פינת "מאיפה זה הגיע?": Terraria
טראריה - מיינקראפט בדו ממד עם קצת זלדה בפנים. אחד מהמשחקים הפופולריים של השנה והוא שוקל רק 16 מגה. איך משחק דל בגרפיקה, סאונד וסיפור יכול להיות כל כך מגניב וממכר?
במאי 2009 הגיח לאוויר העולם משחק עצמאי קטן ואלמוני-עדיין בשם Minecraft. גדולתו של המשחק הייתה בכך שהוא זרק את השחקנים הישר למימיו האכזריים של עולם בתולי ומסוכן, אך מצד שני נתן להם חופש פעולה כמעט מוחלט ליצור כל מבנה שיירצו. השחקן החל את דרכו עם כמה חתיכות עץ ואבנים ומהם בנה בתים, טירות ובעצם כמעט כל דבר שאפשר לעלות על הדעת: אנשים בנו איתו בערך כל מבנה מוכר שקיים בעולם הזה ובעוד אלף עולמות פנטזיה מעבר לו. העובדה שהמשחק נמצא עדיין בפיתוח והגרפיקה הפרימיטיבית במכוון שלו לא הפריעה לו למכור עד היום מעל לשני מיליון עותקים ולהפוך לאחד מהמשחקים העצמאיים המצליחים בכל הזמנים.
כמעט שנתיים לאחר מכן ונראה שסיפור ההצלחה של מיינקראפט הולך לחזור על עצמו עם Terraria, משחק עצמאי נוסף בעל מראה רטרו. מכירותיו עברו את 200 אלף היחידות בשבועות ספורים והוא זוכה לבאזז חיובי ברשת והרבה השוואות למיינקראפט. טראריה, בהשוואה למיינקראפט, שואב הרבה יותר השראה ממשחקי הרפתקה-תפקידים קלאסיים כמו זלדה - עם מרכיבים כמו מפלצות בוס ופיתוח בריאותה ונשקיה של הדמות, ולכן קל יותר למקם אותו בסקאלת הז'אנרים המוכרת, למרות שהוא עדיין לא מתוסרט וחסר עלילה.
רובינזון קרוזו עם חרב אור
נכנסתם לטראריה? ברוכים הבאים לעולם פנטזיה אחד מאינסוף שנוצר באופן חצי אקראי על ידי האלגוריתמים של המשחק. המידע אודות דמותו של השחקן בכל עולם נשמר בנפרד, כך שאפשר להתחיל הרפתקה בעולם אחד, לעבור לעולם אחר ולחזור לזה שעזבתם, או לשחק בעולם אהוב במיוחד עם דמות חדשה לחלוטין. כדי שלא ליצור רושם מוטעה, חשוב לציין שאלמנטים בסיסיים כמו סוגי המפלצות והמכשולים בהם תתקלו חוזרים על עצמם בין עולם לעולם.
כאשר תנחתו בעולם החדש תגלו כי אתם כמעט חסרי כל, למעט גרזן ומקוש איתם תוכלו להתחיל לחצוב ולכרות חומרים שונים מהסביבה - עצים ואבנים בתור התחלה. אין חובה של ממש למהר, אבל כשירד הלילה על עולם המשחק יתחילו להופיע בו זומבים ושאר סוגי מפלצות לא סימפטיות, ולפיכך כדאי שאת היום הראשון תנצלו לצורך בניית מחסה. לאחר שתיצרו לעצמכם קורת גג ודלת שאפשר לנעול תוכלו לצאת ולחקור בבטחה יחסית את העולם שסביבכם.
מציאת מחצבים נוספים ונדירים יותר תאפשר לכם לבנות עם הזמן עיר של ממש ולמשוך אליה תושבים נוספים, שיוכלו להציע לכם ציוד ושירותים מתקדמים, למשל שירותים בנקאיים לשמירה על כספכם - כי אם תשאו אותו על הגוף בעת שתמותו, תאבדו את מחציתו.
