"השחקנים של לואיס פרננדז" ראויים לקרדיט?

את עונת 1999/00 החל כפיר אודי כשחקן אלמוני יחסית בסגל של הפועל תל אביב. באותה שנה הגיע לאדומים דרור קשטן, שהחליט לערוך מהפכה במועדון ונתן את המפתחות לשחקנים הצעירים בסגל. "תינוקות קשטן" קראו להם.

• הצטרפו לעמוד הבית של ynet בפייסבוק לכל העדכונים החמים
• מכתב לפרננדז: בשביל מה החזרת את זהבי?
  

אחד מאלה שלקח את ההזדמנות בשתי הידיים הוא אודי, שהתגלה כחלוץ עם פוטנציאל לא רע בכלל. באותה תקופה נחת בארץ גם ריצ'ארד נילסן החביב, שמונה למאמן הלאומי, התרשם מהיכולת של החלוץ ובמפתיע החליט להמר עליו כחלוץ המוביל שלו.

תחילת הרומן בין אודי לנילסן היתה מרשימה וכבר במשחק הידידות מול רוסיה, שהיה הראשון של השניים בנבחרת, כבש החלוץ שער בניצחון 1:4. משם הכל

השתבש ואודי נפצע בצורה קשה כבר בהופעה השנייה במדים הלאומיים וכבר לא חזר להיות אותו שחקן. כל זה לא מנע ממנו להיזכר כאחת ההברקות של המאמן הדני, שלא זכה לגלות האם ההימור שלו היה מוצלח.

נילסן כמובן הוא לא היחיד שעם מינויו החליט לשנות קו ולתת את המפתחות בנבחרת לשחקנים שלא קיבלו הזדמנות לפני כן. התוית שמוצמדת להם באופן ישיר היא "שחקנים של המאמן". אפשר לאפיין אותם כשחקנים בגיל צעיר יחסית, שהיו על סף כניסה לסגל הנבחרת ומסומנים ככאלה שיכולים לרשת את הדור הנוכחי שלובש את המדים הלאומיים.

גם בקמפיין הנוכחי של לואיס פרננדז אפשר לשים את האצבע על מספר שחקנים, שלולא המאמן הצרפתי, כנראה לא היו נמצאים היום היכן שהם נמצאים. רגע לפני המשחק מול לטביה, החלטנו לבדוק את התרומה של אלה שקיבלו את האשראי מפרננדז בשנה שלו בתפקיד ולבחון האם הם אכן ראויים לכך.

חוליית ההגנה

רמי גרשון (בן 22, 3 הופעות במשחקים רשמיים, בכורה: מול יוון - אוקטובר 2010)  - בעבר נרמז כי לואיס פרננדז נוטה לבחור שחקנים אשר מיוצגים על ידי דודו דהאן, להזכירכם גם סוכנו של הצרפתי. אחד מאלה שנבחן בשבע עיניים בעקבות כך, הוא הבלם ששייך לסנטרד ליאז' ושיחק העונה על תקן מושאל במדי קורטריק.

גרשון, שעבר לליגה הבלגית ללא הופעה אחת בליגת העל, קיבל את המושכות אחרי הופעת הנפל של דקל קינן בהפסד לקרואטיה. בשלוש הופעותיו (פעמיים כמגן שמאלי, פעם אחת כבלם) הוא לא בדיוק הצליח לייצב את ההגנה הישראלית ולא בלט. אפשר להיות סלחניים מעט בגלל היעדר ניסיון במדים הלאומיים.

לסיכום: כנראה שלא מכאן יגיע המחליף של טל בן חיים.

איציק כהן (28, הופעה אחת במשחק רשמי - מול לטביה במרץ 2011) - הבלם של הפועל עכו אמנם רשם עונה נהדרת בליגת העל, אבל מפה ועד מקום בהרכב הפותח של הנבחרת במשחק הביתי מול לטביה המרחק הוא גדול. הופעת הבכורה במשחק רשמי אמנם הסתיימה עם ניצחון 1:2, אולם ההגנה של הנבחרת באותו ערב עשתה לא פעם כאב ראש לדודו אוואט. זאת לא תהיה חכמה גדולה להמר שהמאמן הלאומי הבא כבר לא יכלול את כהן בסגל.

לסיכום: ייזכר כזימון ההזוי ביותר של לואיס פרננדז.

טאלב טוואטחה (19, הופעה אחת במשחק רשמי - מול לטביה במרץ 2011) - "רוברטו קרלוס הישראלי" על פי פרננדז. אפשר בהחלט להחמיא לצרפתי, שהימר על הכישרון העולה של מכבי חיפה מול לטביה וקיבל בתמורה הופעה טובה. מי יודע, אולי הבשורה הגדולה מהקדנציה של פרננדז היא מציאת פיתרון בעמדת המגן השמאלי, הכל כך בעייתית אצלנו.

לסיכום: למצוא את "מייקון הישראלי" באגף ימין ואנחנו מסודרים בכל הנוגע למגינים.

חוליית הקישור

ליאור רפאלוב (25, 6 הופעות רשמיות, בכורה: מול מלטה - ספטמבר 2010) - אמרתם ליאור רפאלוב, אמרתם לואיס פרננדז. ללא ספק השחקן שהרוויח הכי הרבה מההגעה ארצה של הצרפתי, שכבר בפתיחת הקדנציה שלו לא הסתיר את התלהבותו מהקשר. שחקן העונה, שהוליך את מכבי חיפה לאליפות, לא מסתיר את הרוח הגבית שקיבל בעקבות המעמד החדש לו זכה בנבחרת, השאלה היא אם מה שטוב לליגה מספיק גם למדים הלאומיים.

