מומחית תזונה: הרזיה מדכאת. השמנה לא מסוכנת
ד"ר לינדה בייקון, מומחית אמריקאית לתזונה, מנפצת את המיתוסים על השמנה ודיאטה וטוענת שרגשות האשם והדיכאון שבסוף תהליך ההרזיה רק גורמים לעלייה מחודשת במשקל. "הפסיקו להישקל", היא קוראת, "שום דבר טוב לא יצמח מזה"
חודש יולי הגיע. אם עד עכשיו לא הצלחתם להשיל את כל הקילוגרמים שצברתם בחורף, זה הזמן לעשות משהו בעניין, ואולי בעצם, לא. אולי הפעם תקבלו החלטה שהמשקל לא מטריד אתכם יותר, שאתם מקבלים את גופכם כמות שהוא.
אם הרעיון הזה נשמע לכם מוזר, זה רק מפני שכולנו שבויים בתפיסה שלפיה רזה=בריא=יפה. אבל מה אם המשוואה הזאת שגויה? מה אם המסר שמשונן באוזנינו כבר שנים, שלפיו ההשמנה היא האויב הגדול ביותר של בריאותנו, הוא בעצם לא נכון?
"בואו נודה בכך. הפסדנו במלחמה בהשמנה. המלחמה בשומן לא גרמה לו להסתלק ולהיות רזים יותר", אומרת בריאיון למגזין מנטה ד"ר לינדה בייקון, מומחית לתזונה ולפסיכותרפיה קלינית מאוניברסיטת יו.סי. דיוויס בקליפורניה, אחת מהאוניברסיטאות המחקריות החשובות בארצות הברית, הנחשבת בתחום חקר התזונה והחקלאות.
"המרדף אחר ההרזיה אינו מוביל להפחתת משקל מתמשכת. לעומת זאת, יש לו השפעות מזיקות: עיסוק אובססיבי באוכל ובגוף, שנאה עצמית, הפרעות אכילה, אפליה, פגיעה בבריאות".
ד"ר בייקון קוראת תיגר על התפיסה השלטת כיום בממסד הרפואי, שמכתירה את ההשמנה כאיום בריאותי ממעלה ראשונה.
במקום להתמקד במשקל היא מציעה לקהילה הרפואית לאמץ את מה שהיא מכנה "גישה אתית יותר ומבוססת עדויות מדעיות" - כזאת שתעודד אנשים לפתח הרגלי בריאות נכונים, לאכול מזונות בריאים ולעסוק בפעילות גופנית כדי להיות בריאים יותר.
בסקירה של יותר מ-200 מחקרים שערכה ביחד עם ד"ר לוסי אפרמור מה-NHS (שירותי הבריאות הלאומיים בארצות הברית), שפורסמה לאחרונה בכתב העת היוקרתי לענייני תזונה Nutrition, היא מצאה שלדיאטות הרזיה המדגישות הפחתת משקל בלבד במקום אימוץ הרגלי בריאות, יש השפעות מזיקות: המשתתפים שביצעו אותן סיימו את התהליך כשהם מדוכאים וחדורים ברגשות אשם ובחוסר סיפוק מגופם, מה שהוביל אותם לצבירת משקל מחודשת.
השלום מתחיל בתוכנו
בספרה "בריאות בכל מידה: האמת המפתיעה על משקלכם" (הוצאת BenBella) היא מפריכה בעזרת מחקרים רבים את המיתוסים המוכרים: השומן הורג? - לא בטוח. אם תפחיתו במשקל תחיו יותר? - אין שום עדויות מחקריות לכך. כל אחד יכול לרזות אם רק ירצה בכך? - לא על פי חוקי הביולוגיה.
"בריאות בכל מידה" (Health at Every Size) הוא המוטו של בייקון וגם שם התנועה שהיא אחת ממובילותיה, הצוברת לאחרונה תומכים בכל העולם וגם בישראל. בייקון מכנה אותה "תנועת שלום".