כמות החפצים והכלים שניתן למצוא ולבנות בטראריה עצומה ולא מוגבלת לעידן מסוים: אם בתחילת המשחק הדמות שלכם נראית כאילו היא יצאה זה הרגע מימי הביניים, הרי שבסוף המסע סביר להניח שהיא תיראה יותר כמו לוחם ג'די, כולל חרב האור.
לטראריה אין עלילה, סיפור רקע, וגם לא יעדים מוגדרים, אך על מנת לחפור עמוק יותר ויותר באדמת העולם ולגלות את חלקיו הקשים לגישה ומסוכנים יותר תיאלצו לצבור נקודת חיים נוספות ונשקים חזקים יותר. באזורים העמוקים יחכו לכם בוסים - מפלצות גדולות וחזקות יותר מאלו שמסתובבות בדרך כלל בלילה. חלק מהבוסים יופיעו רק אם תמלאו אחר תנאים מסוימים, שהם גם חלק מהסודות שמחביא עולם המשחק.
יכול להגיע על דיסקטים
חופש הפעולה הגדול ומאפשר לכם לעצב את העולם ומבניו כאוות נפשכם. חופש זה גובה מחיר משחקנים חדשים. לא רק בגלל שאין יד מכוונת, אלא גם בגלל השליטה המעט מסורבלת הדורשת להשתמש בעכבר ומקלדת בו זמנית. הלחיצות עם העכבר צריכות להיות מדויקות מאוד, אחרת אתם עלולים לגלות שאתם מנסים לתקוף אוויר או לחטוב את החלל הריק. גם עניין נקודות השמירה יכול להוות מכשול: על מנת ליצור נקודת שמירה חדשה תאלצו קודם כל להוסיף מיטה לבית שלכם, וכל עוד לא תעשו זאת יהיה קשה לכם להתקדם וכל פסילה תחזיר אתכם עשרות או אפילו מאות מטרים אחורה.
לצד המשחק לשחקן יחיד קיים גם מצב מולטיפלייר, עולם אליו ניתן לזמן שחקנים נוספים. אפשרות זו כרגע מעט מוגבלת ודורשת ציון כתובת IP. ישנם כמה אתרים ברשת המציעים רשימה של כתובות ומשחקים, אבל נראה שהמשחק מרובה המשתתפים של טראריה נמצא כרגע רק בחיתוליו.
המשחק מאותגר למדי גם מבחינה טכנולוגית: הגרפיקה הדו ממדית פשוטה, אינה תומכת במסכים רחבים או ברזולוציות גבוהות והמוזיקה ברקע היא בגוון רטרו מובהק, כאילו קונסולת הנינטנדו המאובקת שלכם חזרה לחיים פתאומיים. לא פלא שהמשחק שוקל 16 מגה בלבד - עם חוק הרזון החדש אני לא בטוח שמותר לו להופיע בפרסומות. ייתכן שמדובר במעין התרסה כנגד המשחקים מפוצצי החושים והאפיים של ימינו, או פשוט משאביו המוגבלים של המפתח - אבל חשוב לזכור שמשחקים עצמאיים כדוגמת World of Goo ואחרים כבר הוכיחו שאפשר להציג סגנון ויזואלי איכותי ומקורי גם בכלים פשוטים.
כמו מיינקראפט, טראריה הוא לא משחק לכל אחד ודורש מהשחקן הרבה סבלנות והגדלת ראש. זה לא משחק שאפשר לשחק בו חמש דקות בהפסקת קפה ולעזוב, והוא יכול להיות אכזרי, אבל ההרגשה שהשחקן עצמו יוצר במו ידיו את ההרפתקה היא יוצאת דופן בעולם גיימינג מיינסטרימי שחלקים מרכזיים בו הולכים לכיוון יותר ויותר מתוסרט. בעשרה דולרים, מי שמתחבר אליו יוכל למצוא בו עומקים שאין ברוב משחקי ה-AAA היום - רק אל תשכחו את חרב האור שלכם כשאתם יורדים.