מצד אחד, רפאלוב אכן השתפר פלאים בשנה האחרונה ולפרקים הביא גם את היכולת מליגת העל גם למדי הנבחרת. הבעיה היא שבתור אחד שקיבל את המפתחות בקישור - בטח אחרי פציעתו של יוסי בניון - הציפייה היא לתרומה משמעותית הרבה יותר, בטח אם מסתכלים על מאזן השערים שלו אחרי שישה משחקים בבית הישראלי ורואים את הספרה אפס.

הופעה טובה במשחק הקריטי בשבת, ואולי גם כיבוש ראשון במשחק רשמי, ייתן את החותמת הסופית שהוא ראוי לקרדיט. משחק מאכזב נוסף וכבר אפשר לשים את סימן שאלה גדול סביב הסוגיה האם הוא מסוגל להנהיג את הנבחרת בעתיד.

לסיכום: ההימור לתת לו את המושכות בנבחרת מוקדם וכנראה גם לא מתאים.

אלמוג כהן (22, 5 הופעות רשמיות, בכורה: מול מלטה - ספטמבר 2010) - ללא ספק אחת מנקודות האור של הכדורגל הישראלי. בניגוד לרבים וטובים לפניו, הצליח כהן לעבור בצורה חלקה את הקפיצה מהנבחרת הצעירה לבוגרת ואמור להיות גם אחד מעמודי התווך שלה בשנים הבאות. פרננדז, שלא יכול היה להתעלם מהעונה המצוינת של הקשר האחורי בנירנברג, שיתף אותו בחמש מתוך ששת המשחקים הרשמיים במוקדמות היורו.

לסיכום: לא רק "שחקן של פרננדז" אלא "שחקן של כל מאמן לאומי בשנים הקרובות".

ערן זהבי (23, 2 הופעות רשמיות, בכורה: מול מלטה - ספטמבר 2010) - למרות שנתיים מדהימות בהפועל ת"א, הקשר עדיין לא זכה להזדמנות אמיתית להוכיח כי הוא שחקן הרכב לגיטימי בנבחרת. על פי ההערכות, זהבי אמור להיות בהרכב בשבת מול לטביה, אולי בדרך לקבע את מעמדו גם במדים הלבנים-כחולים.

התקרית לפני המשחק מול לטביה עדיין בעוכריו, אבל יכול רק להגיד תודה שפררנדז עומד כיום על הקווים והיה מוכן לסלוח לו. אם אכן הוא יצליח להביא לידי ביטוי את הכישרון האדיר שלו, אפשר לסמן עוד 'בינגו' של לואיס, שויתר על עונשים חינוכיים לטובת הצלחת הנבחרת.

לסיכום: אחרי המחילה מלואיס, הגיע הזמן לתת קבלות גם בנבחרת.

אייל גולסה (19, 3 הופעות רשמיות, בכורה: מול מלטה - ספטמבר 2010) - עוד אחד שנהנה מאשראי גדול מהמאמן הלאומי, לא תמיד בהתאם לכושר בו הוא נמצא. למרות עונה די בינונית במכבי חיפה, זומן באופן קבוע לסגל וגם קיבל לא מעט דקות. על הכישרון אי אפשר להתווכח, אפשר גם אפשר לתהות האם הוא היה ראוי להשתפשף עוד קצת בנבחרת הצעירה.

לסיכום: זה הקטן גדול יהיה, אבל למה למהר?!

חלוצים

עומר דמארי (22, הופעה אחת במשחק רשמי - מול לטביה במרץ 2011), וטל בן חיים  (21, הופעה אחת במשחק רשמי - מול גאורגיה במרץ 2011) - לא במקרה השניים הללו צוותו להם יחדיו. בניגוד למקרה עומר גולן, שזומן לנבחרת בעידן קשטן ללא קשר לכושר בו הוא נמצא ועורר ויכוח האם הקרבה שלו ללוזונים קשורה לנושא, צמד החלוצים של מכבי פתח תקווה הרוויח את מקומו בסגל ביושר.

דמארי, שפצוע ולא יוכל לשחק בשבת, זכה להופעה אחת במשחק מול לטביה והוכיח כי הוא חלוץ ראוי לסגל הנבחרת, בן חיים יצא ענק עם שער ניצחון מול

 גאורגיה, שכנראה השאיר לפרננדז עוד מספר חודשים בתפקיד. דקות המשחק שהשניים זכו לא היו רבות וחובת ההוכחה עוד עליהם, אבל הם הוכיחו כי המעמד לא גדול עליהם ושאם קצת הכוונה יהיה דור המשך.

לסיכום: לסיכום: בניגוד למקרי עבר, הרוויחו את מקומם בנבחרת ביושר.

קומסי-קומסה

הרבה ביקורות קיבל לואיס פרננדז על מדיניות הזימונים שלו לסגל - חלקן צודקות, חלקן נגועות באינטרסים כאלה ואחרים. "השחקנים של פרננדז" היו אמורים להיות הבשורה החדשה של הצרפתי, אך בינתיים זה נראה 'קומסי-קומסה', בערך כמו הקמפיין של לואיס. לאן הולכים מכאן? בלי ניצחון על לטביה, אפשר כבר להתחיל לתהות מי יהיו "השחקנים של אלי גוטמן".