פעם הייתי ילד: סופרי ילדים על ספרים וזיכרונות

שבוע הספר העברי מהווה הזדמנות נוספת עבור סופרים הכותבים לנוער ולילדים לפגוש את הקהל שלהם. הוא גם הזדמנות עבורנו לשמוע מאמני הכתיבה לצעירים, על איזו יצירה הם ממליצים מכל הלב. פנינו לחמישה סופרים אהובים, וביקשנו שיחלקו איתנו חוויות והמלצות ספרותיות.

איורים חדשים ונפלאים. המלצתה של שירה גפן: "המפוזר מכפר אז"ר"

הסופרת שלומית כהן-אסיף כתבה עשרות ספרים, זכתה בין היתר בפרס ביאליק ובפרס אקו"ם למפעל חיים בתחום ספרות הילדים והנוער. מבין ספריה: "נשיקה בכיס" (הוצאת לולו), "הארנב ממושי", "הצימוקים הם ענבים עצובים" (הקיבוץ המאוחד) ו"ציפור, לאן את נוסעת?" (עם עובד).

ילדה ללא גיל

כהן-אסיף בחרה להמליץ על ספרו של מיכאל אנדה, "מומו", אותו קראה לראשונה עם צאתו בעברית לפני כשלושים שנה. "מאז אני חוזרת מדי פעם בגעגוע לפגוש שוב את הילדה הקסומה, מומו. ילדה ללא גיל, ללא מסגרת משפחתית או חינוכית, שמתעקשת לא להיות קורבן לחיים המודרניים, לא לעָשן, לא לכסף, לא לבולמוס הקניות.

"היא רוצה לשלוט בזמן שלה ויוצאת למלחמה נגד הרוע ונגד גונבי הזמן האפורים. דמותה הרב-ממדית מזכירה לי במהותה ובאיכותה את הנסיך הקטן. היא הגיעה משום מקום ונעלמה לשום מקום, היא יודעת לשאול שאלות שמובילות אותה במבוכים רבים. ובדרכה תמיד הצטרפו אליה ילדים ומבוגרים. וכשלא הצטרפו, תמיד הנס חיכה לה".

זיכרון ילדות של כהן-אסיף הוא דווקא בעל סוף טוב פחות. "חנות קטנה ומטריפה הייתה ברחוב שנקר בחולון, 'רָשָל' שמה. בשבוע הספר העמידו הבעלים שולחנות לאורך המדרכה והציגו לראווה ספרים בערימות. להריח, לדפדף ולעיין יכולתי בכולם. לרכוש יכולתי רק שניים. על "האסופית" שלמתי בדמי הכיס שלי ועל ה"השביעייה הסודית" אבא שילם. ואולי זה היה ההיפך. תמיד רק שני ספרים. וגם לשתי אחיותיי שני ספרים לכל אחת.

"מתנות מן הים". רגיש פיוטי ומרטיט את הלב (עטיפת הספר)

"החנות נמכרה למשפחת צימנט. הצעירים דניאל ונחמן, עזרו להוריהם במכירת הספרים. לימים הפכו השניים ליועצי הספרותיים בבחירת שמות הספרים. נהגתי להיכנס לחנות בשאלה: 'נחמן, אולי יש לך ספר ששמו 'הצימוקים הם ענבים עצובים?'' 'לא, אין ספר כזה בכלל', השיב.

"לפי המבט שלו ידעתי שהשם מוצלח. ב'רשל' מוכרים היום לבני נשים. בחלון הראוה כותנות לילה מדגם ונוס ואפרודיטה, במקום הפיזמונות של ביאליק. מוכרים חוטיני במקום 'פיטר פן'".

אל המגדלור

איריס ארגמן מנהלת תוכנית ספרות ילדים, ואוצרת תערוכות ילדים. לאחרונה ראה אור ספרה "פנס, מצפן, ילד", ומבין ספריה: "בכיסים של גילי" ו"הרפתקה בחולות" (בשיתוף עם אלכס פז), כולם בהוצאת מטר.

