אחרי שהוגדר 'נס רפואי', אלון התחרה באיש הברזל

אלון אולמן טוען שהוא יכול לגרום לכם להצליח. או כפי שהוא מנסח זאת, להשיג תוצאות בלתי רגילות ולפרוץ את הגבולות של עצמכם. אולמן (46), כיום מומחה לביצועי על והשגת תוצאות, התחיל את הרומן שלו עם פריצת גבולות לפני 15 שנה, בעקבות משבר בריאותי שקטע את הקריירה הצבאית שלו.

• בואו לקבל השראה לחיים בריאים בפייסבוק שלנו
  

ההתמודדות עם המשבר גרמה לו לגלות בתוכו כוחות חדשים, וכחלק מההתגברות על המשבר הצטרף אולמן לתחרות "איש הברזל", שבה פרץ את גבולותיו והצליח להשלים את המסלול. בקו הסיום, שיכור מהצלחה, הבין איך צריכים להיראות חייו החדשים, ובעצם - איך צריכים להיראות חיי כולנו. וזהו סיפורו.

תוכניות של שנים משתבשות

בגיל 30 היה אולמן מדריך ראשי בקורס חובלים בדרגת רב סרן. בעברו כבר אייש תפקידים כמו מפקד ספינת טילים, ובעתידו, הוא מספר, היה סיכוי שיהפוך למפקד חיל הים. אבל כמו שאומרים ביידיש - האדם מתכנן ואלוהים צוחק, ותוכניותיו הועמדו בספק כשבמהלך טיול בטורקיה חש פתאום כאבים איומים. הרופא שהזעיק המליץ לו להתאשפז, אבל הוא החליט לחזור לארץ.

"פקדתי על הרופא לצייד אותי במורפיום, ועליתי למטוס. במהלך הטיסה פתאום לא יכולתי לנשום, הרגשתי שאני הולך למות", הוא מספר. "בדיעבד התברר שהעובדה שלא מתתי הייתה נס רפואי. כשהתעוררתי מההרדמה בבית החולים רמב"ם בישראל ומצאתי צוות רפואי שלם טורח סביבי, שמעתי את הרופא הבכיר אומר לסטודנטים: 'זה הפלא הרפואי שרציתי להראות לכם. אדם שעלה לטיסה עם חור בריאות ונשאר בחיים למרות שלפי הספרות הרפואית הוא היה אמור למות'. אבל הרופאים הצליחו לייצב את מצבי והכניסו אותי לניתוח שבו הורידו חתיכה מהריאה".

עם מה היית צריך להתמודד לאחר הניתוח?

"בימים הראשונים הייתי חלש וחסר אונים. סבלתי מכאבים שגררו מאוחר יותר גם פחד להתאמץ, אבל עם ההיבטים הפיזיים היה קל יחסית להתמודד. המכה הקשה ביותר הייתה האבחנה של הרופאים: סיכוי של 30% שהאירוע יחזור על עצמו.

"הפרופיל הצבאי שלי ירד מ-97 ל-24 ואסרו עלי להיות בסביבת ים. בבת אחת נגנז החלום שלי להפוך באחד הימים למפקד חיל הים, כל התוכניות שלי השתבשו ברגע אחד".

ויתרת על החלום להפוך למפקד חיל הים?

"לא. ניהלתי משא ומתן בנושא הפרופיל שלי, והוחלט שאם האירוע לא יחזור על עצמו, הפרופיל שלי יועלה ואחזור לים. בינתיים חזרתי לצבא והמשכתי בתפקידים לא קרביים. אבל לאחר ארבע שנים חשתי באותו כאב בדיוק, והפעם התאשפזתי מיד והוכנסתי לחדר הניתוח. השתחררתי מבית החולים עם נקז מן הריאות, כאבים ותחזית שהסיכויים להישנות האירוע הם 50%. זה היה מאוד קשה".

מה היה הכי קשה? הפחד למות?

"המוות דווקא לא הפחיד אותי, אך לא יכולתי לסבול את אי הוודאות ואת חוסר השליטה. אי אפשר לדעת מתי זה יתקוף אותך שוב, בשינה או בנסיעה. בכל תוכנית שאתה עושה יש סיכוי של 50% שבסופה תמצא את עצמך בחדר הניתוח. לא יכולתי לתכנן נסיעות למקומות שאינם בקרבת בית חולים, חייתי עם עננה מעל לראש ולא יכולתי יותר.

