בלש לבד באפלה: LA Noire
שרלוק הולמס, מאחוריך: קול פלפס, גיבור המשחק החדש של Rockstar, מצליח לפתור פשעים מסובכים, ועל הדרך ליצור ז'אנר חדש של משחקים
<< עוד ב-games: מפגש מקפיא דם במקלחת לוהטת
יש לי חבר שקרן. בכל פעם שהוא קצת נלחץ, או מנסה להסתיר משהו, הוא מתחיל להמציא המצאות ולספר סיפורים. פעם, כשהוא איחר לי לסרט, הוא טען שמהבית הוא דווקא יצא בזמן, אבל בדרך הוא היה מעורב בתאונת דרכים קלה, והעיכובים שנילוו לה גרמו לו להגיע באיחור. חבל רק שהוא שכח שקבענו שהוא יקפיץ אותי בחזרה הביתה לאחר הסרט, ובחינה קלה של מצב האוטו הבהירה לי מייד שהתאונה המדוברת לא היתה ולא נבראה.
אנשים משקרים. כל מי שחי בעולמנו ונמצא בקשר עם בני אנוש אחרים יסכים עם הקביעה הזאת. שקרים לבנים, המצאות, הגזמות, הנפצות, אמיתות חלקיות וסתם תירוצים; אנחנו מוקפים שקרים, וצריכים לעמוד על המשמר כל הזמן ולנסות ולהסיק מה מהמידע שאנחנו קולטים הוא אמיתי - או לחיות בעולם פנטזיה. יש לזה יתרונות.
על הבסיס הזה בנוי LA Noire, המשחק החדש של חברת המשחקים Rockstar (מי שיצרה את סדרת GTA והוציאה בשנה שעברה את משחק השנה שלנו, Red Dead Redemption) בשיתוף עם המפתחת האוסטרלית Team Bondi (שמי שייסד אותה אחראי לסדרת The Getaway של סוני, חיקוי GTA שיצא בזמנו ל-PS2).
התחילו את המשחק ותהפכו לקול פלפס, בלש במשטרת לוס אנג'לס של שנות ה-40. פלפס הוא כוכב עולה במשטרה, ונודע ככזה שיכול לפתור תיקים מסובכים במיוחד. איך הוא עושה את זה? כאן אנחנו נכנסים לתמונה.
סיפור בלשי
נתחיל בהצהרה בומבסטית: LA Noire לא דומה לאף משחק אחר ששיחקתם. מדובר במשחק שאוסף כל כך הרבה מאפיינים מסוגים שונים של משחקים, עד שיוצא ממנו ז'אנר משחק חדש לגמרי. כדי לפתור את התעלומות שיעמדו בדרכו של פלפס להפוך את עיר המלאכים לעיר עם פחות שטנים נצטרך לחקור זירות פשע (כמו בקווסטים), לנהוג בעיר פתוחה וענקית (כמו במשחקי פשע-נהיגה), לתפוס את הפושעים כשהם לא מוכנים (כמו במשחקי התגנבות) ועוד.
המעבר בין סוגי המשחקיות נעשה בהרף עין ובצורה חלקה לגמרי. כל מקרה משלב בין סוגי משחקיות שונים, והמשחק לא יאפשר לכם לנחש איזה סוג של הפתעה תגלו מאחורי הפינה העלילתית הבאה ולהפוך בכך לשגרה.
המקשר בין כל החלקים האלה הוא הסיפור הבלשי שעוטף אותם. כל שלב משחק הוא פרשיה נפרדת, שמתחילה בגופה. לאחר שתגיעו לזירת הפשע תצטרכו ללקט ממנה ראיות (סימני אלימות על הגופה, נרתיקי קליעים על המדרכה, סכין מגואלת בדם בתוך פח אשפה), לראיין עדי ראייה או שמיעה ולנסות להבין מה ומי עומד מאחורי הפשע.
התיקים מתפתחים במהירות ומציגים שלל דמויות צבעוניות של חשודים. אחד החלקים המרכזיים במשחק הוא השיחות עם אותם חשודים: אתם תשאלו אותם שאלות על הקשר שלהם לפשע, והם יענו לכם תשובות שיוכלו לקדם את החקירה שלכם - אם תצליחו להבדיל בין אמת לשקר.
תסתכל לי בעיניים ותגיד את האמת
כאן אנחנו מגיעים לאחד האלמנטים המרשימים ביותר ב-LA Noire: אנימציות הפנים. כדי לעזור לשחקנים לתפוס את החשודים כשהם משקרים, אולפני Bondi הטמיעו במשחק טכנולוגיה חדשה לגמרי להצגת פרצופים של דמויות ממוחשבות. לא נלאה אתכם בפרטי הטכנולוגיה, שמאפשרת לכידה של מודל פנים תלת-ממדי מונפש ישירות מפניו של שחקן כשהוא מגלם את תפקידו. במקום זה נקפוץ ישר למסקנות: המשחק הזה כולל את הפרצופים הכי מרשימים שראינו אי פעם במשחק.
