"ם שם הלכה ז). מתוך עמדה בסיסית זו התנגד בג"ץ להכנסת לווים למעצר במקרה של אי תשלום חוב, בלא הכרעה שיפוטית של ראש ההוצאה לפועל.
גביית "עמלת יציאה" מהלווים לא רק שהיא אינה מעשה רחום, אלא היא גם מעשה לא חכם מבחינת האינטרס הציבורי, משום שאם הלווה יתמוטט סופית, הוא ייפול למעמסה כבדה ולאורך שנים על הציבור כולו, וכלשונם של חכמים: "אפילו חמישה אינם מעמידים אותו".
לא למוטט
הצעת חוק הבנקאות (תיקון - עמלת פירעון מוקדם בעת מימוש נכס) התשס"ט–2009, שאותה הנחתי על שולחן הכנסת, מבקשת לבטל את עמלת הפירעון המוקדם בעת מכירת נכס של לווה. על פי הצעת החוק, מאחר שבעצם מימוש הנכס משיב הבנק את כספי ההלוואה, אי-גביית עמלת יציאה אינה מהווה הפסד עבורו, אלא רק הפסד חלקי של רווחיו, ומשום כך אין מקום לזרות מלח על פצעי החייבים ולמוטטם כליל. בבסיס הצעת החוק נמצא היחס המרחם של המסורת היהודית כלפי לווים, והדאגה לחמלה ולסולידריות: "שכל ישראל אחים זה עם זה" (במדבר רבה ט).
חברה שבה כל אחד דואג ל"מגיע לו" על פי צדק - ימיה קצובים. זו הייתה הגישה השלטת בסדום לפני חורבנה: "שלי שלי, ושלך שלך – זו מידת סדום" (אבות ה, י), וזו גם הייתה העמדה המובילה בירושלים בדור שלפני החורבן: "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו (=פעלו) לפנים משורת הדין" (בבא מציעא ל ע"ב).
משום כך, מחובתנו כמחוקקים לעודד גישה חברתית ומשפטית המאזנת בין "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" לבין "אַהֲבַת חֶסֶד" (מיכה ו, ח), כחמלה על החלש וכחלק מעיצוב הזהות הלאומית שלנו.
"צהר לחקיקה" הוא פרויקט משותף של ynet ועמותת רבני צהר. הצעתו של כבל אושרה היום (ג') בוועדת הכלכלה של הכנסת.
לפנייה לכתב/ת 