"הרבה אנשים מבינים כיום שהאידיאלים של התרבות שלנו בנוגע למשקל, האובססיה בנושא המשקל, רק גורמים כאב, והם מחפשים אחר פתרון אחר, תומך יותר", היא אומרת.
מה זה אומר בפועל: מתחשק לי עכשיו לאכול גלידה, אבל מחוג המשקל מראה על עודף של 20 קילו. לא לאכול? לאכול ולא להישקל?
"זה אומר שצריך להיות קשובים לגוף שלנו ולאותות הרעב והשובע שהוא משדר לנו - לאכול רק כשאנחנו רעבים ולהפסיק לאכול כשאנחנו מרגישים מלאים ומסופקים, להקדיש תשומת לב מלאה לאכילה ולא לעשות זאת בזמן צפייה בטלוויזיה, עבודה או קריאה, ולהרשות לעצמנו להרגיש את העונג שבאכילת מזונות שאנחנו אוהבים, ללא רגשות אשם.
"האם להישקל? שום דבר טוב לא צמח מעולם לאיש מכך שהוא נשקל. המאזניים אינם יכולים למדוד את בריאותכם, והם לבטח אינם יכולים לשמש ככלי למדידת הערך העצמי שלכם".
שומן הורג?
מיתוס השומן הקטלני מככב בשנים האחרונות בקמפיינים רבים לקידום בריאות הציבור. במאמר שפורסם בכתב העת היוקרתי JAMA פרסם ה-CDC (המרכז לפיקוח על מחלות בארצות הברית) דו"ח ובו הקביעה הבאה: "יותר מ-400 אלף אמריקאים מתים מהשמנה ומהשמנת יתר בכל שנה, כה רבים, שהבעיה עלולה בקרוב לעקוף את העישון כבעיה הגורמת למוות ניתן למניעה".
אלא שבדו"ח מעודכן שפורסם בהמשך, אף הוא באותו כתב עת, הודו אפידמיולוגים מה-CDC שהממצאים בדו"ח הקודם לקו בטעויות חישוב חמורות, וכי למעשה שיעור התמותה קטן פי 15! - מה שאומר שהשמנה והשמנת יתר קשורות רק ל-26 אלף מקרי מוות בשנה. אך בעוד שהדו"ח המקורי זכה לכותרות ראשיות ולעשרות אלפי ציטוטים בעיתונות הפופולרית והמדעית, הממצאים שדיווחו על הטעות התאיידו.
"ה-CDC לא פרסם אותם בתקשורת", אומרת ד"ר בייקון. "הם גם לא שינו את המסרים שלהם לציבור. הם הרי השתמשו במחקר המקורי כדי להצדיק את המלחמה שלהם בהשמנה, אז מדוע לא לעצור את המלחמה כעת, כשהעדויות נעלמו? ואם הם כה מוטרדים בעניין בריאות ה"שמנים", מדוע הממצאים האלה אינם מהווים סיבה לחגיגה?".
בשורה התחתונה, אומרת ד"ר בייקון, "אפילו במצבים של השמנה חמורה לא נמצאה עלייה מובהקת סטטיסטית בסיכון לתמותה. יתר על כן, נמצא שלמשקל יתר עשויה דווקא להיות השפעה הגנתית". לדבריה, הממצא הזה אינו חדש, אלא מגובה במחקרים רבים בספרות הרפואית, ולראיה היא מציגה בספר שבעה כאלה.
מחקר נורווגי למשל, שכלל 1.7 מיליון משתתפים (המחקר האפידמיולוגי הגדול ביותר שנערך אי פעם), מצא שאנשים המוגדרים על פי הסטנדרטים המקובלים כבעלי עודף משקל נהנים מתוחלת החיים הארוכה ביותר, ואילו אלה המוגדרים כבעלי תת־משקל, הם גם בעלי תוחלת החיים הקצרה ביותר.
ומה עם הקשר בין השמנה למחלות לב, סוכרת וסרטן?