על הספר שבחרה להמליץ, "מתנות מן הים" מאת נטלי קינסי-וורנוק, היא מספרת שהוא "רגיש ופיוטי, נוגע ומרטיט את הלב. הסיפור מתאר את קורותיה של ילדה בת שתים עשרה בשם אקווילה, שגרה עם אביה, שומר המגדלור, על אי זעיר בקצה האוקיינוס האטלנטי. בילדותי גרתי ליד מגדלור, שעמד על גבעת יונה (באשדוד), פעמים רבות טיפסתי על הגבעה והתבוננתי אל המגדלור וחלמתי על ארצות רחוקות.

"הספר מתחיל במשפט: 'רוח צפון - מזרחית נשבה ביום שבו קברנו את אמא על גבעה המשקיפה אל הים...' - התחלה מוזרה ואף מרתיעה לספר. אך אקווילה מתגלה כנערה אמיצה, בעלת תושייה ורגישה. יום אחד היא מגלה חבילה משונה בים: תינוקת קטנה שניצלה מאונייה טרופה, והיא ואביה מאמצים אותה. את המשכו של הסיפור לא אגלה. כדאי לקרוא ולגלות סיפור שנרקם בעדינות וביופי רב".

עוד סיפור בעל יופי רב מתקשר לזיכרון ספרותי משמעותי של ארגמן. "הייתי חיילת חדשה. בחופשה הראשונה שלי מהצבא, בדרכי הביתה נכנסתי לחנות ספרים בתחנה המרכזית בתל אביב. ידיי נגעו בספר 'מאה שנים של בדידות'. פתחתי אותו וקראתי את המשפטים הראשונים. באותם רגעים הרגשתי שהספר הזה נוצר בשבילי.

"את כל ימי החופשה ביליתי עם הספר, יושבת על כסא הנדנדה ולא יכולה להפסיק לקרוא, להישבות בקסם המילים, במאגיה והפנטזיה של הסופר הקולומביאני. לא רציתי שהרגעים האלו יגמרו לעולם".

טיגריס מילולי

שהם סמיט, כלת פרס אקו"ם לספרות ילדים, מבקרת ספרות וחברת מערכת של אתר "דףדף", כתבה מאמרים בבמות שונות, ספרי פרוזה וספרי ילדים. ספריה זוכים להצלחה רבה ולשבחי הביקורת, וכך גם תרגומיה הרבים, בשיתוף עם אמנון כץ. מבין ספרייה: "אבא אכל דייסה", "גומבוץ וקרצ'יבצ'י", "ששה גיבורים גדולים" (הוצאת כנרת) ו"מי שתה לי?" (ספרית פועלים).

סמיט. על טיגריס קטן שאוכל מילים (צילום: מוטי קיקיון)

סמיט בחרה להמליץ על "הטיגריס שאהב לאכול מילים" מאת דונלד ביסט. "גיבור הספר, המזכיר ברוחו, ובהומור הממזרי והדקיק שלו קלאסיקות כ'פו הדב' ו'אליס בארץ הפלאות' הוא טיגריס קטן שאוכל מילים, וסובל מתת-תזונה משום שמזמן לא סיפרו לו סיפורים (ללמדנו שסתם מילים אינן בעלות ערך זהה).

"שלושה-עשר פרקי הספר, בתרגומו המעולה של דן דאור, הם המזון לנפש שבאמצעותו משביע הסופר את רעבון הטיגריס. בין הדמויות תמצאו: דרקון ש'עושה תרגילים באכזריות', שני מטאטאים שמתקנאים בשואב אבק אציל-נפש, ונחש אנקונדה חולה ושמו באזיל (הוא גיבורו של סיפור שאורכו עשרה מטרים, שסופר לטיגריס כשביקש סיפור ארוך). הסיפורים כולם חינניים, מלאי שאר רוח וספוגי הומניזם, כפי שמן הראוי שיהיו סיפורים שנכתבו לפי ההזמנה : 'ספר לי קצת, אבל רק סיפורים טובים. כי מסיפורים רעים אני מת על המקום'".

