סיפורים בשני קולות

דימויים אנכרוניסטיים להשלמת ההופעה (צילומים: Leland Brewster)

בסיפוריה, אנדרסון חובטת באמריקה, מציגה את הרעיונות שלה לגבי מדידת זמן, מעלה את השאלה למי הירח שייך, שכן העולם ידרש לה כשירצה להעביר לשם את הפסולת שלו ('הרוסים טוענים לבעלות כי הם היו ראשונים להגיע אליו. האמריקאים טוענים לבעלות כי הם הנחיתו עליו את החבר'ה הראשונים והאיטלקים אומרים שהם היו הראשונים שראו אותו..'), מוצאת קשר פתלתל בין מקורות משפחתה לאיסלנדי תמהוני וממצמץ, מספרת על לידת לולה-בל הכלבה שלה (סיפור פנטסטי ומצחיק שאהבתי במיוחד) ובשני מונולוגים מרגשים, נוטשת את הציניות ומספרת על הגסיסה, הפרידה והמוות של אימא שלה.

את הסיפורים היא מספרת בשני קולות: בקולה הטבעי ובקולו הגברי, הדמוני והמתנשף של האלטר-אגו שלה, כשהיא משתמשת באפקט ההרמוניזר. אני לא יודעת אם תהיינה כתוביות בעברית בהופעות בארץ. בברלין הוקרן לאורך ההופעה תרגום לגרמנית, וברגעים שהאפקט ריטש לא רק את הקול אלא גם את המילים, מצאתי את עצמי קוראת את הכתוביות בגרמנית ממסך הוידאו, מה שעזר לי מדי פעם להבין וגם ללמוד מילים חדשות.

צפו בקטע מתוך Delusion

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/0311/2302111818deluzia.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;538.Entertaiment-542.MusicHP-632.MusicReviews&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

על הבמה אנדרסון לבד, אין לה שותפים מלבד שלושה מסכי וידאו וספה. הדימויים המוקרנים עליהם משלימים את המילים ולמרות שהם אינם חדשניים - ואולי במידה מסוימת אנכרוניסטיים - הם ממלאים חלל חשוב שבלעדיו ההופעה לא הייתה שלמה.

המוזיקה ב-Delusion משמשת בעיקר כרקע לסיפורים או כאתנחתא ביניהם. אנדרסון מנגנת על מקלדות קטנות ומפעילה סיקוונסרים זעירים, אבל הרגעים המוזיקליים המרשימים ביותר, באמת מרשימים, הם כשהיא מנגנת על הכינור החשמלי שלה, המועבר דרך אפקטים שגורמים לו להשמע כמו סקציית כלי מיתר עשירה ויפהפיה.

הופעה סגורה בתוך עצמה, כמו ספר 

לאורך ההופעה, למעט התפרצויות צחוק של הקהל לנוכח הקסם, השנינה והדמיון ההזוי של אנדרסון, לא נשמעו מחיאות כפיים. הן נשמרו לסוף. הקהל ואני מחאנו כפיים ממושכות, בעמידה, מנסים להחזיר לאנדרסון הערכה והערצה לכוחה כפרפורמרית, שחקנית, מוזיקאית, ובעיקר, לפחות מאחורי מחיאות הכפיים שלי, כסופרת מבריקה. אנדרסון, מצידה, חזרה לבמה וניגנה תודה קצרה על הכינור שלה.

Delusion היא הופעה הסגורה בתוך עצמה, כמו ספר הכרוך בכריכה, לא יכול להיות לה הדרן. ההדרן היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא כשאנדרסון תפרסם את סיפוריה בכתב ולא תשאיר אותם רק בזכרונו של הצופה. אני אחכה. אני מחכה.