"יש מעט מאוד עדויות מדעיות התומכות בכך שהמשקל הוא סיבה מרכזית למחלות רבות. אין ספק שהמשקל קשור לסיכון מוגבר לכמה מחלות, אבל זה עדיין לא אומר שהקשר הוא סיבתי. הפגם המרכזי במחקרים רבים שטוענים שעודף משקל מעלה את הסיכון למחלות, הוא בכך שהם אינם מביאים בחשבון הרגלי בריאות, כמו פעילות גופנית ואת איכות התזונה.
"אורח חיים לא פעיל, למשל, עלול לגרום לנטייה לצבירת משקל ולהפוך אותנו לפגיעים למחלות רבות. הקשר בין פעילות גופנית לתוחלת חיים מבוסס היטב במחקרים, והוא חזק הרבה יותר מהקשר בין משקל לתוחלת חיים. יש הרבה מאוד מחקרים שמוכיחים למשל, שדווקא אנשים שהיו בעלי עודף משקל של עשרה ק"ג שרדו התקף לב יותר מאשר אנשים בעלי משקל תקין".
גם כשמדובר ב-BMI של 35 או 40 הסיכון לתחלואה ולתמותה לא גבוה יותר?
"אין שום מספר קסם שלפיו אפשר לקבוע באופן מוחלט אם אדם בריא או לא, ואיני חושבת שיש ערך לשפוט את הבריאות בהתבסס על המשקל או על ה-BMI, או על שומן הגוף או על כל משתנה אחר הקשור לשומן. בסופו של דבר, הדרך הטובה ביותר לשפר את הבריאות היא לשפר את הרגלי הבריאות. אז מדוע לא לתמוך בשיפור הרגלי בריאות, ללא קשר למשקל, ולתת למשקל להתאזן באופן טבעי?".
אין מספר קסם שיקבע אם אתם בריאים או לא (צילום: ויזו'אל/פוטוס)
אם רק תרזו
המיתוס הבא שבייקון מתפנה לטפל בו, נפוץ לא פחות, וגורס שהפחתת משקל משפרת את הבריאות ומאריכה את תוחלת החיים. "איש מעולם לא הוכיח את זה", היא טוענת. "יש מחלוקת גדולה ביחס לשאלה אם הפחתת משקל חיונית או אפילו רצויה לשיפור הבריאות. בעוד שהמחקרים מצביעים על שיפור בטווח הקצר בגורמי סיכון בריאותיים, אין מחקרים עם קבוצת ביקורת אקראית שבחנו את ההשפעות ארוכות הטווח של הפחתת משקל, והמחקרים האפידמיולוגיים מצאו שהפחתת משקל קשורה דווקא לתמותה בגיל צעיר יותר".
אבל המיתוס שאולי מרגיז מכולם הוא אם אתם שמנים, נראה שאין לכם כוח רצון. בייקון: "אין לזה שום הוכחה מחקרית. מבחינה ביולוגית גופנו מתוכנן לאגור שומן לזמנים 'רזים'. הוא לא ממש מעוניין לוותר עליו כל כך מהר.
נוסף על כך, מחקרים שערכו רשויות הבריאות בעולם מצאו ששיעור ההצלחה בשמירה על משקל לאחר דיאטה עומד על 5%. מחקר שנערך בארצות הברית הדגים ששיעור ההצלחה בשמירה על המשקל לאחר דיאטת הרזיה עומד על 0.001%!
"העובדה שכמה אנשים מצליחים לרזות ולשמר את המשקל גורמת לנו להאמין שאנחנו יכולים להיות כמותם ומזינה את האמונה שמשהו כנראה לא בסדר אצלנו כשאיננו מצליחים. אבל העובדה היא שהפחתת משקל כנראה איננה אפשרית מבחינה פיזיולוגית עבור רוב האנשים".
אם כך, איך הפכנו לקורבנות מרצון של המיתוסים האלה? הסיבה, איך לא: כסף. "תעשיית ההרזיה מגלגלת 59 מיליארד דולר בשנה ומורכבת ממגוון רחב של חברות, החל מקבוצות הרזיה ויצרני תוספים, דרך חברות תרופות, יצרני מזון, רופאים ומפרסמים", טוענת בייקון בספרה. "כשאתם קוראים מחקר שמצביע על החשיבות של הפחתת משקל לבריאותכם, אני רוצה שתשאלו מי מממן אותו. לעתים קרובות תמצאו שהכסף הגיע מחברה שיש לה עניין בתוצאות".
