בדיקה: רשות ההגירה - הגוף הכי פחות שקוף

רשות ההגירה והאוכלוסין הוא הגוף הממשלתי הכי פחות שקוף. כך עולה ממדד חופש המידע, שהתנועה לחופש המידע מפרסמת היום (ה') ב-ynet. המדד משווה בין משרדי הממשלה השונים ומכליל את הרשויות הממשלתיות בתוך משרדי הממשלה שלהם הוא כפוף. המשרד שהגיע למקום הגרוע ביותר במדד הוא משרד הפנים, אך רוב התלונות נגד משרד הפנים עסקו ברשות ההגירה והאוכלוסין.

המשרד הגרוע ביותר אחרי משרד הפנים הוא משרד התקשורת; במקום השלישי מהסוף נמצא דווקא משרד החינוך. במקום הטוב ביותר במדד נמצא המשרד לקליטת עלייה.

המדד כולל בדיקה של הנכונות לענות וזמן התגובה של המשרדים השונים לדרישות של כלי תקשורת, ארגונים (כולל התנועה לחופש המידע עצמה) ואנשים פרטיים לקבל מידע בכתב ובטלפון ואת השאלה, עד כמה הם מפרסמים מיוזמתם מידע באתרי האינטרנט שלהם. המשרדים הטובים ביותר בטיפול בבקשות מידע בכתב, לפי המדד, הם משרדי המדע, התמ"ת והאוצר; הגרועים ביותר הם אלה שהציבור צריך את הנגישות שלהם לפניות כאלה יותר מכולם: החינוך, התחבורה והבריאות.  

המשרד הפתוח ביותר לשאלות טלפוניות הוא דווקא משרד הביטחון, שרמת השקיפות שלו זינקה בכ-100% לעומת השנה שעברה; אחריו נמצא משרד התחבורה ואחריו משרד החינוך, שהיה במקום הטוב ביותר בשנה שעברה. הגרועים ביותר בטיפול בפניות טלפוניות היו התמ"ת, משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ.

בשורה התחתונה, קובע המדד, "המידע הולך ונעשה חופשי". מרבית משרדי הממשלה מספקים כיום יותר מידע ממה שסיפקו בשנה שעברה. בדיקת התנועה מצאה שיפור באפשרות שניתנת לאזרחים להגיש בקשות למידע באינטרנט ושיפור בפרסום הדו"חות השנתיים שמשרדי הממשלה נדרשים לפרסם על פעילותם לפי החוק.

ועם זאת, התמונה המצטיירת מהדו"ח היא עדיין בעייתית. בתנועה מדווחים כי משרדי הממשלה ורשויות רבים ממשיכים להתחמק ממסירת מידע; חלקם לא מפנימים פסיקות של בתי המשפט, כולל בית המשפט העליון, בנושאי חופש מידע, וממשיכים לקבוע דין לעצמם באשר למה חובתם למסור מידע; משרדי הממשלה מסרבים למסור העתקי חוזים בינם לבין ספקי שירותים; המשרדים מסרבים למסור מידע פשוט בטלפון ומתעקשים על הליכים בירוקרטיין מסובכים יותר המתאימים למידע מסווג ומסובך; ולא מוסרים מידע בזמן. "רוב רובם של המשרדים רואים במועדים הקבועים בחוק המלצה בלבד", אומרים בתנועה, "בקשה הנענית במלואה במסגרת המועדים הקבועים בחוק היא חזיון נדיר". 

לשמור על פרטיות האסיר הנמלט

 כמה מתגובות הממשלה לבקשות שקיבלה למידע היו מוזרות, בלשון המעטה. משרטת ישראל ושירות בתי הסוהר, לדוגמא, סירבו לבקשת עיתונאים לפרסם שמות של אסירים שברחו מבתי הסוהר, לא מחשש לפגיעה בביטחון המדינה והציבור - שלא היה - אלא בטענה שמדובר בפגיעה בפרטיות האסירים. התנועה לחופש המידע עתרה בעניין לבית המשפט המחוזי בתל אביב; בית המשפט "המליץ" למשטרה לגבש מדיניות חדשה בעניין, וזה הביא את המשטרה לפרסם את השמות.

בתנועה לחופש המידע טוענים כי רשות ההגירה מסרבת בעקביות לפרסם שמות של מעסיקים שהממשלה שללה את ההיתר שלהם להעסיק עובדים זרים, בנימוק דומה של חשש לפגיעה בפרטיות. "הדגשנו בפניהם שאין לנו בעיה שיסתירו שמות של מעסיקים בסיעוד, שחלקם אנשים פרטיים שמעסיקים זרים בביתם הפרטי, ושיפרסמו רק שמות של חברות בנייה ומשקים חקלאיים, אבל לא נענינו", טוען מנכ"ל התנועה, רועי פלד.

העירייה משלמת ליחצ"ן. רוצה לדעת כמה? שלם גם אתה

המדד מצא חוסר אחידות בולט בגישה של המשרדים והרשויות לבקשות: בקשות שנענו במשרד אחד ביעילות ובמהירות, סורבו במשרד אחר מטעמים עקרוניים, או הועברו להכרעת היועץ המשפטי במשרד; בקשות שבמשרד אחד נמסרו ללא אגרה, ניתנו במשרד אחר באגרה של אלפי שקלים. בתנועה מספרים כי עיריית ירושלים, לדוגמא, דרשה אגרה של 1,173 שקלים מעיתונאים וארגונים שביקשו לדעת כמה היא משלמת למשרדי יחסי הציבור שהיא מעסיקה, בטענה שבדיקת המידע מצריכה 25 שעות עבודה.

"מתן מידע לאזרחים עדיין נתפש ברוב הרשויות כחסד שהם עושים עם האזרח ולא כשירות שהם מחוייבים לתת לו", אומר פלד, "כשמדובר במידע שלמשרד יש אינטרס להסתיר מופעלות טכניקות מגוונות להתחמק מהוראות החוק, והאכיפה שלו במקרים כאלה היא בעייתית ביותר. יש לקוות שמשרד המשפטים יישם בהקדם את החלטת הממשלה להקים יחידה שתפקח על יישום החוק, אחרת אזרחי ישראל ימשיכו לחיות בעלטה".