"חזרתי לרופא שניתח אותי בתקווה לתקן את המצב. אני חושב שמה שאמרתי לו זה 'תחזיר אותי לים', והוא הסביר לי שהדרך היחידה לעשות זאת כרוכה בניתוח גדול ומורכב".

בעצם בחרת בניתוח רציני כדי למנוע את הסיכון לאירוע נוסף.

"בדיוק. בחרתי בניתוח שבו פותחים את כל האזור, שוברים שתי צלעות, מורידים חלק נכבד מן הריאה, וההתאוששות הארוכה מלווה בכאבים ממושכים".

מאיש ים לאיש ברזל

המשבר הבריאותי הביא לשינוי הפרופיל של אולמן ביותר ממובן אחד. הוא היה צריך להיכנס לקצב אחר, להמציא לעצמו חלום חדש, להפוך לאדם אחר. היו רגעים קשים, הוא מודה, שבהם שאל את עצמו למה זה קורה דווקא לו, אבל די מהר הבין את מה שהיום הוא מטיף לאחרים: אינך יכול לבחור את האירוע, אבל אתה יכול לבחור את ההתייחסות.

בשנים שבאו אחר כך המציא את עצמו מחדש. במקום האופק שהצטמצם, הציב לעצמו אופק חדש - רחוק יותר.

התאבלת על כך שגנזו לך את החלום לפקד על חיל הים?

"למען האמת לא. אחרי הקושי הראשוני הרגשתי שזה דווקא משחרר אותי. תמיד עשיתי דברים שהייתי חייב לעשות, ופתאום יכולתי לעשות את מה שאני אוהב. התמקדתי בהדרכה ופיקדתי על מסגרת ההדרכה של חיל הים בפו"ם - פיקוד ומטה".

חזרת לפעילות פיזית?

"לאט-לאט, במקרה, התחלתי לרוץ. ראיתי אנשים שהתאמנו למרתון בבסיס והצטרפתי אליהם. אחרי שלושה חודשים של אימונים החלטתי להירשם לטריאתלון חצי אולימפי (750 מטר בשחייה, 20 ק"מ ברכיבה על אופניים ו-5 ק"מ בריצה). זה היה רק בשביל לנסות, לא יותר מזה. האתגר והתחושות שהגוף שידר לי משכו אותי, ויכול להיות שהיה בזה גם אלמנט של חוסר קבלה של מגבלות, רצון להוכיח שאני יכול לעשות הכל גם אחרי הניתוח".

מה גרם לך להישאב לספורט?

"ברגע שצלחתי את הטריאתלון הרגשתי כמו בפרסומת לאלפא רומיאו, שסיסמתה 'זה שאתה נושם זה לא אומר שאתה חי'. זה נתן לי תחושה של חיוּת בעוצמה אחרת לחלוטין ממה שחוויתי קודם. כשהתחרות הסתיימה, ידעתי שאני חייב להמשיך את החוויה הזאת. ואז, שמעתי על תחרות איש הברזל והחלטתי להירשם".

הרגשת שאתה יכול להתמודד עם זה?

"האמת היא שהייתי בטוח שזה ממש מחוץ לתחום שלי. אמנם רצתי שישה קילומטרים בשבוע והשתתפתי בטריאתלון אחד, אבל איש הברזל זו תחרות של 226 קילומטר ביום: 3.8 ק"מ בשחייה, 180 ק"מ ברכיבה על אופניים ו-42 קילומטרים ריצה. התחלתי לעבוד עם המאמן האישי רן שילון, וקיוויתי לטוב".

היו רגעי שבירה?

"בוודאי. לקום ב-04:30 בבוקר זה תמיד מאבק, שלא לדבר על לשחות בקור הזה. לא פעם הייתי שואל את עצמי בשביל מה אני צריך את זה, ומובן שגם הרבה אנשים סביבי (חוץ מאשתי) שאלו את אותה השאלה, ובכל זאת המשכתי. שבעה חודשים וחצי מאוחר יותר זינקתי יחד עם עוד 2,300 איש בתחרות איש הברזל באריזונה".

מה היה הרגע הכי קשה בתחרות?

"אחרי השחייה והרכיבה על האופניים צריך להחליף בגדים ולהתחיל את ריצת המרתון. נכנסתי לאוהל החלפת הבגדים וגיליתי שהשרירים שלי כל כך תפוסים וכואבים, שאני לא מסוגל להרים את הרגל כדי להכניס אותה למכנסיים.