עיקרון זה ניצב במרכז החוויה של סמיט בשבוע הספר. "בכל שנה בשבוע הספר אני עומדת מול אנשים ששואלים אותי אם 'יש לי' ספר על גמילה ממוצץ/חיתול/שינה במיטת ההורים? או, לחילופין, סיפור עם מוסר השכל. 'לא. אין לי סיפורים כאלה,' אני עונה, מייחלת לכך שישאלו: 'אז איזה סיפורים יש לך?' אילו היו שואלים (ואילו היה בי העוז להשיב), הייתי עונה בפשטות: 'סיפורים טובים'. אני חולמת על פתרון טכנולוגי, מעין מונה גייגר שירעיש עולמות כל אימת שיונח לפניו ספר רע, שיזהיר את רוכשו מפני החשיפה לקרינתו המסוכנת. הטיגריס הקטן טעה: ספרים גרועים וסיפורים רעים אינם הורגים על המקום, הם עושים זאת לאט".

ואיך אפשר ללא המפוזר?

שירה גפן, מחזאית, במאית, תסריטאית וסופרת ילדים מצליחה, כתבה בין היתר את הספרים "על עלה ועל אלונה", "בלונה" ו"לילה בלי ירח" (כולם בהוצאת עם עובד). גפן שיתפה אתנו בהמלצה על ספר ישן-חדש. "אני ממליצה על הספר 'המפוזר מכפר אז"ר' של לאה גולדברג שיצא לאחרונה במהדורה מחודשת וחגיגית.

"למרות שאהבתי מאוד את איוריה המפוזרים של גולדברג, הוקסמתי מאיוריה הנפלאים של נטלי וקסמן שנקר המלאים חיות ואופי ועושים חשק גדול לחזור לסיפור הטרגי-קומי הזה. לקרוא שוב ושוב, לזרום נגד הכיוון על גלי החרוזים, ולהירדם בשלווה בקרון המנותק בתל אביב בעוד כולם נוהרים לירושלים".

"קאיטוש המכשף" מאת קורצ'אק. נולד הרבה לפני פוטר

אורי אורלב, סופר ומתרגם ותיק, שזכה בפרסים רבים ביניהם פרס זאב, פרס ביאליק ופרס אנדרסון לספרות ילדים ונוער. מבין ספריו: "חיית החושך" (עם עובד), "הביתה מערבות השמש", "האי ברחוב הציפורים" ו"רוץ ילד רוץ" (כולם בהוצאת כתר).

אורלב. העידן שלפני הארי פוטר (צילום: אלי מנדלבאום)

אורלב בחר להמליץ על הספר "קאיטוש המכשף" שכתב יאנוש קורצ'אק ותרגם הוא עצמו.

"זהו ספר שאהבתי מאד כשהייתי ילד. קראתי אותו הרבה פעמים, ויש בו אלמנטים שיופיעו אחר-כך בסדרת 'הארי פוטר', אך הוא נכתב שנים רבות לפניו. הדמות הראשית היא של ילד מכשף, לא קוסם, וזה אומר שהוא עשה גם דברים רעים. הסיפור נפתח ברצונו של קאיטוש למצוא כסף על המדרכה וככל שהוא מתאמץ - הוא באמת מצליח.

"העושר מביא לו הרבה טוב, אבל גם את התנכלות המדינה והחברה. זה פשוט ספר יפה, אבל עלי להודות שהתרגום שלי הוא האהוב עלי מהתרגומים האחרים מכיוון שהוא הקרוב ביותר למקור". בשבוע הספר, אורלב נהנה לפגוש בילדים המגיעים לדוכנים. "אני חותם על הספרים ובאים לפעמים הרבה ילדים שמצביעים על הספרים שהם מזהים. לא תמיד כולם קונים, כי לחלקם יש אותם בבית, וכל יום מזמן הפתעה אחרת".