אני מצטערת, אין לי כסף לבוא לחתונה שלכם
זה לא שאני לא רוצה לשמוח בשמחתכם, אבל התקציב שלי לא מאפשר לי, ואתם לא באמת תקבלו אותי בחיוך אם אני אביא במתנה מצעים במקום צ'ק שמן שיכסה את המנה שלי בשולחן
כמעט כל שנה, בחודשי האביב והקיץ, אני מוצאת את עצמי ממשמשת את הארנק בדאגה. אלו לא ההוצאות שלי שמרוקנות אותו, אלא שלל החתונות שמגיעות בזו אחר זו, לפעמים שתיים באותו שבוע. הכמות והצפיפות משתנה משנה לשנה, אבל כשהן מגיעות הרבה וביחד, מתעוררת בעיה ממשית.
ככה זה בגילאי סוף ה-20 תחילת ה-30, הגיוני שהזוגות מסביבך יחליטו לחגוג את אהבתם בטקס כלשהו, שכולל בדרך כלל אולם או גן, שמלה, דיג'יי, שתייה ואוכל וכל היתר.
הם רוצים אותך – החברה הטובה, קרוב המשפחה או הקולגה מהעבודה, או בספסל הלימודים, שתבואו ותשמחו איתם. בחלק מהמקרים אתם אפילו נענים לקריאה ברצון, מתרגשים לקראתה ובטוחים שתזילו דמעה.
אבל, בצד הרצון בחברתכם על רחבת הריקודים ובחופה, מצופה מכם לכסות עלויות. כל החגיגה עולה, ובהרבה מקרים עולה הרבה, וכל אורח צריך לשלם בהתאם. מתחתנים, חשבו על זה רגע, עם יד על הלב, כשאתם מזמינים אותי, אתם חושבים עליי, או על הכסף שאתן?
קשה לבוא בטענות אל הזוג המאושר, שרק מתיישר לפי גישה תרבותית שהלכה והתחזקה בארץ בשנים האחרונות, לפיה חתונה היא קודם כל מופע אקסטרווגנטי בו הזוג והוריו מפגינים שהם יכולים לעשות הכול יותר נוצץ ויותר גדול. כשההלוואה מהבנק צריכה להיות מכוסה תוך שבוע מיום החתונה, אין פלא שחשוב להם שכל אורח ישים סכום ראוי.
כשעונת החתונות מכה לראשונה, לא תמיד יודעים איזה סכום נהוג לשים, והחישובים לפי אתרים המיועדים לכך באינטרנט, הלחשושים והתייעצויות, ותיאום העמדות עם חברים באותו מעמד כמו שלך בעיצומם. חלק מנסים לשים פחות מהיתר, אבל רבים נסחפים בגל המחשב חיבה לפי שטרות, ושואלים "כמה אתה שם?" רק כדי לשים 50 שקלים יותר ממך.
אבל מה עושה מי שמצבו הכלכלי באמת מקשה עליו לשלם את הקנסות המרגשים, במיוחד כשהם מגיעים ברצף? רבים מהאנשים בגילאים המדוברים הם סטודנטים או שכירים שטרם ביססו את עצמם כלכלית, ולא לכולם יש הורה שמספק גב כלכלי להישען עליו.
הכסף, ולא החתן והכלה, הוא השחקן המרכזי
כילדה ונערה, לא הייתי צריכה להתמודד עם הסוגיה הזו, כי באתי לחתונות כנספח של הוריי, והבעיה היתה כולה שלהם. הם לא תמיד יכלו להרשות לעצמם לתת צ'ק מתאים. המצב הלא נעים נפתר לעיתים על ידי הבאת מתנה בסכום נמוך יותר בתיאום מראש עם הזוג כמובן, ובמקרים אחרים פשוט על ידי אי הגעה חלקית או מלאה, בלב כבד.
ובכל זאת, בהבאת מתנה במקום כסף יש משהו מביך. להגיע עם כל האורחים שולפי המעטפות והעטים כשאת נושאת חבילה גדולה מצביע עליך כמי שמתקמצנת, והופכת אותך למטרה למבטים לא מרוצים, אוכלת חינם שנהנית מהמזומנים שהאורחים האחרים מספקים כדי לסבוא ולשבוע.
