חגיגה כל ישראלית: על המופע של ישי לוי

אם היו אומרים לישי לוי, לפני לא יותר מארבע שנים, שבפרק זמן זה הוא יגרום ל- 1,700 איש לקנות כרטיס לאולם ה"האנגר 11" ועוד יארח את גלי עטרי וריקי גל, שתיים מהזמרות המוערכות בזמר הישראלי, הוא בוודאי היה פורץ בצחוק חמוץ ובשפתו הציורית היה אומר "די עם החארטה הזה". אבל אמש (ד'), לוי לא רק שאירח אותן במופע שהיה אחד הטובים שהיו בז'אנר המזרחי מזה תקופה ארוכה, אלא עשה בעיקר דבר אחד נוסף, קנה סופית את מקומו בלב הקונצנזוס הישראלי.

ישי לוי. הקהל על הרגליים

הסיפור של לוי מכיל את כל האלמנטים של טרגדיה ידועה מראש. למרות שירים אדירים בשנות ה-90, הוא מעולם לא זכה לפרגון מוזיקלי מחוץ לברנז'ה המזרחית. הסמים, הסיפור הלא ברור עם מי שהיה פעם חברו הטוב זהר ארגוב, תקופת המאסר הממושכת והצתת הבית בדרום תל אביב, הביאו לו פרסום שלילי שנדמה היה שמדובר בעוד כשרון מוחמץ שטבע במיץ של הזבל. כשגדעון מלאכי, מפיק פסטיבל "התימניאדה" הוותיק התחיל לנהל אותו לפני למעלה מעשור, אמרו לו שהוא השתגע ושהוא שם את יהבו על סוס מת. אמש, הוכיח מלאכי כי מדובר בהשקעה מניבה שרק חיכתה לנסוק. ובמופע, לוי לא רק שנסק, אלא הוכיח לכל מקטרגיו כי הוא אחד הזמרים המרגשים ואפילו, דבר שפעם לא היה נתפס להגיד, האיכותיים.

עם גלי עטרי. מסע לשורשים התימניים

מי אמר השתאכנזות?

עם ריקי גל. מפגן עוצמה מוזיקלי מצוין

עם כל אחת הוא ביצע שני שירים, אחד שלו ואחד שלה, ולא רק שהם עבדו בהצלחה, אלא היו הרגעים הכי קסומים בערב. עטרי המשיכה עם לוי את המסע שלה לשורשים התימניים, מסע שהתחיל לא מכבר עם אלבום חדש שיצר לה עמיר בניון, וחוץ מלרקוד צעד תימני, נדמה שהיא בהחלט יכולה לחשוב על הסבה מוזיקלית.

עם גל, לעומת זאת, לוי התעלה לגבהים חדשים כשהחיבור ביניהם היה לא פחות מאשר מפגן עוצמה מוזיקלי מצוין. הם לא ריחמו על הקהל ולמרות שמדובר במוצאי חג הם שרו את "מקום לדאגה" של גל שמושמע בעיקר בימי זיכרון, והצליחו לרגש ואף לגרום לקהל לשיר יחד איתם. כשביצעו מיד אחר כך את "בשבילי את השער לגן עדן" של לוי, הם כבר התעלו לפסגה מוזיקלית נדירה. טיפ ממני: תוציאו את הדואט מהר כסינגל ואולי אפילו תחשבו על מופע משותף. מופע כזה יעשה לקריירה של גל את מה שהחיבור עם שמעון בוסקילה עשה לשירי מימון, ויהיה לא פחות משלאגר.