חשוב להדגיש שבסופו של דבר, ההמלצות של "בריא בכל מידה" אינן שונות כל כך מההמלצות הבריאותיות המקובלות כיום על הקהילה הרפואית: לאכול אוכל בריא, לאכול רק כשרעבים ולעשות פעילות גופנית. ההבדל העיקרי בין הגישות הוא במטרה: במקום לסמן מטרה לרזות, בייקון מבקשת מכם "להחליף דיסקט" ולשאוף לבריאות טובה יותר ולהנאה.
פרופ' זמיר הלפרן, מנהל המערך המשולב למחלות דרכי העיכול והתזונה במרכז הרפואי תל אביב, איכילוב, מסכים עם הדברים. "בדור האחרון התפתח שיח ציבורי נרחב שהוכתב על ידי תעשיית הדיאטה. למגינת לבנו, בעקבות השיח, בעיות האכילה וההשמנה הנלווית להן דווקא החמירו.
"חובתנו כאמונים על הבריאות לבחון מחדש את העקרונות שעליהם מבוסס שיח זה ולהציע חלופות חדשות שמבוססות מדעית יותר. הבעיה שתהליכים אלה תלויים לא רק בתפיסה הרפואית אלא גם בתפיסת העולם שמכתיבים תעשיית היופי, פוליטיקה, ערכים חברתיים וכסף, והם מתרחשים באופן איטי ביותר".
לדבריו, ארבע עובדות צריכות לנהל את השיח החדש:
1. השמנה מהווה בעיה בריאותית/חברתית ולכן היא דורשת התייחסות מערכתית רפואית, פסיכולוגית וחברתית.
2. דיאטה כגישה הקיימת לטיפול בהשמנה נכשלת ברוב המקרים ואפילו מחמירה את הבעיה.
3. הגישה לאכילה אינטואיטיבית ובריאה עדיפה על פני הגישה של תזונה המבוססת על איסור.
4. הטיפול היחיד שהוכח עובדתית כיעיל בהשמנה חולנית הוא ניתוח בריאטרי.
החלום: להיות רזה
כמו הרבה נשים צעירות, בייקון עצמה נאבקה עם משקלה ועם דימוי הגוף שלה בצעירותה. במהלך לימודיה בקולג' היא למדה במשך שנה בהודו. במהלך השנה הזאת היה לה חלום אחד: לחזור לארצות הברית רזה. היא אכן השיגה את מטרתה וחזרה רזה, אבל בתוך חודשים ספורים עלה משקלה בחזרה לרמה הקודמת שלו ואפילו יותר.
במהלך לימודי התואר השני בפסיכותרפיה היא התמחתה בהפרעות אכילה ובדימוי גוף, ולמדה על הסיבות האישיות שלה לעיסוק האובססיבי במשקל. אבל בכל זאת היא המשיכה לחשוב על דיאטות. רק במהלך לימודי הדוקטורט חל השינוי בתפיסתה. וראו איזה פלא, דווקא אז היא השילה ממשקלה 15 ק"ג.
האם את עדיין נתקלת בהתנגדויות מצד הקהילה הרפואית ומצד תזונאים?
"אני נוסעת ברחבי העולם ועורכת סמינרים לרופאים, לתזונאים ולדיאטנים. בעבר נתקלתי בהתנגדות רבה, אך לאחרונה חל שינוי ניכר. לעתים קרובות יותר המסר שלי זוכה להתלהבות עצומה. רבים מהרופאים ומהמומחים אינם מופתעים מהמידע. מה שאני שומעת מהם הוא שהם לא היו מודעים לשום אלטרנטיבה עד כה. הם הרגישו הקלה כששמעו מסרים אחרים ועצות שהם יכולים לתת למטופליהם".
