תפור עליהם: "בית שהוא כמו חליפה של גוטייה"

אחרי 30 שנה של מגורים באותו הבית במרכז הארץ, החליטו בני זוג בשנות ה-50 לחייהם לשנות באופן מהותי את הסביבה שבה הם גרים. השניים התלבטו ארוכות האם יהיה זה נכון לעזוב את הבית בו גידלו את שני ילדיהם שהגיעו לגיל צבא, או לשפץ ולחדש את הבית. בסופו של דבר החליטו השניים, משיקולים של מיקום ונוחיות, שלא לעזוב את הבית אלא לשפץ אותו ולשם כך שכרו את שירותיה של אדריכלית הפנים גלית פנינה אבינועם.

‏ (צילום: שי קפלנסקי)

1

2

3

4

5

6

7

הבית בשטח של 400 מ"ר, כולל 6 חדרים וגינה בת 200 מ"ר. במסגרת תהליך העיצוב והשיפוץ הוגדרו מחדש צרכי ההורים והילדים, ונבחר קו עיצובי שמשלב בין אופיים האלגנטי של הדיירים, לטעמם האישי ולעברו העיצובי של הבית.

טיפוס קל על ארבע מדרגות מוביל לכניסה מטופחת ומעוטרת בעציצי פרחים. דלת חומה עשויה עץ אלון איכותי, נפתחת וחושפת את חלל המטבח שנפתח לפינת האוכל לסלון ולגינה. את חלל המטבח המלבני בחרה אבינועם "למתוח" באמצעות מיקום של אי מלבני וארוך לכל אורכו.

האי, שסביבו מוקמו כסאות לבנים, מהווה לפי אבינועם את מרכז הבית. המשטח של האי עשוי אבן קיסר אפורה עם גימור בסגנון עתיק. בקצה אחד שלו מוקמו כיריים ומעליהן קולט אדים, שיובאו בייבוא אישי מארה"ב ומעוצבים בסגנון חדשני, תעשייתי וכסוף, כמו כל מוצרי החשמל בבית. קצהו השני של האי משמש לאכילה זריזה ולאירוח לא פורמלי. ארונות המטבח ומשטח העבודה לבנים לגמרי ומעוצבים בקווים נקיים, עם ידית שקועה שמעוטרת בפרופיל נירוסטה ומוארים באמצעות תאורת לד לכל אורכם.

פינת האוכל פשוטה, קלאסית וצבועה בגווני חום, כמעין היפוך למטבח הלבן. מעליה יש נברשת מוזהבת ותמונה שבעל הבית קיבל בירושה מסבתו ושנשארה מגלגולו הקודם של הבית - מוטיב שיחזור על עצמו בהמשך, או כפי שמתארת זאת אבינועם: "לא כל בית צריך להיראות כמו אולם תצוגה סטרילי. גם אם משפצים לא צריך לזרוק הכל ולהתחיל מחדש, להיפך. בעיניי, פריטים שיש להם היסטוריה אישית כמו תמונה, מנורה או נברשת, הופכים את הבית למעניין ולא מעוצב מדי".

חלל הסלון משקיף אל פינת הישיבה שבחוץ וגם הוא מעוצב בגווני חום, שמאזן את הלובן העיצובי של המטבח. הפריט העיקרי בסלון הוא מערכת ישיבה נוחה ומפנקת בגוון קוניאק שבחרו בעלי הבית יחד עם המעצבת.

הדובדבן שבקצפת: יחידת ההורים

כשעולים אל המפלס העליון מתגלים חדרי הילדים, שעוצבו בגוונים רכים ונעימים. חדרה של הבת עוצב בגווני לבן ושמנת עם נגיעות ורוד וצבעי פסטל, וחדרו של הבן עוצב בגווני תכלת ואגוז. השניים חולקים חדר אמבטיה משותף בגווני לבן וכחול ומשולב בו פסיפס לעיטור ועידון.

אך הדובדבן שבקצפת היא ללא ספק יחידת ההורים, שעוצבה סוויטה מפנקת הכוללת חדר שינה מרווח, חדר ארונות, פינת עבודה, חדר רחצה, מרפסת רחבת ידיים שמשמשת להירגעות ואפילו מיני בר שחוסך ירידה מיותרת למטבח. המבנה המלבני של החדר הצריך חלוקה של החלל לשלושה חללים נפרדים. חדר ארונות בסמוך לכניסה, פינת עבודה, וחדר שינה שמוקם בעומק החדר, בצידו הצפוני ביותר, דבר שמעניק תחושה מוגנת ואינטימית למיטה.

עיצוב יחידת ההורים התחיל מצמד מנורות אלגנטיות עשויות פליז שרכשו בני הזוג לפני כ-30 שנה. אבינועם בחרה למקם את המנורות משני צדי המיטה כדי למסגר את האיזור הזוגי שהוא החשוב בחדר, ולעצב את החדר תוך התכתבות איתן.

ראש המיטה עשוי מקטיפה סינתטית ונוחה לניקוי בגוון קוניאק, וכך גם הריפוד של ההדום שצמוד לה. ידיות הארונות והמגירות בגוון מוזהב. מול המיטה נבנה ארון עץ בהזמנה מנגר, בו מאוחסנים חפצים קטנים ובגדים שונים. על ארון זה מונחת גם הטלוויזיה ומשמש כחוצץ בין איזור השינה לאיזור העבודה.

גם עיצוב פינת העבודה מתכתב עם המנורות. על הקיר נתלה לוח פליז עגול שבו משתקף האור בחדר ובתקרה נתלה גוף תאורה עגול וגדול בגוון בז' שהאור שהוא יוצר הוא חם ו"פליזי". באיזור העבודה מוקם גם המחשב ומיני בר – שניהם מוסתרים באמצעות ארונות שהוזמנו במיוחד.

חדר הרחצה הצמוד עוצב בגווני לבן, שמנת ובז' וגם בו חוזרים המוטיבים של הפסיפס והידיות המוזהבות. ובשורה התחתונה, אבינועם סבורה כי התוצאה היא "בית שהוא כמו חליפה קלאסית של גוטייה - מאוד נוח, תפור טוב על בעלי הבית ואלגנטי".

הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הבית מבית המגזין "בניין ודיור