בלשנות: אומות העולם מקדשות את איראן
המילה הלועזית סנקציות, המשמשת בעברית לתיאור אמצעי לחץ כלכלי, קשורה במקורה לקדושה דתית. גם אצלנו, השורש ק-ד-ש שימש לתיאור גושפנקה דתית אך גם לפעילויות אסורות כמו זנות או עבודה זרה. על דבר והיפוכו בשפה - ובחיים
לטורים נוספים של תמר עילם גינדין
עונת הסנקציות בעיצומה, וכולם מטילים סנקציות. האמריקנים מטילים סנקציות על איראן ועל מי שחשוד בהפרת הסנקציות הללו, האירופים מתלבטים האם להטיל סנקציות על סוריה, והאיראנים מצידם מטילים סנקציות בחזרה.
בעברית משתמשים במילה סנקציות כדי לציין אמצעי לחץ כלכלי - של עובדים נגד מעבידיהם (שביתה חלקית), או לחץ שמפעיל השלטון - או הקהילה הבינלאומית - כדי לאכוף חוקים מסוימים. באנגלית יש למילה sanction שלל משמעויות נוספות: יישום של חוק, פקודה (או לפקד), מצווה, בעבר גם שבועה, ואפילו אישור, או הרשאה. איך כל אלה מתחברים למילה אחת? שאלה מצוינת.
בלטינית, שם העצם sanction - (ה-נ' מופיעה בכל צורות המילה חוץ מצורת הנושא ביחיד, סַנְקְטְיוֹ), הוא פקודה, ציווי, וגם מתן פקודה. שם העצם נגזר מ-sanctus, שאנחנו מכירים אותו כ"קדוש" (מכאן גם אנגלית saint). בלטינית "מקודש" היא רק אחת המשמעויות. המשמעויות האחרות הן מצֻווה (כלומר מה שציוו), מאושר (מה שאישרו).
זהו שם תואר שמתאר כל דבר שניתנה לו גושפנקה. במקור, הגושפנקה והציווי היו של הכנסייה. לפי השוואה לשפות הודו אירופיות אחרות, אפשר להניח שהמקור היה הקדושה, ומשם נבעו המשמעויות האחרות, ומשם נבעו כל המשמעויות האחרות: פעולה, איסור או אדם שקיבלו "חותמת קדושה" של הכנסייה.
עם הזמן החותמת של הכנסייה נשחקה, אבל הסנקציה נשארה חזקה ועברה לתחום הדיפלומטי ולתחום יחסי העבודה. גם התרגום העברי מעיד על עוצמה: המילה העברית לסנקציות היא עיצומים. אמנם באתר האקדמיה ללשון העברית יש גם עיצומים כלכליים ועיצומים בכלל כמושגים דיפלומטיים, אבל בדרך כלל משתמשים בה רק לתיאור עיצומים שנוקטים עובדים נגד מעבידיהם. לאמצעי הלחץ הדיפלומטי ממשיכים להשתמש במילה הלועזית.
Sanctus היא צורת הזכר של "קדוש, מקודש". צורת הסתמי (it) היא sanctum, והיא משמשת לציון מקום מקודש. Sanctum sanctorum הוא קודש הקודשים. שוב, מונח דתי במקור - תרגום מעברית - שעבר חילון. מאז המאה השמונה עשרה משתמשים בו באנגלית גם לציון ד' אמותיו של אדם, כלומר לביתו הפרטי.
קדושה או קְדֵשָה?
גם בעברית, השורש ק-ד-ש משמש לא רק לתיאור גושפנקה דתית (קדוש, קידושין), אלא גם לדברים חילוניים לגמרי כמו הקדשה בספר, ואפילו לעניינים אסורים ממש, כמו קְדֵשָה, שהוא הוא שם נרדף לזונה. גם לעבודה זרה, שבוודאי אינה נחשבת קדושה בעיני הסופר המקראי, קוראים קדש. למשל - "וַיַּעֲבֵר (אסא מלך יהודה) הַקְּדֵשִׁים מִן הָאָרֶץ, וַיָּסַר אֶת כָּל הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו" (מלכים א, טו:יב).
יש הטוענים שהסיבה היא שהיו תרבויות שכנות שבהן היו יחסי מין כחלק מהפולחן, או שהיו זונות במקדשים שנועדו למשוך לשם את ה"מאמינים". הסבר אחר הוא שיש שורשים המבטאים דבר והיפוכו, כמו ש-ר-ש: כשמשרישים צמח, גורמים לו להוציא שורשים. כשמשרשים צמח - עוקרים אותו.
במקרה של ש-ר-ש, שתי המשמעויות קשורות לשורשי הצמח. במקרה של ק-ד-ש, המכנה המשותף הוא הפרדה והבדלה. גם בהקדשה - הופכים את הספר למיוחד בעבור מישהו מסוים, אסור להתקרב לקדֵשים ולקדֵשות משום שהם כל כך טמאים, וגם לקודש הקודשים משום שהוא כל כך טהור (אלא אם כן אתה הכוהן הגדול והיום יום הכיפורים).
לפועל העברי "לקדש" היו פירושים רבים במהלך השנים. לפי אחד מהם, בעברית בתר מקראית - כלומר בעברית של תקופת המשנה והתלמודים - אפשר היה לומר שאומות העולם מקדשות היום את איראן: הן הופכות אותה לאסורה, או בלעז - מטילות עליה סנקציות.
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות, איראן הקדומה ומגילת אסתר במסגרות שונות.
לפנייה לכתב/ת 