קחו נגיסה מהשוקולד, ואז עוד אחת (צילום: ablestock)
הטיפים של לינדה בייקון
ספקו את התשוקה שלכם למשהו טעים: מתחשק לכם שוקולד? אל תמנעו אותו מעצמכם. קחו נגיסה קטנה, עצמו את העיניים והתענגו על טעמו. סיימתם? קחו עוד נגיסה. אכלו לאט והישארו קשובים לחוויה. במחקרים נמצא שלאחר כמה נגיסות המשתתפים דיווחו שהם חשו שהשוקולד הפך בהדרגה לפחות טעים. מתברר שבלוטות הטעם שלנו מגיבות בהדרגה פחות ופחות לחשיפה חוזרת לטעם.
אכלו רק כשאתם רעבים: נסו את התרגיל הבא: אכלו קוביית שוקולד מיד לאחר ארוחת הצהריים. רשמו לעצמכם מה היה טעמה ומה היו התחושות שליוו את האכילה. בפעם הבאה נסו לאכול קוביית שוקולד לפני הארוחה, ושוב רשמו לעצמכם את התחושות שלכם מהחוויה. איזו קוביית שוקולד הייתה טעימה ועשירה יותר?
הקדישו תשומת לב מלאה לאוכל: אל תעשו זאת תוך כדי צפייה בטלוויזיה או משחק במחשב. באחד המחקרים החוקרים ניטרו את תהליכי העיכול של 24 סטודנטים בריאים במהלך האוכל. בפעם אחת הם עשו זאת כאשר המשתתפים אכלו לפני שצפו בסרט, ובפעם אחרת כשהם אכלו תוך כדי צפייה בסרט.
התברר שכאשר המשתתפים אכלו תוך כדי צפייה, הייתה פעילות מערכת העיכול שלהם מופחתת, והעיכול היה יעיל פחות. ואכן מחקרים רבים מראים ש-30%-40% מהתגובה הפיזית שלנו לארוחה מתרחשים לפני הארוחה, בזמן שאנו מצפים למזון, מתבוננים בו, מריחים וטועמים אותו.
תהליך זה מאתחל מגוון רחב של פעילויות עיכול, בהן שחרור רוק ואנזימי עיכול, העברת דם לאיברי העיכול והתקשרות לשרירי הקיבה והמעי. ואולם, אם איננו שמים לב למזון עצמו, התהליך הזה לא פועל היטב ועיכול המזון אינו יעיל.
יו"ר עמותת הדיאטנים: "ההשמנה דווקא מסוכנת"
תגובת ד"ר טלי סיני, יו"ר עמותת עתיד, עמותת הדיאטנים בישראל:
"מחקרים רבים מצביעים על כך שהשמנה קשורה בהגברת הסיכון למחלות לב וכלי דם, מחלות סרטן ובעיות בריאות נוספות, כגון בעיות אורתופדיות. יתרה מכך, מבחינים כיום בין סוגי ההשמנה ויש נתונים המעידים על קשר סיבתי בין שומן בטני להגברת התחלואה.
"איני מקבלת את הדעה שאין כל השפעה למסת הגוף. בניגוד למה שחשבו בעבר, רקמת השומן היא רקמה אנדוקרינית פעילה, המפרישה רכיבים בעלי השפעה משמעותית על המצב המטבולי. בנוסף, עדויות רבות מצביעות על כך שיש יתרון לירידה במשקל. ממצאי מחקרים מראים שאפילו ירידה מתונה מאוד במשקל, בין 5% ל-10%, יכולה להיטיב עם הבריאות - לסייע באיזון רמות הסוכר, שומני הדם ולחץ הדם, ובכך להפחית את הסיכון לתחלואה לבבית.
"עם זאת, הגישה המקובלת כיום בקרב רוב המטפלים בתחום פחות ממוקדת במשקל הגוף ובהרזיה ויותר שמה דגש על אימוץ אורח חיים בריא על ידי הקפדה על תזונה בריאה, הגברת הפעילות הגופנית, שיפור איכות השינה ועוד, שבסופו של דבר מובילים לירידה במשקל".
