וגר עכברוש עם חתול?
מפחיד יותר מהנוסע השמיני, טפיל הטוקסופלסמה, אימתן של האמהות לעתיד, יכול לחולל נפלאות בעכברושים ולעורר בהם תשוקה ל...חתולים. רן לוי שופך אור על התעלומה המדעית
זו נחשבת לאחת הסצינות המפורסמות, האייקוניות והמפחידות ביותר של עולם סרטי המדע הבדיוני. אם צפיתם בה, סביר להניח שלעולם לא תשכחו אותה.
קיין, הקצין הראשון של החללית 'נוסטרומו', רוכן מעל ביצה גדולה משונה שמאות כמוה נתגלו באולם גדול על כוכב לכת כלשהו. לפתע מזנק מהביצה יצור עכבישי ומלפף את עצמו סביב פניו. קיין שוקע בתרדמת, אבל כעבור מספר ימים היצור מת מעצמו וקיין מתעורר, בריא ושלם.
בזמן ארוחת הערב המשותפת, בעוד כל אנשי הצוות חוגגים את החלמתו של קיין, הוא מתחיל לפתע להחנק ולפרפר. קיין צורח מכאבים ומתפתל על השולחן, ושאר חברי הצוות אוחזים בו ומנסים להרגיע אותו.
פתאום ניתז סילון של דם מחזהו, וכולם לוקחים שני צעדים אחורנית, מבוהלים ומבולבלים. לנגד עיניהם הנדהמות, פורצת מעין-תולעת חייזרית ומפחידה מתוך בית החזה של קיין הגוסס, וחומקת למעמקיה האפלים של ספינת החלל. הסצינה הזו היא אחת מרגעי השיא של הסרט 'הנוסע השמיני'.
מה הופך את הסצינה הזו לאייקונית וכל כך בלתי נשכחת? הבימוי, המשחק והצילום כולם נהדרים, כמובן, אבל לדעתי יש כאן משהו עמוק יותר.
הנוסע השמיני הוא טפיל. הוא ניזון מגופו של הקצין הראשון ללא ידיעתו וטורף אותו מבפנים. יש משהו בעצם הרעיון הזה, אני חושב, שמעביר בנו צמרמורת. יש מעט מאד דברים מטרידים ומאיימים יותר מהמחשבה על יצור חי אחר שהופך אותך למקור המזון שלו בעודך בחיים...
אל תהיה פרזיט
מקובל להבחין בין טפילים 'רגילים' ו'פרזיטואידים'. הטפילים הרגילים, שהם הרוב, מזיקים במידה זו או אחרת לפונדקאי שלהם - אבל הם לא יהרגו אותו. המוטיבציה לכך ברורה: מותו של הפונדקאי יביא כמעט תמיד גם למותו של הטפיל.
פרזיטואידים הם טפילים שמחסלים את הפונדקאי שלהם, כמו שעשה הנוסע השמיני, או מונעים ממנו להתרבות. למשל, ישנה צרעה המטילה את ביציה בתוך גופו של זחל ממין מסוים: כשזחלי הצרעה בוקעים מתוך הביצים, הם מכרסמים את בשרו של הזחל הפונדקאי עד מותו הבלתי נמנע.
זו דוגמא שמזכירה מאד את שיטת הפעולה של הנוסע השמיני, אבל שיטת הפעולה של הפרזיטואיד הבא שאספר עליו היא, לדעתי, מרשימה ומתוחכמת הרבה יותר.
נשים בהריון מכירות היטב את השם 'טוקסופלסמה', אחד הסיוטים הגדולים של כל הורה לעתיד. זהו טפיל חד-תאי זעיר שאם האישה נדבקת בו, הוא עלול לפגוע במערכת העצבים של העובר המתפתח ולגרום לנזק בלתי הפיך. הפונדקאים הטבעיים של הטוקסופלסמה הם חתולים, ולכן הרופאים ממליצים לנשים בהריון להמנע ממגע עימם במידת האפשר.