"חשבתי לעצמי, 'איך אתה יכול לרוץ 42 ק"מ אם אתה לא מסוגל ללבוש מכנסיים?!', אבל החלטתי לנסות לרוץ רק את חמשת הקילומטרים הראשונים, עד לתחנת חלוקת המים הראשונה".

"אני יכול לעשות כל דבר שארצה". אלון אולמן (צילום: אוהד רומנו)

קו הגמר הפך לקו הזינוק

12 שעות ו-20 דקות לאחר ההזנקה הגיע אולמן לקו הסיום של תחרות איש הברזל, וחייו השתנו. התברר שההחלטה להירשם ולהתאמן לתחרות איש הברזל, שוודאי נתפסה בהתחלה כ"שיגעון חולף", העלתה אותו על הדרך הנכונה. בקו הסיום הבין אולמן מהו אופק החלומות החדש שלו וחווה את מה שהוא מכנה לעתים "לידה שנייה".

מה היה הרגע המשמעותי עבורך בתחרות?

"כשהגעתי לקו הסיום הרגשתי אושר ברמות מטורפות, והיה ברור לי שאני רוצה לחוש את הרגש הזה כמה שיותר. מובן שגם העובדה שהצלחתי לעשות את מה ששבעה חודשים קודם לכן היה לגמרי מחוץ לתחום בשבילי, גרמה לי להבין שלא רק שיש בי הכוחות האלה אלא שיש בי אפילו יותר, שאני יכול לעשות כל דבר שארצה.

"התחושה השנייה שליוותה אותי היא שזה נכון לגבי כולם - שכל אחד יכול להגיע להצלחה, וזה מה שהוביל אותי להבין מה באמת אני צריך לעשות".

מה הייתה ההארה שלך?

"הבנתי שהתפקיד שלי לייצר ולהפיץ ידע שיעזור לאנשים להבין את הפוטנציאל שלהם ולהגיע לתוצאות בעוצמה ובמהירות שהם לא הכירו, ולא רק בתחום הקריירה או הספורט, בכל תחום בחיים. אחרי הכל, הפרויקט המרכזי של כולנו הוא החיים שלנו, אבל אנחנו לא מקדישים הרבה כדי ללמוד איך לנהל ולהוביל אותם.

"הרי כולנו עוסקים בכסף, במערכות יחסים ובגידול ילדים, ואנחנו יכולים להצליח בכך יותר - אבל אנחנו לא יודעים איך. אני עצמי הייתי צריך לעשות דרך ארוכה כדי להבין את זה, אבל אני חושב שאני יכול להביא אנשים להבין את הפוטנציאל ואת הכוחות שלהם לא רק בעקבות משבר, והדרך הזו עזרה לי להבין שזה תפקידי בעולם".

איך הפכת את המסקנה שלך מהלכה למעשה?

"חיפשתי אנשים שהתמחו בהצלחה, בפריצת גבולות ובהשגת יעדים. פגשתי בשני המורים הגדולים ד"ר סטיבן קובי, מומחה ליעילות ולהשגת תוצאות, ואנתוני רובינס, מאמן מנטלי ומומחה לביצועי על (וכן יועץ אישי למנהיגים, אנשי ציבור וספורטאים - אט"ב). קראתי הרבה מאוד ספרים שעוסקים בנושא, ובשלב האחרון פיתחתי הרצאה וסדנה מעשית".

אתה ממשיך להתאמן?

"כן. החלטתי שבכל שנה אני מציב לעצמי אתגר אחר. עשיתי עוד חמש תחרויות איש הברזל והשתתפתי גם בתחרות טרנסאלפ (רכיבה על אופניים לאורך כאלף קילומטרים - אט"ב). אני ממשיך לקום השכם בבוקר ולהתאמן עם מאמן אישי כשעה וחצי בשחייה, ריצה ורכיבה, ובסופי שבוע אני מתאמן אפילו יותר".

פריצת גבולות

בתחושה שהוא יכול להשיג הכל, התחיל אולמן להרצות ולהנחות יותר ויותר אנשים מה הם צריכים לעשות כדי לממש את הפוטנציאל שלהם. הוא הקים שתי חברות: "פריצת גבולות" שמלווה ארגונים מובילים במשק, ו"הקוד המנצח" בשותפות עם ערן שטרן, שעורך סדנאות להצלחה מעשית לקהל הפרטי.