גם מתרגשים, אבל גם מתחשבנים. (איור וצילומים: shutterstock)
כיום, כבוגרת, הרעיון של הבאת מתנה במקום צ'ק נראה בעייתי עוד יותר. ברור לי כמה הדברים עולים, ולהביא מתנה כמוה אכן כבקשה להיכנס חינם לחגיגה המופקת בעלויות מופרכות. ואכן, הגעתי לא פעם למצב בו נאלצתי לתעדף את החתונות המתקרבות, כולל כאלו אליהן רציתי ללכת, ולבחור לאלו אלך ועל אלו אאלץ לוותר.
ההפסד במקרים אלו כולו שלי, אך אי הנעימות אינה נשמרת לי בלבד. בלא מעט מקרים, המצב הכלכלי מוביל לסיבוך רגשי ולהיעלבות, מוצדקת מבחינתם, של בני הזוג שלחתונתם לא הגעתי. גם כנות לא בהכרח יכולה לפתור את הבעיה הזו, זה לא נשמע הגיוני להגיד לחברים או קרובים שאני לא אגיע כי אין לי כסף.
הזוג הסביר, ירצה לומר לי שאין בעיה, ושאגיע עם סכום סמלי או מתנה, ושהעיקר שאגיע ואשמח בשמחתם, גם ככה האורחים האחרים בטח ישימו מספיק כדי לכסות את עלות הצלחת והוודקה רד-בול שלי. אבל, לא בטוח כמה זוגות באמת מסוגלים לומר זאת בלב שלם. ואף יותר מכך, לא נעים להיות החריגה המגיעה על חשבון אחרים, שלא משתתפת בטקס התשלומים.
אפשר גם לתת מזומן, העיקר שתשלשלו לתיבה בזמן.
עם כל הרצון הטוב, לצערי חתונות הפכו כבר מזמן לאירוע שהכסף הוא השחקן המרכזי בו, ולא החתן והכלה. השאלה כמה הוציאו על שמלת הקצפת והזיקוקים היא החשובה להרבה זוגות ואורחים, ונוטים לייחס לה יחס ישיר לגודל ההתרגשות שהאירוע עורר. אירוע יותר יקר, הוא אירוע יותר מרשים, ובאופן דומה, אורח שלא משלם מספיק, הוא אורח לא באמת רצוי.
כבר קרה שסירבתי להגיע, בגלל מצב כלכלי, אך לא הייתי מסוגלת להסביר את הסיבה האמיתית והמצאתי תירוץ כזה או אחר. בתגובה, נאלצתי לדעת שפגעתי וגרמתי אכזבה לזוג, לעיתים ברמה של נזק בלתי הפיך לקשר בינינו. מבחינתם, גרמתי להם לעלבון צורב וחסר אכפתיות כשדחיתי את הזמנתם. מבחינתי, לא העזתי להראות את פניי באירוע שאיני יכול להרשות לעצמי.
לא כל החתונות הן כאלה, ויש לקוות שתחול בקרוב מגמת שינוי. אולי זה יקרה כשכל אלו שנפגעו מהצורך להכניס חישובים כספיים לחגיגה, שאמורה להיות מרגשת מעצם המעמד ולא מגודלו, יתחתנו בעצמם. אולי אז חתונות יחזרו להיות מה שהן אמורות להיות – אירוע מרגש בו אני מגיעה לשמוח בשמחת הזוגיות של שני אנשים, ולא צריכה לתרץ את מצבי הכלכלי.
עד אז, אחכה במתח לעונת החתונות, ואקווה שהמזל ישחק לי והאירועים ייפלו במרחק גדול מספיק זה מזה, שאוכל לשבור כמה קופות חיסכון בהתאם.
ומה איתכם, רוצים את האורחים, או את הצ'קים שלהם? טקבקו לנו!
לפנייה לכתב/ת 