משיכה עכברושית
רוברט ספולסקי הוא פרופסור לנוירו-ביולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, ומתמחה בחקר המנגנונים העצביים שאחראים על חרדה ולחץ ביצורים חיים. לפני מספר שנים, נתקל ספולסקי במאמר שפרסמו קבוצת חוקרים אנגליים אודות הטוקסופלסמה, שעסק בהשפעה המפתיעה שיש לטפיל על עכברושים.
עכברושים מפחדים מחתולים. אם תיקח עכברוש-מעבדה שלא ראה חתול מימיו ותיתן לו להריח שתן של חתולים- העכברוש ייכנס לחרדה עמוקה ויינסה לברוח. זהו אינסטינקט בסיסי שטבוע עמוק-עמוק בתוך מוחם של העכברושים.
אבל החוקרים האנגלים חשפו תופעה משונה ומרתקת: עכברושים שנדבקו בטוקסופלסמה לא רק שאינם מפחדים מריחם של חתולים- הם אפילו נמשכים אליו...זו תופעה מרתקת. מה יכול לגרום לעכברוש לזרוק החוצה דרך החלון תבנית התנהגות שנרכשה במשך מיליוני שנים של אבולוציה?
הטוקסופלסה חי בתוך מעיו של החתול, ובשלב מסוים של מחזור חייו הוא נפלט ממנו בתוך הצואה. עכברושים שבאים במגע עם הצואה נדבקים בעצמם בטפיל. כעת, הטוקסופלסמה מעוניין לחזור אל החתול כדי להתרבות, אבל הוא בבעיה: העכברושים מנסים לשמור על מרחק רב ככל האפשר מהטורף העיקרי שלהם.
הטוקסופלסמה מצא פתרון מקורי: הוא חודר אל מוחם של העכברושים וגורם להם- כפי שגילו החוקרים האנגלים- להמשך אל שתן החתולים. עכברוש שמסתובב במקומות שבהם חתולים נוהגים להטיל את מיימהם הופך ברוב המקרים לעכברוש-לשעבר, וכך משלים הטפיל את המסע בחזרה אל מעיו של החתול.
פרופ' ספולסקי, שכאמור מתמחה במנגנוני חרדה אצל בעלי חיים, הבין שיש בידיו הזדמנות פז. הטוקסופלסמה הצליח לפצח את סוד מנגנון החרדה של העכברוש: אם ספולסקי יפענח את שיטת הפעולה של הטוקסופלסמה, הוא יצליח להבין גם כיצד פועל המנגנון במוחם של העכברושים הבריאים שגורם להם לחוש חרדה בתגובה לריח החתול.
הפרט המעניין הראשון שגילה במחקריו הוא שעכברושים הנגועים בטוקסופלסמה הם, מכל בחינה אחרת, נורמלים לחלוטין. הם מגיבים באופן תקין לכל הגירויים, מתנהגים כרגיל כלפי שאר העכברושים ואפילו מפגינים פחדים טבעיים אחרים כמו פחד מאורות חזקים ומחללים גדולים.
במילים אחרות, הנזק שמחולל הטוקסופלסמה במוחם של העכברושים הוא נזק עדין וממוקד מאד: הוא משפיע אך ורק על תגובת החרדה לריח של חתולים, אבל לא נוגע בשום מנגנון אחר.
הרמז שעמד לרשותם של ספולסקי ועמיתיו היה העובדה שהטוקסופלסמה לא רק מנטרל את תגובת החרדה לריח החתולים, אלא גם יוצר תגובת משיכה אליו. זאת אומרת, הטפיל משבית מעגלים עצביים מסויימים- וגם יוצר או מפעיל מעגלים חדשים.