הסדנה אורכת שלושה ימים. היא מהווה מעין שילוב של קואוצ'ינג עם קורסים להתפתחות אישית ולמינהל עסקים, ובמהלכה נערכים הרצאות, הפעלות, משחקים והתנסויות שונות.

אז אפשר ללמד אנשים להצליח?

"לדעתי, חובה ללמד אנשים להצליח כבר בבית הספר. בסדנה אנחנו מלמדים שלהצלחה יש חוקים ומתייחסים לשאלות כמו איך עושים כסף, איך מייצרים תוצאות, איך נראית 'תוכנת ההפעלה' של בן אדם.

"בקורס כל אחד מציב לעצמו מטרות שיא בכל תחומי החיים: יחסים, קריירה, מצב גופני. המשתתפים מבינים מה בולם את ההצלחה שלהם ומהם הקשיים שלהם, וכמובן איך להתייחס אליהם".

בין אם אפשר ללמד אנשים להצליח ובין אם לא, עם הצלחה לא מתווכחים. הרצאתו של אולמן הפכה לאחת ההרצאות המבוקשות כהרצאת מוטיבציה לארגונים, והסדנה המיועדת ל-200 איש מתמלאת פעם בחודשיים, זמן רב לפני סיום ההרשמה.

גם פרופיל האנשים שפוקדים את הסדנה, חלקם כאלה שכבר רשמו לזכותם הצלחות, מעיד על כך שיש ביקוש לתמיכה וללימוד חוקי ההצלחה בניסיון לשמר אותה. הצצה לאתר האינטרנט של אולמן מלמדת שבין אלה שנהנו מן ההשראה שהוא מעניק (בסדנה או בהנחיה מסוג אחר) אפשר למצוא את מנכ"ל כלל בריאות, ראובן קפלן, מנכ"ל קוקה קולה ישראל, טל רבן, מנכ"ל בזק בינלאומי, איציק בנבנישתי, הזמרת והשחקנית המצליחה, מירה עווד, ועוד רשימה נכבדת של אנשים בתפקידי מפתח.

סיפור חייו של אולמן מוכיח שהוא הצליח למנף את הקושי, לשנות את ההתייחסות לאירועים שחווה ולהשיג את המטרות שביקש. האם הוא יכול לעזור גם לכם לעשות זאת?

מהצצה חפוזה בסדנה אני יכולה להעיד שעבור הספקנים שבינינו, אלה שמתקשים להאמין שבשלושה ימים אפשר לשנות דפוסי התנהגות שנרכשו במשך שנים, ההשתתפות בסדנה עלולה להיות קצת קשה. אבל בהחלט ייתכן שמי שמסוגל לדכא את הספקות - מסוגל גם לפרוץ את גבולות ההצלחה. אחרי הכל, יש הרבה שהצליחו.

כך תממשו את הפוטנציאל שלכם

שאפו להיות "אנשי ברזל" בכל תחום שתבחרו. 12 הצעדים של אלון אולמן לשחרור אנשי הברזל שבכם:

• אנשי ברזל מחזיקים תמיד תמונה מנצחת, הם יודעים מה הם רוצים. השאר יודעים מה הם לא רוצים.
  

• אנשי ברזל יודעים שהם כותבים את הסרט שלהם, הם לוקחים אחריות ושליטה על חייהם. השאר תלויים בנסיבות.
• אנשי ברזל חושבים איך כן. השאר חושבים למה לא ולמה לא עכשיו.
• אנשי ברזל גדולים מהבעיות ומהקשיים שלכם.
• אנשי ברזל פוחדים ופועלים למרות הפחד. פעלו עכשיו, לעולם לא יהיה זמן מתאים יותר.
• לאנשי ברזל יש מטרות מרגשות. לשאר יש מטרות הישרדות.
• אנשי ברזל משקיעים יום-יום בנכס הכי מניב שלהם - בעצמם ובאנשיהם.
• אנשי ברזל שואפים להביא ערך ותרומה בכל נקודת מגע.
• אנשי ברזל חיים בעוצמה מתוך להט ותשוקה להיות נוכחים בכל רגע.
• אנשי ברזל משמשים מקור השראה ודוגמה לסובבים אותם.
• השאלה האמיתית והיחידה העומדת בינינו ובין השגת כל מה שנחפוץ אינה אם אני יכול, אלא האם אני מוכן.
• הכל אפשרי. גם אם תחשוב שהכל אפשרי עבורך וגם אם תחשוב שהכל תלוי בנסיבות - בכל מקרה תמצא את עצמך בסוף צודק.