לדבריה ד"ר סיני, בין אם המטפלים משתייכים לתנועת "בריא בכל מידה" ובין אם לא, יעדי הטיפול שלהם דומים ומכוונים את המטופלים לקדם את בריאותם.
"ההבדלים ניכרים בעיקר בגישת הטיפול. דיאטנים ומטפלים שונים מסתייעים בכלים טיפוליים שונים, כגון טיפול קוגניטיבי־התנהגותי, הגישה המוטיבציונית, אימון אישי ועוד, כדי להניע את המטופלים לבצע את השינוי ולשמר את ההישג לאורך זמן. כך, גם ד"ר בייקון מעלה גישת טיפול המציעה שינוי חשיבה: 'אני לא מבצע זאת כדי לרזות, אלא כדי להבריא/ ליהנות'. בכל מקרה, התוצאה הרצויה היא אחת - אורח חיים בריא, וכפועל יוצא, ירידה במשקל כשנדרש".
בריא בכל מידה - הגרסה הישראלית
לפני 13 שנה הייתה איילת קלטר, דיאטנית קלינית בעלת תואר בביוכימיה ותזונה, בעלת קליניקה גדולה בארץ להרזיה. היו לה מאות מטופלים. במהלך השנים היא הבינה שלמרות שהם יורדים במשקל, הם מעלים אותו בהמשך בחזרה. יום אחד במהלך כנס שבו השתתפה בארצות הברית, נפל לה האסימון.
"בסוף אחת הסדנאות ביקשו מהמשתתפים לרקוד", היא מספרת. "כולם קמו לרקוד, ורק אני לא רקדתי. היו שם המון אנשים שמנים שרקדו והתנועעו בביטחון, ואילו אני, הרזה, לא העזתי. פתאום הבנתי שלביטחון העצמי של אדם אין משקל. זו הייתה נקודת המפנה הראשונה שלי. כששוחחתי עם אנשי מקצוע שם, הבנתי שבעצם הם מדברים בשפה אחרת ממני, ולמעשה הם יוצאים נגד הרעיונות של פולחן הרזון. הבנתי שתעשיית הדיאטה גורמת למטופלים להיות שמנים יותר, למדתי גם שאנשים לא חייבים להיות רזים כדי להיות בריאים.
כך הפכה קלטר למי שמובילה את תפישת ה"בריא בכל מידה" בישראל. כיום היא דיאטנית לא קונבנציונלית, המתמחה בטיפול בהשמנה ובהתנהגויות אכילה, מובילה שיח מקצועי, חברתי וטיפולי אחר בנושא ההשמנה ומנהלת את המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה ואת התוכנית "דיאלוג האכילה" - בית הספר ללימודי ההשמנה במרכז האוניברסיטאי, אריאל.
לדבריה, עד כה למדו אצלה קרוב ל-150 אנשי מקצוע, בהם רופאים ודיאטניות, ורבים מהם מיישמים את התפיסה בטיפול שלהם.
"הרעיונות שאני מתבססת עליהם - להפסיק את המרדף חסר התועלת אחר הרזון ולהיות קשובים לקודים הטבעיים של הרעב והשובע - זהים לאלה של ד"ר בייקון, אבל בעוד שבייקון היא מרצה לתזונה באקדמיה, אני מטפלת", היא מסבירה.
"כמטפלת אני מכירה היטב את מורכבות הטיפול ואת הצורך בפיתוח שיטה מעשית שתעזור למטפלים ללמד את המטופלים את שפת האכילה. שפה זו תעזור להם לשנות את היחס לאוכל, לאכול מתוך מקום חופשי ולא לפחד מהאוכל".
ספרה החדש של קלטר "כולנו אנשים אמיתיים: דיאטה - הכישלון המצליח ביותר בעידן המודרני" (הוצאת רימונים) מתאר איך בדיוק אפשר לרכוש את השפה הזאת.
לפנייה לכתב/ת 