הדמויות, מאות מהן, נראות מציאותיות כמעט לגמרי, וכשהן מדברות הן מלאות הבעה. ניתן להבין כשדמות מסויימת משקרת לפלפס רק מבחינה של הבעות הפנים שלה: דמויות מסויימות ינשכו את השפתיים כאשר הן משקרות, אחרות לא ייצרו קשר עין ויש כאלה שינעלו את הלסת, כל אחד וסימני העצבנות שלו.
כל הניואנסים האלה מוצגים בצורה ברורה ומשכנעת, אבל כדי להאשים עד בשקר לא מספיק לקרוא את שפת הגוף שלו, אלא גם צריך להציג ראיות שיתמכו בטיעונים שלכם וישברו את כוח ההתנגדות שלו. אם נחזור לחבר עם האוטו, אם הסיפור היה מתרחש במסגרת LA Noire והייתי מאשים אותו אותו שהוא שיקר לי כשהוא סיפור על התאונה, כדי לקבל הודאה באשמה וסיכוי לחלץ ממנו את הסיפור האמיתי (או שקר חדש) הייתי צריך גם להוכיח זאת על ידי כך שאראה לו איך על רכבו אין שום שריטה או קמט שיכולים להעיד על תאונה. ממש כמו בסדרת המופת ל-DS, פיניקס רייט.
משחק האמת והשקר הזה עובר בצורה מרשימה לאורך רובו של המשחק. לפעמים, למרבה המזל לא קרובות מדי, המשחק מפספס דקויות ודורש מהשחקן פתרון אחד ספציפי למרות שגם אחרים יכולים לעבוד. למשל, אם עד אחד סיפר לנו "יצאתי עם הכלב בשעות הצהריים", וטענו כנגדו שהוא משקר כי גילינו כבר שיש לו בכלל חתול, חטפנו פסילה בגלל שהמשחק רצה שנטען שלטיול הוא דווקא יצא בערב, בלי קשר לבעל החיים.
ז'אנרים מתנגשים
בעיה משמעותית יותר של LA Noire נובעת משילוב הז'אנרים שלו. מה שהופך את המשחק למרשים וחדשני הוא גם מה שגורם לו להרגיש, פעמים רבות, מתסכל שלא לצורך.
כשיש כל כך הרבה סוגים של משחקיות, גם חמש שנות פיתוח לא הספיקו כדי להביא את כולם לאותה איכות גבוהה: חלק מהקטעים זכו ליותר תשומת לב מאחרים; בעוד קטעי החקירה והתשאול מרתקים ומושקעים, קטעי הפעולה מרגישים חלשים וכבדים. השליטה בדמות מסורבלת מדי, המצלמה מגיבה באיטיות והפיזיקה מרגישה לעיתים מוגזמת והייפר-ריאליסטית - מה שלא מפריע בקטעים רגועים, אך כשיש צורך להתחמק מירי, לרדוף אחרי חשוד או להכנס למרדף מכוניות עצבני, העסק לא יוצר את התחושה שמשחק ברמה כזאת אמור ליצור.
נציין בתור חסרון גם את העולם הפתוח שהמשחק מציע, שמרגיש די מיותר: אמנם לוס אנג'לס בו היא עיר ענקית ומפורטת, וההשקעה בשחזור פרטי פרטיה של LA ההיסטורית מרשימה מאוד, רק מה - המשחק בליבו ליניארי, ולא מציע תגמולים מעניינים במיוחד לחקירת העיר, או אפילו לסטיה מהמסלול שנקבע לכם מראש - אלא אם מרגש אתכם הרעיון להיות תיירים בגרסה וירטואלית של העיר לפני שישים שנה. העולם הענק מרגיש מבוזבז ואפילו מיותר, והיה עדיף אם היו משקיעים באיכות קטעי האקשן במקום להשקיע מי יודע כמה שנות אדם ביצירתו המדוקדקת.
מבחינת אווירה, למרות ואולי בגלל הריאליזם, הרגשתי תחושה קלה של פיספוס: למרות השם והתקופה, LA Noire כלל לא עובר כמחווה לסרטי ה"פילם נואר" הבלשיים של שנות ה-40. אין כאן קריינות, אין פאם-פאטאל, אין שימוש נרחב באור וצל. למעשה, כל מקרה מרגיש יותר כמו פרק של CSI, והעובדה שהמשחק מתרחש בשנות ה-40 הולכת לעיתים קרובות לאיבוד. חבל.
הבלש המזמר
למרות סעיף האכזבות המעט יותר ארוך מהצפוי, יצאתי מאוד מרוצה מ-LA Noire: זה רק טבעי שמשחק שמנסה לעשות כל כך הרבה דברים חדשים, ולשלב בין כל כך הרבה סוגים של ז'אנרים, לא יצא אחיד ויסבול גם מחלקים חלשים. בשורה התחתונה - המשחק, כשלם, מהנה ומוצלח מאוד, ושונה לגמרי ממשחקי הפשע-עיר-פתוחה שעולם הגיימינג רגיל אליהם. זו ברכה גדולה - אבל גם אזהרה לאלה שעדיין חושבים שמדובר בצאצא של GTA.
עוד ב-games: פיצ'רים בלעדיים לגרסת המחשב של Modern Warefare? >>
לפנייה לכתב/ת 
