חובה לבנות חומה גם בצפון

אחרי מה שקרה שוב במג'דל שמס, ולפני מה שעוד קרוב לוודאי יקרה, אי אפשר שלא להיזכר בדבריו של אלימלך זליקוביץ' (האלוף אבנר), מפקד ארגון ה"הגנה" בתל-אביב, עם תחילת "המאורעות" ב-1936: "הים הערבי גועש סביבנו. יש לבנות חומה - ומהר!" זליקוביץ', שקיבל דרגת אלוף עם הקמת צה"ל, ושימש כמ"פ עוד בצבא הטורקי, היה איש של חומרי מציאות פשוטים. קשה להניח שכיוון ל"חומה" במובן המטפורי. הוא דיבר על חומה-חומה.

ואכן, חודשים ספורים לאחר מכן - ב-10 בדצמבר 1936 - קם קיבוץ תל-עמל, ראשון יישובי "חומה ומגדל". הערבים נרתעו מתקיפת החומה. כך הפכה השיטה לאסטרטגיה יישובית של המוסדות. תוך שנתיים וחצי עלו 60 יישובי חומה ומגדל ועיצבו את מפת ההתיישבות בחלק שיועד למדינה היהודית. במקביל, בנתה "סולל בונה" בשירות הבריטים (תוך שלושה חודשים!) את "גדר הצפון", להגנה מפני כנופיות התגבורת הערביות מסוריה ומלבנון, שהשתלטו על הגליל. אורכה היה 70 ק"מ, והיא תוכננה על פי מיטב הטכנולוגיה החכמה של אותה תקופה. הגדר עצרה את ההסתננות כמעט לחלוטין.

גבולות ישראל דהיום פתלתלים וארוכים. אורכם, רק בפיקוד הצפון, 220 קילומטר. הם אינם בנויים לעצירת שטף של המוני "שהידים" פלסטינים, הנחושים להתאבד. גדרות מהסוג שנפרצו, לא יעמדו גם בפני ייאושם של פליטי חרב ומצוקה עתידיים - אזרחי סוריה, מצרים או ירדן - שמדינותיהם עומדות כבר עתה על כרעי תרנגולת. מעכשיו, כל פלישה המונית עלולה להסתיים בטבח, על כל המשתמע מכך, כולל קרע מוסרי עמוק בעם.

כמו הגדר הזו במזרח ירושלים (צילום: רויטרס)

על כן, מול האסטרטגיה הערבית החדשה - שההוגה שלה היה קדאפי - אין לישראל ברירה אלא להציב חומה של ממש ("אייזן בטון",כפי שקראו לזה פעם). לא גדרות שקופות הניתנות לחיתוך, לא מוצבים חדשים בשרשרת, לא מערכת ביצורים דוגמת קו ברלב ולא קו מז'ינו הניתן לאיגוף. נדרשת חומת בטון רצופה, גבוהה ומרתיעה, כמו חומת ההפרדה ביהודה ושומרון, כמו החומה הסינית.

החומה בגדה - דגם מוצלח

ברור לחלוטין שהצעה שכזו יקרה מאוד וביצועה דורש זמן. היא תמשוך אש ציבורית, קודם כל מצד כוחותינו הנאורים והמתקדמים. נימוקיהם יהיו הגיוניים ומלומדים, רגישים ומשכילים, בדיוק כמו שהיו נימוקיהם של מתנגדי חומת ההפרדה באיו"ש. הם אפילו יזכירו את ג'ינגיס חאן, שפרץ פרצה בחומה הסינית הגדולה. אבל, כל הנימוקים הללו יפלו ויימסו לנוכח הצלחתה המוכחת של החומה המושמצת - על אף חלקיותה - לעצור את הטרור מתוך השטחים.

הרתיעה מהחומה מובנת. היא משחזרת את חומות הגטו היהודי; היא מזכירה את חומת ברלין המושמצת; היא מנוגדת לתורת הביטחון הבסיסית של צה"ל, שעיקרה העברת המלחמה אל שטחו של האויב; היא מעידה, לכאורה, על איבוד קור הרוח; היא לא מצטלמת טוב; היא מצביעה על הסתגרות ישראל משכניה ומהעולם ועל חוסר רצון למצוא פתרון של שלום. החומה תיראה גם כהצבת קו גבול כפוי ובלתי מוסכם; היא תעלה המון כסף וקבלנים אזרחיים, עלולים, חלילה, להתעשר ממנה עוד יותר.

אבל, אל מול כל אלה יש להציב רק שני נתונים: האחד - ההצלחה הגדולה של חומת ההפרדה הקיימת בעצירת פיגועים והסתננויות ואת העובדה הפשוטה, שהקמת חומה תהיה הדרך היחידה למנוע מחזות של טבח, שישראל לא תוכל לעמוד בהם.

נכון, בצד החיצוני של החומה תהיה פעילות גדולה: גרפיטי וציורי קיר, הפגנות שיצטלמו היטב באל-ג'זירה, וכן התפרעויות וניסיונות לטפס על החומה. אך כל אלה יהיו נשלטים מלמעלה על-ידי מגיני החומה, כפי שהם מגינים עליה היום. יש הרבה מכשולים בדרך, אבל, בסיוע כספי של יהדות התפוצות ותוך ניצול הניסיון המקצועי שנצבר בחומת ההפרדה, הפרויקט הזה יוכיח את עצמו כאחת ההחלטות הנכונות והדרמטיות ביותר בתולדות המדינה.

יוסף ארגמן, היסטוריון צבאי