לראות את הסמוי מן העין
תרבות העין היא תרבות מלחיצה, והיא ניצחון האלילות. פרשת השבוע מבהירה שהמבט עלול לחלל את הקודש
לראות את הכול - כמה שיותר, בכמה שיותר חדות. בכל מקום - גם בטלפון (סליחה, בסמארטפון) ובמחשב, מעל כל מגדל שמכבד את עצמו, ועל קירות תחנות האוטובוס. בסך הכול רצית להתעדכן בחדשות היום, ועיניך נדרשות לפשפש בגופות עירומים ובחיוכים מלאכותיים, בלי להשאיר דבר לדמיון.
בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
סרט זה כבר לא מספיק (נמשך רק שעתיים), אז יש טלנובלות, וסדרות רדודות. הקריאה נזנחה בקרן זווית. כל העולם יו-טיוב. תרבות של עין.
הדמיון מת. התרבות שלנו רצחה אותו בדם קר, ועשתה וידוא הריגה. הוא אפילו לא נקבר בהלוויה מסודרת. גופתו הושלכה בצידי רחוב לא ממש חשוב (ליד השלד הנשכח של השכל, שנרצח עוד הרבה קודם).
הכול - פירושו הכול: הגוף האנושי בכל תנוחה אפשרית, יחסים בין אישיים של אחים גדולים וטיפשים.
מבט שני
פרשה ברגע: נשא
ynet
כיצד מתייחסת היהדות לנזיר: האם הוא חוטא - או קדוש? פרשת השבוע מלמדת אותנו שבהחלט משנה מיהו הנזיר ומהם מניעיו. ניר מנקי מבהיר כי בימינו, מעטים הם הנזירים שייחשבו לקדושים
תרבות מלחיצה התרבות הזו. יש לה מחירים, ללא ספק, כי כל אחד מאיתנו יודע שכול הזמן לטושות אליו עיניים. כל הליכה לעבודה היא מסע דוגמנות. כבר לא מתלבשים סתם, כי העין צופה בכולנו. הטכנולוגיה המפוארת והחדישה ביותר נועדה לתת לנו את העין הקולקטיבית באיכויות הכי מטורפות, ועל תלת-מימד עוד לא דיברנו.
עיניים עובדות אלילים
כל זה הוא ניצחון האלילות. האלילות מתה אבל היא עדיין כאן, והיא פופולארית מאוד. אבל חשוב לציין שהאלילות הלכה צעד רדיקאלי ונועז יותר. היא העזה להציג את האל עצמו אל מול העין הסקרנית, זאת שלא יודעת שובעה. פסליו עמדו על עמודים איתנים, בראשי מקדשים ובתוכם. תעשיית הצלמיות שגשגה כאן, במזרח הקדום. החזק את האל שלך, משש אותו, ובעיקר התבונן בו.
היהדות העדיפה את האוזן, ובוודאי שהאמינה מאוד במשקפי שמש, ורצוי כהים. אחד מפסוקי המפתח בהקשר הזה, שהרמב"ם הדגיש ביותר, הוא משה הרואה את הסנה בוער באש, ואיננו אוכל. משה מתקרב, ואז שומע את קולו של אלוקים בוקע מתוך האש. תגובתו המיידית משקפת את גישתה של היהדות: "וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו, כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלקים". משה מכיר בגבולות העין, ובחילול הקודש שיש במבט. חילול הקודש הנובע מהצמצום של העין. מכך שהעין חייבת להכניס כל גירוי אל החלל, אל המרחב התלת-מימדי. היא לא יכולה להכיל מעבר לזה. עולם ארבעה מימדי כבר זר לעינה.
כשמדובר בהתבוננות באלוקים או במייצגיו המובהקים, זה כבר הרס עצום של האמונה. לכן פרשת השבוע "נשא" מוזהרים הלוויים שלא להתבונן בארון הברית הנמצא בקודש הקודשים: "ולֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ". בתרגום חופשי: הלווים מוזהרים שלא ייבלעו, שהכהנים 'בולעים' את הקודש (כלומר, מכסים אותו לקראת נשיאתו במהלך הנדודים של בני ישראל).
ואכן התנ"ך יודע לספר לנו על מותם של למעלה מ-50 אלף מאנשי בית-שמש שהתבוננו בארון הברית, כשהפלשתים החזירו אותו לישראל לאחר ששבו אותו. האלוקות וההתגלויות המרכזיות שלה צריכות להיות רחוקות מהעין האנושית.
אלטרנטיבה ושמה צניעות
במידה פחותה בהרבה, הדגישה היהדות את חשיבות הכיסוי והבגד. מדוע, בעצם? מה רע בהתמקדות הזו בעין, בחוש הראייה? התשובה נעוצה דווקא בעוצמה של העין, בעריצות שלה. בספר "שמי הוא אדום" של הסופר התורכי וזוכה פרס נובל, אורהן פאמוק - שואפים הציירים הנערצים להתעוור דווקא. כשזה לא בא בדרך הטבע, הם אפילו מעוורים את עצמם במו ידיהם, כי הדמיון הפנימי עולה בעושרו על פני כל מה שהעין יכולה לספק.
העין היא עריצה. יש בה מאפיינים שתלטניים. היא מתחרה לא הוגנת לשאר כוחות הנפש. כך, מראה של גוף נשי או גברי חטוב, מתעלם לחלוטין מהאישיות החבויה של בעלי אותו הגוף. ומעניין שדווקא אי היציבות שבקשרים הזוגיים של בעלי הגופות היפים, מלמדים עד כמה תרבות העין עשויה לשעמם עד מוות. הגוף חשוב, יפה, אך פוטנציאל העניין שלו נמוך מאוד.
מסתבר שדווקא הצניעות, שנתפסת כנלחמת באידיאל היופי, מציעה אלטרנטיבה לתפיסת היופי. היופי הצנוע מכריח את האדם להתבונן במימדים נוספים. בית כנסת צנוע ומסויד בלבן מאפשר לי להתפלל בכוונה גדולה יותר מאשר היכל מצועצע. בית יפה אך צנוע, מאפשר לי לתפוס מימדים נוספים שהולכים לאיבוד בארמונות פאר. האווירה, המוזיקה הפנימית של בעלי הבית, התנהגותם, דעותיהם, אישיותם - כל אלה מכוונים אותנו אל המימדים הנסתרים מהעין.
והרי את כל הדרשה הזאת אומר (באלגנטיות גדולה משלי), השועל, בנאומו לנסיך הקטן שנבהל מאלפי השושנים שהוא ראה באיזו חממה. הנסיך הקטן חרד שמא יאבד את הקשר שלו אל השושנה האחת והיחידה הנמצאת על הכוכב שלו. ואומר לו השועל: "הדבר החשוב ביותר, הוא זה הסמוי מן העין".
לפנייה לכתב/ת 
תרבות של עין
מומלצים