תשוקה לחתולים
הרמז הזה היה המפתח לפתרון התעלומה. הטוקסופלסמה, כך מסתבר, מחווט מחדש חלק ממנגנון ההתעוררות המינית של העכברוש כך שייצטלב עם התגובה לפרומונים החתוליים. במילים אחרות, העכברושים הנגועים מפתחים משיכה מינית כלפי חתולים...
בדיקות מקיפות הראו שאצל עכברושים נגועים שנחשפו באופן מאסיבי לשתן חתולים, שק האשכים גדל באופן ברור. מסתבר שממש כמו אצל גברים אנושיים, גם עכברושים שמפסיקים לחשוב עם המוח הגדול ומתחילים לחשוב עם ה...אה...המוח הקטן, נכנסים לצרות.
מחקר נוסף העלה שהמפתח להצלחתו של הטוקסופלסמה הוא ביכולתו לייצר באופן עצמאי כימיקל בשם 'דופאמין'. הדופאמין הוא חלק חשוב במנגנון ההנאה במוח, והטוקסופלסמה מציף את מוחו של העכברוש בתחושת הנאה כתגובה לריח החתול.
ייצור הדופאמין הוא גם רמז אפשרי לפתרון של תעלומה אחרת. כפי שציינתי, גם בני אדם יכולים להדבק בטוקסופלסה. עד עכשיו, אף אחד לא חשב שהדבקה כזו גורמת לנזק כלשהו אצל אדם מבוגר: התסמינים דומים למדי לשפעת נפוצה וחולפים בתוך זמן קצר.
אבל הסטטיסטיקה מגלה שבקרב חולי סכיזופרניה ישנו, באופן מובהק, אחוז גבוה יותר של מקרי הדבקות בטוקסופלסמה- וגם רמה גבוהה מהרגיל של דופאמין במוח...האם הקשר הוא מקרי בלבד? קשה לומר בוודאות, אבל עכברושים נגועים שקיבלו טיפול נגד סכיזופרניה, תרופה נוגדת-דופאמין, הפסיקו להימשך לשתן של חתולים. מעניין, לא?...
הטפיל שבפנים
השלב הבא של הסיפור הוא אפילו מעניין יותר. פרופ' ספולסקי מספר שלפני מספר שנים שוחח עם שני רופאים ותיקים ועתירי ניסיון. הוא סיפר להם על המחקרים החדשים, כשלפתע זינק אחד מהם על רגליו.
"כרגע נזכרתי במשהו", הוא אמר לספולסקי, "כשהייתי מתמחה צעיר אחד המנתחים המבוגרים והמנוסים נתן לי טיפ. הוא אמר לי, 'אם אתה מקבל איברים להשתלה ממישהו שהיה קורבן לתאונת דרכים, תבדוק טוב טוב אם אין שם טוקסופלסמה. אני לא יודע למה, אבל אתה מוצא שם המון טוקסופלסמה'".
האינטואיציה של הרופא המנוסה הייתה מדוייקת: מחקרים חדשים מגלים שגברים שנדבקו בטוקסופלסמה מגלים נטייה ברורה לאימפולסיביות והתנהגות פרועה. הסטטיסטיקות העדכניות מראות שגבר שנדבק בעבר בטוקסופלסמה נמצא בסיכון גבוה פי ארבעה למות בתאונת דרכים מגבר שלא נדבק בו...
כל המחקרים האלה נמצאים עדיין בחיתוליהם, כמובן. אם ההשערות והתחושות יתבררו כנכונות, ייתכן ונגלה שלטוקסופלסמה החד-תאי הזעיר הייתה השפעה אדירה על המין האנושי לאורך ההיסטוריה- עוצמה שהנוסע השמיני, על כל מלתעותיו וציפורניו, יכול רק לקנא בה...
רן לוי מרצה וכותב על מדע וטכנולוגיה, ומגיש את הפודקאסט 'עושים היסטוריה!' על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה: www.ranlevi.co.il
לפנייה לכתב/ת 
