סיטרואן DS4 - הצהרה אופנתית

לא דומה לשום דבר, הסיטרואן DS4 החדשה. ברצינות, נשבע לכם שמישהו בסיטרואן מאמין באמת ובתמים שה-DS המיתולוגית, אחת המכוניות המקוריות שיוצרו בכלל ובסיטרואן בפרט, העניקה בסיס פילוסופי כלשהו ל-DS4 החדשה בה הוזמנתי לנהוג. מילא פעם אחת, אבל כשזה קורה לאורך כל מסיבת העיתונאים - שדמתה באורח משונה למסיבה, כלל תאורת מועדונים ותקרת כוכבים - ומופיע בכל מקום, זה מתחיל להטריד.

אתם יודעים, בין פיאט 500 החדשה לישנה אפשר למצוא דמיון כלשהו, וכך גם בין החיפושית הישנה לחדשה (שגם היא כבר ישנה), ואפילו המיני הנוכחית שתפחה, מזכירה לא במעט את סבתה העתיקה. הקשר בין ה-DS4 החדשה ל־DS הישנה, החתולית והמקסימה, דומה יותר לזה שבין בר רפאלי לסבתי עליה השלום. ואני אעזור לכם, אין קשר.

כוח וסטייל ופוזה

התמונות שאתם רואים כאן, מספרות את כל הסיפור. תציצו בהן, ותבינו מדוע מראה המכונית הזו, עוד לפני שנהגתי בה ק"מ בודד, עשוי לבלבל. היא נראית קצת כמו מכונית קופה, בגלל ידיות הדלתות האחוריות המוסתרות. אבל היא לא, כי יש לה את אותן שתי דלתות מאחור. היא מוגבהת קצת כמו גולף פלוס, ולכן נראית קרובה למעין רכב פנאי עירוני, אבל גם זה היא לא, שכן והיא נראית כמו ספורטיבית חמה תודות לצמיגים בחתך נמוך שמורכבים על חישוקים ראוותניים. אז אולי היא בכל זאת טורפת כבישים? מאוחר יותר אגלה שגם זה לא בדיוק.

וזו האמא, שהעניקה את השם. עכשיו, מצאו את ההבדלים

בתא הנוסעים העסק יותר ברור, גם אם לא פשוט כלל וכלל. קחו את השמשה הקדמית למשל. בסיטרואן, כמו בסיטרואן, המעצבים והמתכננים לא הסתפקו בשמשה קדמית שתפקידה מסתיים בחסימת מגז האוויר והענקת אפשרות ראות לפנים. שמשת ה-DS ממשיכה עוד 30 ס"מ למעלה, לפני שהיא נבלעת בתוך הגג ומאפשרת מבט חצי־פנוראמי גם כלפי מעלה. אז מה אם השמש מציקה לפעמים, ואין שום ברירה למעט הורדת סוכך השמש? אתם יודעים איך זה, לפעמים צריך לשלם כדי להיות מיוחדים.

תא הנוסעים עצמו, כולל סביבת הנהג, מציע אזור עבודה עם מגוון כמעט אינסופי של בדים ועורות בסגנונות שונים, כמו בכל משפחת ה-DS. במכונית שלנו, פתחי האוורור, בורר ההילוכים וחלקי קונסולה מרכזית, צופו בכרום. להשלמת המראה הדינמי, יש גם דוושת אלומיניום ספורטיביות. למה? כי זה נראה טוב. אגב, תא המטען גדול ושימושי למדי.

לא בבית ספרנו

כפי שקורה לא פעם עם יצרנים אירופים, בעיקר צרפתים ואיטלקים, באירועי ההשקה מוצגות לעיתונאים גרסאות לא ממש רלוונטיות של המכוניות. כאלה שהסיכוי שיגיעו ארצה, דומה לסיכוי שיהיה כאן קריר בחודשים הקרובים. וכך יצא שבאירוע של סיטרואן יכולנו ליהנות עד בלי די מכבישים מצוינים, עם גרסאות שכלל לא בטוח שיגיעו ארצה. למשל ה-1.6 ליטר המוגדש בלחץ גבוה ו-200 כ"ס, כשהוא משודך לתיבה ידנית.

בכיוון ההפוך נהגנו בגרסה אחרת שסיכוייה לשיווק מקומי קטנים למדי - דיזל בנפח 2.0 ליטר עם תיבה ידנית, במקום גרסת ה-1.6 ליטר עם 112 כ"ס ותיבה ידנית, כולל מערכת עצור וסע.

בכל מקרה, בשתי הגרסאות חוויית הנהיגה ראויה, כאשר מנוע הבנזין החזק מצליח להרשים עם תאוצות, מהירות ויכולת דינמית טובה. אלא שדווקא הדיזל הרשים לטעמי יותר. אולי כי גרסה זו, בניגוד לאחרות, הרגישה פחות נוקשה, ויותר מפנקת. אולי אלה יחסי ההעברה הארוכים והנינוחים יותר, ואולי זו פשוט העובדה שבלי מנוע הבנזין החזק יחסית, לא היה לה שום מטען ספורטיבי לסחוב על גבה.

וכך גם אפשר לסכם את נהיגת ההתרשמות הקצרה - כשלא מבקשים ממנה לעשות דברים שהיא לא אמורה להיות טובה בהם, כמו למשל להפגין ביצועים של מכונית ספורט ייעודית, ה-DS4 מצליחה לתפקד לא רע בכלל.

בסופו של דבר נדמה שה-DS4 מנסה להיות המון דברים, אבל משאירה אותך משום מה עם תחושה שבניסיון הזה, היא מפספסת בכל אחד ואחד מהדברים שהיא רוצה להשיג, או להיות. אבל אם ממש תכריחו אותי, אני מוכן להודות שיש כנראה דבר אחד שהיא כן מצליחה להיות.

קוראים לזה הצהרה אופנתית. ולפעמים גם זה מספיק.

הכותב היה אורח חברת סיטרואן