"הקו האדום": סיפור על ספרים מאת גיל הראבן

הקו האדום

קנקן קפה, בקבוק מים, מגש של פיצה שהתקררה. אפשר לשתות בשעה שמדברים בטלפון, לאכול אסור. תורנויות הערב בקו האדום הן העמוסות ביותר. משיורדים הדמדומים, עולות המצוקות. אלה השעות שבהן אנשים זקוקים במיוחד לספר נכון.

• הצטרפו לעמוד של ynet תרבות בפייסבוק
  

שיחת הטלפון הראשונה היא ממין שהמתנדבים מכנים "טיפול מותרות": הגברת שמעבר לקו נוסעת לסנט. פטרבורג. ברגע זה היא עומדת בחנות, יש כאן ספר ששמו "סיפורים פטרבורגיים". זה ספר שכדאי לה לקרוא כשהיא בפטרבורג? מה הם ממליצים? אולי דווקא בפטרבורג כדאי לה לקרוא את הרומן התל-אביבי החדש, וכשתחזור, לקרוא סיפורים פטרבורגיים?

קפקא. עושה לה טוב (צילום: GettyImages)

רבים כתבו על פטרבורג, לא מעט תורגם לעברית, אבל על שאלה כזאת שהגברת שואלת אין תשובה אחידה, וכדי לרשום לה ספר יהיה עליו לשאול אותה שאלות אחדות בנוגע לחייה, לניסיונה כקוראת, לניסיונה כנוסעת. וגם אז, עליה להבין, המלצה אינה אלא המלצה. הוא ישתדל לשדך לה יצירה נכונה, אך תמיד קיימת אפשרות שכשתשב בחדרה במלון תקלל את הספר ואת האיש שגרם לה לסחוב אותו במזוודתה.

האישה מבקשת להאריך, אבל הנורית המהבהבת מסמנת שנפש אחרת ממתינה על הקו, אולי בכאב. כאב אכן יש, אך מסוג שגורם לתורן לברך על ניסיונו בעבודה: מסיבות של ערכים ושל מזג אישי, אין לו חיבה לנואפות שכמו מתמרמרות על המהומה שהניאוף משליט בחייהן; לקולות המיוסרים, הספוגים באהבה עצמית, של אלה המדמות שגילו את יבשת האהבה.

אבל לא כדי לשפוט אנשים הוא יושב כאן, ולמצבים כאלה יש רשימה שהוכנה עוד בימי ראשיתו של הקו האדום.

אות השני, אנה קרנינה, מאדאם בוברי. אולי דווקא הבוז שפלובר רוחש לאמה יועיל קצת לגברת. לו היתה לה נטייה פילוסופית, היה ממליץ על יצירה שתגרום לה להטיל ספק בעצם נפלאות ושל רגש האהבה: לוליטה? אהבה עיקשת...? אין טעם לחשוב על כך. האישה מחפשת דמות של גיבורה שאיתה תוכל להזדהות, ולא זולת ספרותי שיאתגר אותה. לרגע בכל זאת הוא מתפתה להציע את "קומץ עפר": איך תגיב על הפרק שבו הנואפת נושמת לרווחה כשמתברר שלא המאהב שלה מת אלא בנה? אבל מתנדב בקו האדום אינו נכנע לפיתויים שכאלה.

האם זה הספר המתאים? (עטיפת אנה קרנינה, הוצאת "עם עובד")

הספר שירשום לה צריך להתאים לצרכיה, לא לצרכיו, גם אם זה אחד מהרומנים האמריקאים החדשים והמאוסים, שבהם הגיבורה מגשימה את עצמה באמצעות נישואים חדשים, האקס שלה גם הוא מתחדש באישה, לבני הזוג החדשים יש ילדים מנישואים קודמים, ולאחר תקופה של משבר כל הילדים מגלים שהם מאושרים יותר כשהוריהם מאושרים, ושמשפחות מורכבות הן דבר נפלא.

אולי בגלל ההיסטוריה הפרטית שלו, את המטלפן הבא קל לו יותר לחבב. תלמיד ישיבה שהתפקר: עולמו התרוקן מאלוהים והתרוקן בכלל. הוא רוצה לקרוא את הספרות החילונית, אבל הכול משעמם אותו. בשביל מה התיאורים הארוכים האלה? אם לסופר יש אמירה – מדוע איננו אומר וזהו?

אחריו, סטודנטית. היא סובלת מחרדות ומשום מה בולעת עוד ועוד ספרים שמחרידים אותה: ספרים על השואה, ספרים על הגולאג , קפקא – האם, לדעתו, היא טועה? אולי היא צריכה להכריח את עצמה לקרוא משהו נחמד? איך זה שקפקא בעצם עושה לה טוב גם כשהוא עושה לה רע? בכנות, משהו אצלה לא בסדר?

סרבן גיוס. בשביל אלה יש שתי המלצות קבועות, הוא אפילו לא מעלעל בקלסר של העמותה: "אנטיגונה", הוא אומר, אבל גם "התחדשות" מאת פט בארקר. אם תרצה, תתקשר ותגיד לי מה חשבת עליהם, ואז אולי נתייעץ על הספר הבא.

קנקן הקפה מתרוקן. הפיצה לא נאכלת. קיבוצניק לשעבר קרא ספר על ילדות בקיבוץ, האם יש עוד ספרים כאלה? גבר בן חמישים ושבע רוצה להבין, נו, אתה יודע, איך זה מין בשביל נשים, אבל ככה, שיהיה ספרותי ולא וולגרי.

מורה בדימוס, השבוע גילו אצלה סרטן, מחרתיים מתאשפזת לטיפולים. האם כדאי לה לקרוא על אנשים חולים? אולי עדיף משהו שיסיח את הדעת? אבל איך אפשר להסיח את הדעת? קשה לה להתרכז, ובכל מקרה יתכן שלא תצליח לקרוא.

משמרת עמוסה, אבל הלילה לפחות אין מטלפנים שמבהילים אותו ושגורמים לו לפקפק בעצם עבודתה של העמותה הזאת, בעצם הטעם לקיומה.

עד היום הוא תוהה כמה רציני היה הנער שביקש לברר מדוע אסור לו לרצוח מישהו,

סתם ככה, והאם הבירור שלו היה רק שעשוע אינטלקטואלי, ואם מצא תועלת בספרים שעליהם המליץ לו. ואם יש תועלת בכלל. הכי גרועים הם האובדניים. אלה המבקשים ספר שייתן להם סיבה לחיות. הרי אין ספר אחד שיכול להשיב על כך. וגם לעת שיבה, בתום חיי קריאה ארוכים, רק התחלת לקרוא.

*