פתאום כולם רוצים לזנק לאתמול

השנה היא 2011. השנה בה התכנסו קברניטי הטלוויזיה המסחרית והחליטו שעשור וחצי אחרי שירדו מהמסך, הגיע הזמן להחזיר את קומדיות המצבים האהובות משנות ה-90. לא מדובר במהלך שיספק לנו עוד שידורים חוזרים מרגיעים של "סיינפלד" ו"חברים" בשעת לילה מאוחרת, אלא בניסיון ליצור גרסאות ישראליות לאותן קלאסיקות.

"הכל נשאר במשפחה". זוכרים את המקור?

זוכרים את ההצלחה האדירה של איצ'ה כבן דמותו של ארצ'י בנקר לפני מיליוני שנים? אז החליטו המנהלים שהגיע הזמן לשחזר את אותה היסטריה, והפעם הקורבנות הן "בנות הזהב" (שעלתה לא מכבר לאוויר בערוץ 10), "נשואים פלוס" (שעליה החלו לעבוד בזכיינית ערוץ 2, "קשת") ו"כולם אוהבים את ריימונד" (שאותה מפתחת המתחרה, "רשת").

• זנקו איתנו אל העבר בעמוד הפייסבוק של זינוק לאתמול!
  

ובכן הקריאה שלנו היא אחת וברורה: תפסיקו. תנטשו את הספינה, תוציאו את הפלאג מההפקה ותשלחו את כולם הביתה, תתַרְצוּ שאין תקציב או שקר כלשהו, תשרפו את הכל קיבינימט, תעשו משהו, רק תצילו אותנו מהמבוכה הזו. הקריאה הנרגשת הזו מגיעה מכותב שהסיטקומים של שנות ה-90 מרכיבים חלק אדיר מעולמו, למרות שכבר חלפו 20 שנה. הסיבות להפסקת הטרנד הטלוויזיוני המזעזע הזה הינן רבות ומרובות, והנה שלוש הבולטות בהן.

1. תסתכלו בשעון

הרבה מאוד השתנה בנוף הטלוויזיוני מאז שאותן סדרות עלו לאוויר בארצות הברית. אפילו אנחנו התקדמנו, הקמנו את הטלוויזיה המסחרית, קיבלנו בחיבוק את הכבלים והלווין ואת ריבוי הערוצים, שיגרה טלוויזיונית נפלאה שבשנות ה-80 היינו יכולים רק לפנטז עליה תחת הכותרת "כמו באמריקה".

אל בנדי (מימין). עיצב תקופה בחיינו

כמו הטכנולוגיה, כך גם ההומור. למרות שעדיין יש לי דמעות של צחוק בעיניים כשאני צופה בפעם המיליון באותו פרק של "נשואים פלוס", אני לא בטוח אם הייתי צוחק אם הבדיחות האלה היו נכתבות היום לראשונה. ההומור תמיד יישאר חצי אינטליגנטי-חצי מטופש, אבל אותן בדיחות משפיעות עליי ועל שאר הצופים כל כך מכיוון שהן עיצבו תקופה גדולה בחיינו.

אלה דמויות שהתיישבו לנו בנשמה בגיל צעיר, והולכות איתנו כברת דרך ארוכה. ועם כל הכבוד, לא ברור איך צחי גראד כאל בנדי אמור לטלטל ולהצחיק את עולמם של נערים ונערות צעירים שרק מגלים את עולם הטלוויזיה.

2. איזו שפה אתם מדברים?

"אישה שמנה נכנסה היום לחנות נעליים, אמרה לי שהיא מחפשת משהו שהיא תוכל להיכנס אליו, אז אמרתי לה נסי את באר שבע!". נשמע מדהים, הא? אז זהו שלא.

"בנות הזהב" הישראליות. תפסיקו עם זה כבר! (צילום: יוסי צבקר)

אותן בדיחות של אל בנדי שעיצבו את הסדרה לאורך כל עונותיה עומדות לחטוף טיפול עִבְרי, וזה הולך להיות כואב כמו ביקור פתע אצל השיננית. ולא רק בנדי, ההצלחות של "ריימונד", "בנות הזהב" ועוד עשרות רבות הגיעו בגלל הדיאלוגים, בגלל השפה הקולחת והדינמיקה שבין הדמויות. אז עברית שפה יפה, אבל כשצריך לגרום לה לעבוד באנגלית, ועוד אנגלית של טראש טלוויזיוני, היא די מכוערת.

3. בחייאת, תשקיעו קצת!

אז מה פתאום התחלתם לרכוש את הסיטקומים האלה באיחור אדיר? חסרים כותבים ישראלים מוכשרים? ממילא הטלוויזיה המסחרית מציגה תוכן על גבול האסון ככל שהזמן עובר,

אז אם יש קצת כסף להשקיע, לא כדאי להשקיע אותו בפיתוח רעיונות חדשים ומקוריים?

ואם באמת חשוב לכם להעביר את ההומור המצוין של הסיטקומים האמריקאים של הניינטיז, ואתם רוצים שגם הדור החדש יהנה ממנו, אז עשו לעצמכם טובה ופשוט תשדרו את המקור. אפילו שמדובר בשידור חוזר מאוחר מאוד. אני למדתי אנגלית בזכות אותן תוכניות, למדתי על מערכות יחסים וגם על נושאים רציניים כמו גזענות ומשפחתיות בזכות ארצ'י בנקר ומשפחתו. סמכו עלינו שרק ככה זה יעבוד. לפחות עבור חלק מאיתנו. תתחשבו, תנו לנו קצת קרדיט.